ההישג ההיסטורי של נבחרת גיאורגיה, שהעפילה לראשונה בתולדותיה לאליפות אירופה במארס עם ניצחון בפנדלים על יוון בגמר פלייאוף דרג ג', הטריף את המדינה שבדרום הקווקז. האוהדים זרמו מהאצטדיון בטביליסי כשהם שיכורים מאושר, והצטרפו לאלפים שמילאו את שדרות רוסתאוולי בבירה טביליסי חגיגה שנמשכה כל הלילה. למעשה, המחזות היו דומים בגיאורגיה כולה, הזדמנות לשמוח, לשים בצד את הקיטוב הפוליטי והמחלוקות הפנימיות במדינה ולהתאחד מאחורי הנבחרת.
זה לא החזיק מעמד זמן רב. לקראת ההופעה הראשונה של גיאורגיה בטורניר גדול, שם תפגוש בבית 6 את פורטוגל, טורקיה וצ'כיה, המתיחות במדינה הצליחה לחנוק במהירות את ההתלהבות. כבר בחגיגות העלייה, בכיכר הרפובליקה במרכז טביליסי, אפשר היה לחזות בכך: כוכב העבר וראש העיר הנוכחי, קאחה קלאדזה, איש מפלגת השלטון "החלום הגיוארגי", עלה לנאום כשהוא עטוף בדגל המדינה – ואז הופיע לצידו לא אחר מראש הממשלה אירקלי קוביחדזה. כשהוא החל לשאת דברים ולברך את הנבחרת על ההישג, הקהל השיב בשריקות וקריאות בוז צורמות ורועשות, מחאה על הניסיון לשייך את ההצלחה הספורטיבית למפלגה.
4 צפייה בגלריה
שחקני נבחרת גיאורגיה חוגגים את ההעפלה. המדינה מפולגת
(צילום: Giorgi ARJEVANIDZE / AFP)
התקרית הזאת המחישה את עוצמת הקיטוב ורמת הסלידה של אזרחים רבים כלפי ממשלתם. פוליטיקאים מהאופוזיציה מיהרו למתוח ביקורת על קוביחדזה על כך שקילקל את הרגע. ראש הממשלה עוד ניסה להציל את המצב ולהרוויח הון פוליטי בכך שהכריז כי שחקני הנבחרת יקבלו את עיטור מסדר הכבוד היוקרתי, וקלאדזה יישר קו כשאמר כי "הממשלה יצרה את התנאים החברתיים להצלחה הספורטיבית במגרש", אבל את הכעס לא ניתן היה למחוק.
מתיחות לקראת הבחירות
כדי להבין מדוע מנסה הממשלה לנכס לעצמה כמעט בכוח את ההצלחה כדי לגייס את תמיכת דעת הקהל, חשוב להבין את המציאות הפוליטית המורכבת כעת בגיאורגיה. מזה חודש וחצי מובילה האופוזיציה הגיאורגית מחאה עממית נרחבת, שכוללת הפגנות כמעט מדי יום, נגד חוק שנוי מאוד במחלוקת שנקרא "החוק לשקיפות של השפעות זרות", אך באופוזיציה מכונה "חוק הסוכנים הזרים" או "החוק הרוסי" (בשל הדמיון לחוק שעבר ברוסיה ב־2012).
החוק מחייב כל גוף/ארגון לא ממשלתי/ גוף תקשורת המקבלים מימון של יותר מ־20% מתקציבם ממקורות חיצוניים, להצהיר על כך ולהיכנס לרשימה ממשלתית של "סוכנים זרים".
מעשית, המבקרים טוענים שהחוק יפגע ביכולתם של ארגונים אזרחיים וגופי התקשורת לפעול ולעשות את עבודתם נאמנה, ויחליש בטווח המיידי את יכולתן של מפלגות האופוזיציה לפעול נגד השלטון, חודשים ספורים לפני הבחירות הפרלמנטריות. החוק יעניק לממשלה כוח רב שעלול להחליש את הבסיס הדמוקרטי בגיאורגיה, שגם כך אינו חזק מספיק. במדינה חוששים להפוך שוב למרחב בתחום ההשפעה של מוסקבה, על אף היחס השלילי מאוד של צעירים גיאורגים רבים כלפי רוסיה – בראש ובראשונה בגלל המלחמה ב־2008, אך גם בגלל המלחמה באוקראינה, וההנחה שהרוסים מעוניינים למנוע מטביליסי להתקרב למערב.
החוק אושר בפרלמנט הגיאורגי בקריאה שלישית ואחרונה ב-14 במאי, לאחר דיון יצרי שכלל חילופי מהלומות, כשבחוץ מתגודדים עשרות אלפי מפגינים שצרו על הבניין. על פי חוקת המדינה, לנשיאה סלומה זורבישוילי (התומכת בהתקרבות לאיחוד האירופי) יש זכות הטלת וטו על חוקים, והיא השתמשה בה ב־18 במאי, אך הווטו בוטל בהצבעה נוספת בפרלמנט בסוף החודש שעבר והחוק אמור להיכנס לתוקף בתוך חודשיים.
4 צפייה בגלריה
חגיגות העלייה איחדו את המדינה, לזמן קצר. אוהדי גאורגיה
(צילום: Giorgi ARJEVANIDZE / AFP)
ביטול הווטו ואישור החוק גרמו שוב למתיחות רבה ברחובות, כמו גם לביקורת בינלאומית חריפה מארה"ב ואירופה. בוושינגטון אף איימו במפורש בסנקציות נגד בכירים גיאורגים. חשוב לציין כי סקרי דעת קהל בגיאורגיה מלמדים באופן עקבי שרוב הציבור מעוניין כמו הנשיאה בהתקרבות לאיחוד האירופי, ולפיכך רבים סבורים שהממשלה מקדמת מהלכים שנוגדים את רצונו של רוב העם. היקף המחאות קטן יותר כיום, אך צפוי להתעצם אחרי היורו ולקראת הבחירות הפרלמנטריות ב־26 באוקטובר.
וגם השחקנים עצמם מעורבים חזק בעניין: הקפטן לשעבר ג'אבה קנקאבה, שהחליט לוותר על מקומו בסגל בטורניר, פירסם תמונה שלו מהפגנה, והוסיף את הכיתוב "פאק רוסיה", וחלק מחברי הנבחרת תמכו במחאה ברשתות החברתיות.
לא רק היאבקות
באווירה הפוליטית והציבורית הזאת, העפלת הנבחרת ליורו נפלה כפרי בשל בידי הממשלה, ולמען האמת, גם בידי הציבור הרחב שרוצה להתנתק מעט מהפוליטיקה. האזרחים שחוקים ועייפים, וכדורגל הוא תואנה מצוינת להתאחדות סביב נושא אחד.
מאז קבלת העצמאות ב־1991, גיאורגיה העמידה נבחרת די זניחה בכדורגל האירופי. קלאדזה, טימור קצבאיה ומאמן מכבי ת"א לשעבר שוטה ארבלדזה הלהיבו את האוהדים כששיחקו בכמה מהמועדונים הגדולים באירופה, אבל כמעט בכל טורנירי המוקדמות ליורו או למונדיאל גיאורגיה סיימה באחד משני המקומות האחרונים בבית שלה. את ההצלחה הספורטיבית הגיאורגים שמרו לענפי השרירים האולימפיים בהם הם גורפים מדליות – היאבקות, הרמת משקולות וג'ודו.
אבל עכשיו כל התנאים הבשילו. ליגת האומות מאפשרת לנבחרות קטנות יותר להשיג כרטיס דרך הפלייאוף, וגיאורגיה, בהדרכת שחקן העבר הצרפתי ווילי סאניול ניצלה את המסלול (כשבדרך היא סופגת 7:1 מספרד במוקדמות עצמן). יש לה סופרסטאר אמיתי בדמות חביצ'ה קבראצחליה מנאפולי, שוער ולנסיה הצעיר גיאורגי ממארדשוילי הוא כוח עולה, וזו נבחרת שיכולה לגרד נקודה או שתיים ולהביא כבוד למדינה. אם זה יקרה, האוהדים יסלדו מכל חיבור או הקשר פוליטי להישגים, אך כנראה שהדבר בלתי נמנע.
עצם השתתפותה של הנבחרת ביורו רק יחזק את השאיפה של רבים מהאזרחים להיות חלק אמיתי מאירופה, בזמן שהממשלה הפרו־רוסית מצהירה שגם היא תומכת בכך לכאורה, אך בפועל מבצעת מהלכים בעלי השלכות הפוכות. הממשלה הזו לא תעמוד בפיתוי של צביעת כל שער בגוונים פוליטיים, ובכך תסתכן בהגברת הזעם הציבורי.
בשורה התחתונה, כל מה שהגיאורגים באמת רוצים לעשות בחודש הקרוב הוא ליהנות מכדורגל טוב, ולקוות שממארדשוילי יידע לבלום את כריסטיאנו רונאלדו ושנבחרתם תקיים יותר משלושה משחקים לפני שתחזור הביתה.
פורסם לראשונה: 01:30, 07.06.24
