עולם התקשורת והספורט נפרד מרפאל נאה
(צילום: עידו ארז)
עולם התקשורת והספורט הישראלי נפרד היום (ראשון) מעיתונאי "ידיעות אחרונות", רפאל נאה, שהובא למנוחות בבית העלמין ירקון. עשרות אנשי ספורט, שחקני הווה ועבר הגיעו לחלוק כבוד אחרון לנאה, מבכירי עיתונאי הספורט בישראל, שהלך לעולמו בגיל 79 והותיר אחריו אישה, בת, בן ונכדה.
"רפי סימל את העיתונות הנכונה, המתונה ולא המתלהמת", ספד לו יו"ר מכבי ת"א בכדורסל, שמעון מזרחי. "הלוואי וירבו כמוהו. אני משתתף בצער המשפחה, שולח תנחומים כנים".
"מבחינתי, רפי חנך אותי בתור ילד", הוסיף מיקי ברקוביץ'. "התחלתי במכבי ת"א מגיל צעיר. פעם ראשונה - בזכותו - ראיתי את השם שלי בעיתון. הוא היה איש ישר, נאמן, אני איתו עדיין בלב בנשמה. הוא ליווה אותנו לכל מקום ואפילו המציא לי כינוי: 'הרומני'. לא רק חיבבתי אותו, הערצתי אותו. דיברתי איתו המון פעמים. לצערי, כבר לא אוכל לדבר איתו עוד".
"הוא ידע להסתדר בכל מקום", המשיך אגדה נוספת של מכבי ת"א, טל ברודי. "הוא תמיד מצא מקום לכתוב, גם כשלא היו תנאים וסיפר לעם ישראל מה קרה. בימים שלא היה אינטרנט והסתמכו רק על העיתון. הוא מעמודי התווך של הכדורסל הישראלי. הוא היה גם זה שהצליח לגרום לי לעלות לישראל ולשחק עבור מכבי ת"א. נוח על משכבך בשלום".
צביקה שרף בילה גם הוא לאורך השנים שעות ארוכות לצד נאה: "היינו מדברים כל יום-יומיים בטלפון. הייתה לו תכונה שאי אפשר לקחת. הוא היה הולך אחרון הביתה מהאימון. כשהצעירים הלכו לשתות בפאב, הוא היה מחפש סקופים ועושה הצלבות. אהב את העבודה העיתונאית, מבחינתו זה היה מהבוקר ועד הלילה".
סגן עורך "ידיעות אחרונות", יוסי אהרוני: "קשה להאמין לצמד המילים רפי איננו. בשבילנו ב"ידיעות אחרונות" רפי באמת היה עמוד תווך ואבן יסוד. ותיקים וצעירים - כולם למדו ממנו את הכבוד למקצוע, החריצות, היסודיות והחשיבות של כל מילה שמתפרסמת".
האיש שתמיד היה שם
רפאל נאה (נוימן) נולד בת"א ב-10 במארס 1943, והיה פעיל מצעירותו בענפי ספורט רבים. בתור מתעמל באגודה מקומית הוא אף השתתף כילד בן 10 בטקס הפתיחה של המכביה, אירוע שהשפיע עליו עמוקות והותיר בו חותם. הוא היה קורא אדוק של ידיעות הספורט המועטות שהופיעו בילדותו בעיתונות המקומית, ולמד להכיר לעומק את הספורט הישראלי על ענפיו ומתחריו השונים.
לפני גיוסו לצה"ל קיבל נאה פנייה מעיתון "חדשות הספורט", והחל לעבוד שם ככתב. במהרה הצטרף ל"ידיעות אחרונות" ב-1965, והפך לשם מוכר בכל בית בארץ. נאה כיסה ענפים רבים ומגוונים, יצא למשחקים האולימפיים, למשחקי אסיה, לאליפויות אירופה ולאליפויות העולם בכדורסל, ותמיד העשיר וסיקרן את קוראיו.
אולימפיאדת מינכן 1972 הייתה הראשונה מבין שבע שסיקר, ובתור כתב צעיר הוא ניצל את חושיו החדים ותושייתו והצליח לתפוס עמדה בכפר הספורטאים, שממנה דיווח על הטבח במשלחת הישראלית - שחלק מחבריה היו ידידים אישיים שלו. הוא היה האיש שקיבל את הדיווח על הירצחם של בני הערובה ונאלץ לבשר זאת לחבריו בתקשורת הישראלית, והוא היה נציג העיתונות המקומית במתחם המיוחד שהקימה רשת NBC במעמד העלאת הארונות למטוס אל-על.
מאז אותו יום נאה פעל ללא לאות להנצחת זכרם של י"א הספורטאים. הוא כתב אינספור טקסטים ומאמרים בנושא, כתבות עומק וטורים אישיים, שבהם הדגיש את חוסר האונים שחש, את עומק הטרגדיה, את אוזלת היד המשוועת של הרשויות הגרמניות והפוסט טראומה שאיתה התמודד. רק בשנתיים האחרונות, אחרי שהוועד האולימפי הבינלאומי ציין את האסון וממשלת גרמניה לקחה אחריות ושילמה פיצויים למשפחות הנרצחים, הישגים שפעל זמן רב לקידומם, נאה חש מעט הקלה.
14 צפייה בגלריה
טרגדיה שהותירה בו חותם עמוק. הדיווח של רפאל נאה יחד עם נסים קויתי מטבח י"א חללי מינכן 1972
(מתוך "ידיעות אחרונות")
14 צפייה בגלריה
התפרצות של שמחה וגאווה. הדיווח של רפאל נאה מהניצחון של מכבי ת"א על צסק"א מוסקבה בווירטון
(מתוך "ידיעות אחרונות")
14 צפייה בגלריה
הדיווח של נאה מזכייתה הראשונה של מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות ב-1977
(מתוך "ידיעות אחרונות")
במשך עשרות שנים סיקר נאה מקרוב את קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א, וליווה אותה במסעותיה באירופה בשנים המעצבות שבהן התבססה כאחת הקבוצות הטובות ביבשת, כולל הניצחון ההיסטורי על צסק"א מוסקבה בווירטון והזכייה בגביע אירופה ב-1977 בבלגרד. בזכות קשריו הענפים בענף והכישרון להריח את הסקופ, הוא חווה מקרוב את חבלי הפוליטיקה והבירוקרטיה שהובילו לקביעת מיקום המשחק ההיסטורי מול הרוסים, ותיאר במפורט בכתבות רבות את עוצמת הרגש שהביעו האוהדים היהודים שהגיעו למשחק. במשרדו הקטן בבית "ידיעות אחרונות", ראשית בת"א ולאחר מכן בראשל"צ, הייתה תלויה במקום בולט תמונה של אוהד יהודי מברית המועצות שמחזיק דגל ישראל מאולתר ביציע באותו ניצחון על צסק"א. הדבקות בנושא והקרבה להישגים העצומים הפכו את נאה לשם נרדף לכדורסל בישראל.
הוא התגאה בתארים האירופיים הללו בזכות הפטריוטיות שבערה בו, זו שגם הוציאה ממנו רגש רב בזמן הימים הגדולים של המכביה. נפשו נקשרה באלו של כוכבי הקבוצה המיתולוגית - מיקי ברקוביץ', טל ברודי, מוטי ארואסטי. עם זאת, הוא גם ידע לבקר בחריפות את מכבי ת"א ואנשיה כאשר ההתנהלות שלה לא עמדה בסטנדרטים שאוהדיה התרגלו לראות.
אותה פטריוטיות געשה גם כשדיווח מאליפות אירופה באיטליה ב-1979, כאשר נבחרת ישראל הצנועה הדהימה את היבשת וזכתה במדליית הכסף, אחרי שהפתיעה מעצמות כמו יוגוסלביה וצ'כוסלובקיה. ב-30 ביולי 1992, 20 שנה אחרי הטראומה ממינכן, ראה מקרוב את יעל ארד זוכה בברצלונה במדליה האולימפית הראשונה בתולדות ישראל. כאמור, נאה סיקר לפני ואחרי כן שבע אולימפיאדות, אבל זה היה רגע התעלות שהעביר בהתרגשות ובסגנונו הייחודי לקוראים בארץ.
14 צפייה בגלריה
כשישראל הדהימה את היבשת: הדיווח של רפאל נאה מזכייתה של הנבחרת במדליית הכסף באליפות אירופה בכדורסל ב-1979
(מתוך "ידיעות אחרונות")
14 צפייה בגלריה
פעם ראשונה ברוסיה: הדיווח מביקורה ההיסטורי של מכבי ת"א מוסקבה ב-1989
(מתוך "ידיעות אחרונות")
14 צפייה בגלריה
סיקר שבע אולימפיאדות: הדיווח של רפאל נאה על זכייתה של יעל ארד במדליה האולימפית הראשונה של ישראל בברצלונה 1992
(מתוך "ידיעות אחרונות")
בשנים האחרונות, לצד טורי פרשנות על נבחרת ישראל ומכבי ת"א בכדורסל, נאה פירסם מדי שבוע ב-ynet את המדור "עושה היסטוריה", שבו תיאר את החוויות, האירועים והאנשים המיוחדים מעברו כעיתונאי ספורט. בטקסטים נפרש במלואו הפסיפס העשיר של הקריירה הייחודית, שבה עסק בסיקור כל ענפי הספורט האפשריים (הייתה פינה חמה בליבו גם לספורט הפראלימפי) ובה הגיע לכל פינה בעולם - אם זו איראן בימי השאה או מעבר למסך הברזל בימים שבהם הגוש הסובייטי סירב לכונן יחסים עם ישראל. הסיפורים המרתקים ציירו את דמותם של הכוכבים הגדולים ביותר באמצעות היכרות מאחורי הקלעים, ולימדו שיעור מאלף באיתור סיפורים ושליטה בזירה בתנאים שנראים כיום בלתי אפשריים – ללא טלפון או אינטרנט, במסעות הזויים בדרכים לא דרכים.
נאה, איש לבבי שרכש חברים בכל העולם, לא היה רק אחד מעמודי התווך של עיתונות הספורט הישראלית, ענק אמיתי שעזר להתוות את פני התקשורת בארץ, אלא גם אחד מעמודי התווך של הספורט הישראלי בכללו. המרץ האינסופי והאהבה שלו לספורט תרמו רבות להעצמת חלקו וחשיבותו של הספורט בתרבות הישראלית. הוא הוציא אותו מתחום האזוטריה, התחביב לשעות הפנאי, והצית את הדמיון של מיליונים שהפכו את התחרויות והמשחקים שסיקר לחלק מחייהם.
