"היי ג'וד".
אלפי אוהדים אנגלים היו מפוזרים בין עשרות בארים, מסעדות וגני בירה בברלין כדי לצפות במשחק הראשון של אנגליה בטורניר (0:1 על סרביה). חלקם תושבי העיר, חלקם ויתרו על מסע לגלזנקירשן הקרובה יותר, שם התקיים המשחק, טסו לסוף שבוע בברלין ומפה ימשיכו למשחק הבא, נגד דנמרק, בפרנקפורט. שמבחינה גאוגרפית, זה כמו לנסוע מתל אביב לאילת דרך יוון.
"לכאורה אין בזה הגיון, אני יודע", אמר לי גייר, אוהד אנגלי בן 37 שעשה את המסע הזה, "אבל אין שום סיבה בעולם שאני אסע לחטוף מכות מהסרבים המשוגעים, שבכלל לא צריכים אלכוהול כדי להרביץ לי, אין שום סיבה בעולם שאני אסע למקום שמוכר לי בירה לייט, ואין שום סיבה בעולם שאני אסע לגלזנקירשן. תאמין לי, אנחנו הבריטים מומחים עולמיים בזיהוי מקומות שהם שכוחי אל. יש לנו מאות מקומות כאלו באנגליה. כשאתה נוסע לחו"ל, אתה לא רוצה להגיע למקום שכוח אל בקלאס של גלזנקירשן".
3 צפייה בגלריה
הפעם הם סוף-סוף יחגגו תואר גדול ראשון? אוהדי נבחרת אנגליה
(צילום: Sascha Schuermann/Getty Images)
"הילד הזה, הוא מזכיר לנו את זידאן"
"היי ג'וד".
לאיפה שלא הלכת בין המרכזים של האוהדים האנגליים, מתישהו עלה השיר הזה. כשיר הלל לג'וד בלינגהאם, כאנחת רווחה, כשמחת הגול, כהשראה, כעידוד עצמי, כהצלה, משהו להיאחז בו, להתגבר על הפחד, החששות, האי ודאות, והספקות שאוכלים ומנקרים בך כשאתה אוהד של אנגליה בכדורגל.
מה שהוא כבר הספיק הילדון הזה. בכורה בקבוצת הבוגרים של ברמינגהאם עוד לפני שהיה מותר לו לשתות או לנהוג, בגיל 17. לאחר עונה אחת וארבעה שערים, הקבוצה החליטה שהחולצה מספר 22 שלו תוצא לגמלאות ואף שחקן אחר לא יוכל להשתמש במספר; בשלוש שנים בדורטמונד הוא זכה בגביע, בתואר שחקן העונה ופספס בטרגדיה את האליפות בשנייה האחרונה; ריאל מדריד שילמה עליו 103 מיליון אירו, מחיר סוף העונה בדיעבד, ובלינגהאם ניצל את הגאונות האלסטית של קרלו אנצ'לוטי כדי לזכות באליפות, בליגת האלופות, בתואר שחקן העונה, ולהפוך למלך השערים של הבלאנקוס בליגה.
תתארו לכם: לגדול כילד כשאתה מעריץ מישהו, לתלות את התמונות שלו על הקירות, לשחק את הכדורגל שלך כהעתק של מה שראית ממנו, ואז ללבוש את מספר החולצה שלו בריאל מדריד, ולשמוע את המאמנים אומרים בלי לכחכח: "הילד הזה, ג'וד, הוא מזכיר לנו את זידאן".
עוד לא בן 21 וכבר כוכב הפרסומת הגאונית של אדידס, ששמה את התקווה של מדינה שלמה על הכתפיים הנעריות שלך, ולבקש ממך שתיקח מהם את כל הטראומות ושברוני הלב מהעבר.
"הכדורגל האנגלי קיבל שחקן ממעבדה"
"לה, לה, לה, להלהלהלה, להלהלהלה, היי ג'וד"
משכונה לשכונה, מפאב למסעדה עם מסך טלוויזיה, כמו תפילה. "אם אנחנו נדבר עכשיו עשר דקות אני אמצא עשרה נושאים שיגדירו מחדש כמה הוא מדהים", אומר אוהד בשם אנדי, "מדהים כל מה שהוא עשה, מדהים שהוא רק בן 20, מדהים סט התכונות שלו, כמה הוא בוגר וטכני ומנהיג, ודריבלר, ורעב לגולים, ומדהים כמה הוא אומר: נבחרת אנגליה? שימו אותה על הכתפיים שלי, ומדהים שהוא יכול אפילו לעשות מסאותג'ייט גאון. גאון לא בעצם, אולי ווינר בעל כורחו. ומדהים שהוא הברומטר שלנו: כשהוא רצה לכבוש, כבשנו, וכשהוא הסתפק בלרדת לחצי ולשמור על היתרון, זה מה שעשינו. הוא כאילו שקיבלנו תעודת ביטוח לכל הפאקים שאנחנו רגילים לעשות כדי למצוא דרך ולהפסיד בעוד טורניר גדול".
3 צפייה בגלריה
"כולם ידברו מחר על זה שהוא לא אמיתי". אוהדי אנגליה חוגגים את השער של בלינגהאם
(צילום: REUTERS/Thilo Schmuelgen)
"כולם ידברו מחר על זה שהוא לא אמיתי, שהוא התחיל וסיים את הגול, ואת הריצה ואת הזינוק שלו לכדור כדי לשים אותו ברשת במקום שאפילו אלוהים לא יכול להגיע אליו או לדעת שהוא קיים. ידברו על זה שכל התקפה עברה דרכו ושאין תיקול שהוא לא שמח להיכנס אליו".
“אבל אני מחזיר אותך עשר דקות אחרי השער, לעימות של פיליפ קוסטיץ' עם בלינגהאם, וג'וד צורח לו בפרצוף ומכניס את הכתף השמאלית שלו לתוך החזה של הסרבי. ואני אומר לך: ג'וד שומע הכל. הוא שמע איך כולם אמרו שהיתרון של הסרבים זה בפרובוקציות ובקשיחות, אז הוא שם גול, ועשר דקות אחרי זה הוא נותן הצהרה לעולם: קשיחות ופרובוקציות? אני בפנים. זה כאילו שהכדורגל האנגלי קיבל שחקן ממעבדה. גולים של גארי ליניקר עם טכניקה של גלן הודל וקשיחות של רוי קין. אם אנחנו לא זוכים במשהו איתו, אנחנו כבר לא נזכה".
"היי ג'וד", כמו תחינה. כמו תפילת הודיה.
כל שערי ריאל מדריד ב-2023/24 בלה ליגה
(באדיבות ONE)
