גמר יורו 2024 הגשים את הייעוד של שתי הנבחרות ששיחקו בו. ספרד, כטובה מכולן, זכתה בגביע. אנגליה, כפטאלית ביותר, הפסידה משער בדקה ה-86 ופספסה הארכה בגלל הרחקה מקו השער בתוספת הזמן. כל אחת מהן הרוויחה חומרי בערה לאתוס הפרטי שלה - ספרד המצליחנית שבה לעליונות שאפיינה אותה בעשור הקודם עת זכתה בשלושה טורנירים גדולים ברציפות, ואנגליה הוסיפה עוד רגע של "כמעט" שיפרנס את סרטוני ההייפ לקראת המונדיאל הקרוב.
ההחמצות בדו קרב הפנדלים מול איטליה בגמר הקודם היו הרפרנס שהניע את האנגלים בטורניר הזה, וההרחקה של דני אולמו לנגיחה של מארק גהי תקדם את הדרמה ב-2026. זו פירמידת הרגשנות האנגלית - כל טורניר וההחמצה שלו דינם לשמש כנבואה להצלחה בטורניר הבא רק כדי שגם זו תתברר כשקרית. וכך הלאה וכך הלאה. הדרך היחידה של האנגלים לנצח היא להמשיך ולהאמין שיהיה טוב למרות שאין לכך כל הוכחה. אם ישנו את אורחותיהם, יפסידו באמת. בלבם, הם תמיד המנצחים. לצערם, הכדורגל לא משוחק בבית החזה שלהם.
שתי הנבחרות קיבלו את מה שהגיע להן. יכול היה להיות מפתיע אם היה קורה ההפך, אם אנגליה הייתה מנצחת למרות שלא הגיע לה ועושה זאת באופן שחורג מהאפיון הלוזרי שלה, אבל ככה זה ספורט – לעתים הוא סנסציוני, אבל לרוב הוא צפוי. מה שצריך לקרות פשוט קורה.
הגיעה מהעבר כדי להציל את ההווה
ספרד הייתה כל-כך יותר טובה מאנגליה, עד שלבסוף היא הייתה יותר טובה אפילו מעצמה. זה היה המשחק העוצמתי ביותר שלה בטורניר, בטח בהתחשב ביריבה ובמעמד. בגמר הזה היא הייתה נבחרת שונה מכפי שהייתה לאורך החודש האחרון. היא התבלטה כאנטיתזה לנבחרת הטיקי-טאקה הפלספנית שהחזיקה בכדור בפנאטיות כמעט דתית, אך מול האנגלים חזינו ברגרסיה. בשלב מסוים נשקו הספרדים ל-70% החזקת כדור, מספרים שלא זכורים מאז אנדרס אינייסטה וצ'אבי עשו משולשים בעיגול האמצע. הספרדים לא שינו משהו - זה פשוט היה הביטוי הסטטיסטי הקיצוני לעליונות המוחלטת שלהם אשר לא הגיעה לפסגות שכאלה מול גרמניה ברבע הגמר או צרפת בחצי הגמר. דקות ארוכות חלפו בלי שהאנגלים הצליחו לעבור עם הכדור את קו האמצע. אנגליה חילצה מנבחרת ספרד 2024 הומאז' לנבחרת ספרד של 2012. למשך 90 דקות, הוכח שנבחרת ספרד לא חייבת לבחור. בהינתן היריבה הנכונה, היא יכולה להיות גם וגם.
3 צפייה בגלריה
ההצלה שלו מקו השער בדקה ה-90 צריכה להיספר כשער הרביעי שלו. אולמו
(צילום: Stu Forster/Getty Images)
ניקו וויליאמס, לאמין ימאל, רודרי, מיקל אויארסבאל שכבש את שער הניצחון - גיבורים רבים היו לנבחרת הזאת, אבל אף אחד מהם הוא לא דני אולמו, שספק אם היה נמצא על המגרש אלמלא העבירה של טוני קרוס על פדרי בדקות הפתיחה של רבע הגמר. לפעמים המאמן הכי טוב הוא המקריות. לכאורה, אולמו הוא אחד מששת מלכי השערים של הטורניר, עם שלושה כיבושים. למעשה, הוא צריך לזכות בכבוד לבדו. ההצלה שלו מקו השער בדקה ה-90 צריכה להיספר כשער הרביעי שלו. יש שערים שלא נכבשים ששווים יותר מכאלו שכן.
כשמלבישים על דומיננטיות שכזאת גם שכבת תכליתיות, מתקבלת חד-צדדיות שרק הצלות של ג'ורדן פיקפורד ובעיטה אחת של קול פאלמר הצליחו להציג באופן מעוות כדרמה. זה היה מותח כרונולוגית - ספרד עולה ליתרון, אנגליה משווה, ספרד הופכת בדקות הסיום - אבל זה לא היה כך עקרונית. אנגליה הייתה הזוכה הראויה ליורו הזה מכיוון שהיא חלק מרכזי במגמה, נערת הפוסטר של חולשת הפייבוריטיות. ספרד היא לא הזוכה האופיינית לטורניר הזה מכיוון שהיא שיחקה כדורגל בימי כולירה, ודווקא בשל כך זכייתה היא קריטית - היא הנסיוב לווירוס הכדורגל של היורו הזה, שהיה בו יותר אנטי חומר מחומר. היא נבחרת מפעם שלמזלו של המשחק בנתה מכונת זמן והגיעה מהעבר כדי להציל את ההווה.
ספרד אלופת אירופה: התגובות והציוצים ברשת
(באדיבות ONE)
פורסם לראשונה: 06:00, 15.07.24
