צרפת - בלגיה (19:00). עננת גזענות עכורה אופפת כבר שבועיים את נבחרת צרפת בטורניר היורו, כשהמבול עשוי לרדת על ראשה דווקא הערב, במשחק שמינית הגמר מול בלגיה.
הסיבוב הראשון של הבחירות לאסיפה הלאומית הצרפתית הסתיים אמש, והוא מנבא עלייה בכוחן של שתי מפלגות הקיצון הצרפתיות: "האיחוד הלאומי" הימנית וחזית השמאל, שחלק ממנה השמיע הצהרות אנטישמיות. את גזר הדין הסופי יקבלו הצרפתים ביום ראשון הבא בערב, עם תום הסיבוב השני. נשיא צרפת עמנואל מקרון פיזר את האסיפה הלאומית אחרי הצלחת המפלגות הללו בבחירות לפרלמנט האירופי, והכריז לפני שלושה שבועות על בחירות בזק. הוא קיווה שאזרחי הרפובליקה יירדו מהטריבונות ויגנו בקולם על מרכז המגרש הפוליטי, אבל בינתיים הסקרים מראים כי המגמה הקיצונית לא נחלשת.
התאחדות הכדורגל החליטה להישאר על הספסל, אבל שחקני הנבחרת, ובראשם מרקוס תוראם, קיליאן אמבאפה, ז'ול קונדה ואיברהימה קונאטה, עלו להתקפה וקראו לאוהדים לצאת להצביע, וחלקם אף ביקשו בפירוש לחסום את עליית מפלגת "האיחוד הלאומי" של מארין לה פן.
למפלגת הימין הקיצוני יש דם רע עם נבחרת צרפת בכדורגל, עוד מימיו של מייסדה ז'אן־מרי לה פן, שב־1996 טען כי "מגייסים יותר מדי זרים לנבחרת והופכים אותם לצרפתים". לה פן מנה את השחקנים שלא היו מספיק צרפתים עבורו: מרסל דסאי שנולד בגאנה, יורי דז'ורקאף המחזיק גם באזרחות גיאורגית וכמובן זינדין זידאן, אחד הצרפתים האהובים בכל הזמנים, שנולד במארסיי למשפחה ממוצא אלג'יראי. הנקמה הגיעה חמה במיוחד כשכמעט כל השחקנים הללו זכו במונדיאל הביתי ב־1998 עם נבחרת שהתגאתה בכינוי "בלאק־בלנק־באר" ("שחורים־לבנים־ערבים") על משקל הטריקולור בדגל צרפת.
מארין לה פן, שהחליפה את אביה בראשות המפלגה, הנהיגה קו המגנה רשמית אנטישמיות וגזענות, אולם כעת, כשהמפלגה שלה בישורת האחרונה לפני הפיכתה לסיעה הגדולה בפרלמנט הצרפתי, הכריז המועמד מטעמה לראשות הממשלה, ז'ורדן ברדלה, כי בעלי אזרחות כפולה לא יוכלו "לשרת במשרות אמון רגישות במיוחד" או במילים אחרות הטלת ספק בנאמנותם. ההכרזה של ברדלה, שנועדה לאוזני בוחריו ולאו דווקא ליישום חוקתי, עוררה זיכרונות לא כל כך רדומים.
5 צפייה בגלריה
הכריז כי בעלי אזרחות כפולה לא יוכלו "לשרת במשרות אמון רגישות במיוחד". ברדלה
(צילום: JULIEN DE ROSA / AFP)
התגובה בנבחרת צרפת לא איחרה לבוא. הראשון היה מרקוס תוראם, בנו של ליליאן מנבחרת החלומות של 1998. לתוראם האב יש עמותה הנלחמת בגזענות באמצעות חינוך, ומרקוס בנו אמר כי "אנחנו צריכים להיאבק כל יום כדי ש'האיחוד הלאומי' לא תגיע לשלטון. אין לי ספק שבנבחרת צרפת כולם חושבים כמוני". קונדה פרסם בשבת פוסט שבו הוא קורא לצרפתים להצביע נגד "האיחוד הלאומי" ומסביר ש"זהו יום חשוב לעתידה של צרפת. כרגע, זו זכות וחובה להצביע. מימיי לא ראיתי מדינה שהימין הקיצוני הוביל אותה ליותר חופש, צדק וחיים משותפים סובלניים. אני רואה מפלגה שמושתתת על שנאת האחר, ומידע מסולף שנועד להפריד בין האזרחים". המגן הצרפתי־מאלי, קונאטה, אמר על אזרחותו הכפולה: "הגיוון תמיד היה כוחנו. אני מגיע ממשפחת מהגרים. צריך להפסיק עם הדעות הקדומות. כשאני רואה את ההורים שלי, שעבדו שעות ארוכות כפועל זבל ומנקה, אני עצוב שלא מעריכים את האנשים האלו, שתרמו את בריאותם למען צרפת".
רגע היסטורי
מיותר לומר שכולם חיכו לשמוע את אמבאפה, שסיפר ל"ספורטס אילוסטרייטד" עוד ב־2022 כי שקל להפסיק לשחק בנבחרת צרפת אחרי יורו 2021, כשהחמיץ את הפנדל בשמינית הגמר וזכה למבול גידופים גזעניים. הוא סבר אז שהתאחדות הכדורגל הצרפתית לא סיפקה לו מספיק גיבוי. "אמרתי לעצמי שאני לא רוצה לשחק למען אנשים שחושבים שאני קוף, אבל הירהרתי בכך ביחד עם האנשים שמשחקים איתי ומעודדים אותי. אני חושב שאני משמש דוגמה להרבה אנשים וזה לא מסר טוב לנטוש".
אמבאפה אכן היה מהראשונים להגיב, אולם העדיף לצאת בהצהרה נגד שני צידי הקשת הקיצונית בצרפת: הימין הגזעני, המייצב את עצמו כרגע כ"מגן לאזרחינו היהודים", והשמאל הרדיקלי, שמאשים את ישראל ברצח עם ותורם לאווירה האנטישמית בצרפת מאז 7 באוקטובר אך מחזר אחרי בוחרים ממוצא אפריקאי. "אנחנו ברגע חשוב והיסטורי, ולכן אני מרגיש צורך לפנות אל כל הצרפתים, ובעיקר לדור הצעיר: אנחנו אלו שיכולים להביא את השינוי", כתב אמבאפה. "הקיצוניים בשערי השלטון. יש לנו את ההזדמנות לבחור איזה עתיד אנחנו רוצים עבור ארצנו. לכן אני קורא לכל הצעירים לצאת להצביע. אני בעד ערכי הגיוון, הסובלנות והכבוד ההדדי. אני רוצה להיות גאה ללבוש את מדי הנבחרת. אומרים שלא צריך לערבב ספורט ופוליטיקה. אני מסכים כשמדובר בשטויות, אבל במצבים כגון אלו, זה חשוב מאוד".
אמבאפה היה רק קצת יותר מפורש מעוסמאן דמבלה, אוליבייה ז'ירו ובנז'מן פבאר, שהסתפקו בלקרוא לצרפתים לצאת להצביע. הוא לפחות היה נועז יותר מקינגסלי קומאן ודאיו אופמקאנו, שהפגינו ראש קטן כשהודיעו כי "רק היורו והכדורגל צריכים להיות במרכז".
דידייה דשאן, שגם כך שונא לדבר על כל מה שאינו קשור לכדור, הכריז כי כמאמן הוא "מנותק מהבעיות שמסעירות את המדינה". נזכיר כי ריימונד דומנק קרא לז'אן־מרי לה פן "מטומטם" כשזה העליב את שחקניו.
התאחדות הכדורגל הצרפתית, כרגיל, העדיפה לא לריב - לא עם הכוכבים ולא עם הפוליטיקאים. "חופש הביטוי והתנהגות אזרחית ראויה קרובים מאוד ללב ההתאחדות ואנו מצטרפים לקריאה ללכת להצביע, כפי שנדרש בכל דמוקרטיה. ההתאחדות גם מבקשת הבנה לגבי הנייטרליות שלה כמוסד כמו זאת של הנבחרת, שלה היא אחראית. עדיף לא להפעיל לחץ או לעשות שימוש פוליטי בנבחרת".
קשה לדמיין את תוראם, אמבאפה וקונדה מגיעים לפגישה עם ברדלה במקרה שייבחר לראש הממשלה ושצרפת תזכה ביורו. כולם בצרפת מקווים להקיץ ב־14 ביולי ולראות שהבחירות היו רק חלום בלהות, אבל הגביע פנטזיה שהתגשמה.
מחפשים תיקון
פורטוגל - סלובניה (22.00). המנצחת במשחק בין צרפת לבלגיה תשחק ברבע הגמר נגד פורטוגל או סלובניה, והנבחרת של כריסטיאנו רונאלדו היא ההוכחה הטובה ביותר לכמה שתרגיל ההרכב השני עלול להשתבש. אחרי שהבטיחה את המקום הראשון בבית 6 עוד לפני המשחק מול גיאורגיה, פורטוגל עלתה אליו עם רונאלדו, השוער דיוגו קוסטה ותשעה מחליפים – ולא רק שהפסידה 2:0, אלא שסיפקה תצוגה גרועה במיוחד שפגעה בביטחון ובאווירה סביב הנבחרת. וכך, במקום להגיע בנינוחות למשחק שבו הוא פייבוריט, רוברטו מרטינס מקווה שהכל יתיישר מחדש ברגע שהכוכבים שלו יחזרו למגרש.
רק לפני מספר חודשים קיבלנו תסריט הגיוני לגמרי במשחק ידידות: פורטוגל שלטה לחלוטין, סלובניה עקצה עם 0:2. במשחקם הראשון אי פעם בנוקאאוט של טורניר גדול, הסלובנים בונים על שחזור.
חתך את כדור היורו בכדי למצוא את החיישן
(באדיבות ONE)
פורסם לראשונה: 01:30, 01.07.24
