שני תאריכים הולכים ומתקרבים אלינו: ב-26.3 מכבי ת"א תציין 40 שנה לזכייה השנייה שלה בגביע אירופה, אותו משחק בו ניצחה בשטרסבורג את סינודינה בולוניה על חודה של נקודה, 79:80. השני: 1 באפריל. השילוב של היומיים האלה יצר את אחד הסיפורים ההזויים והמטורפים בתולדות הספורט הישראלי. חוויתי בעצמי שורה של התרחשויות שנשמעות כמו מתיחה אחת גדולה, אבל אני מתחייב כל מה שאכתוב בטור הזה קרה במציאות.
קודם כל, חשוב לציין שהגמר עצמו היה אנדרלמוסיה אחת גדולה. המשחק נערך במתקן מאולתר, אוהל ענק שהורכב לצורך האירוע. מספר הכרטיסים שנמכרו לקהל הרחב היה מצומצם, אבל המוח של רבים מהישראלים שהגיעו מבלי שהבטיחו מקום ביציע פעל מהר. אחרי שהבחינו כי בסמוך נערכה פעילות ספורטיבית על הקרח, הם הסתערו על הכרטיסים למופעים החורפיים ובאמצעותם נכנסו לאוהל הכדורסל – מה שיצר בלגן גדול, כאשר בעלי כרטיסים אמיתיים לא מצאו את מקומם. המארגנים לא הצליחו להשתלט על הכאוס, והאירוע התנהל באי־סדר מוחלט.
חוץ מזה, בגלל הצפיפות במקום הקהל נכנס מדי פעם למשטח, ובסיום התברר כי מיקי ברקוביץ' ניצל בשלבים המכריעים את ההמולה שהייתה ולקח בעצמו שתי קליעות עונשין ששוקי שוורץ היה אמור לזרוק. לראשי סינודינה היו טענות קשות על המקרה, אותו מאשר מיקי: "ניגשתי באין מפריע כאילו העבירה בוצעה עליי".
שנים לאחר מכן הוזמן מיקי לכנס של פיב"א בשווייץ, לכבוד כניסתו להיכל התהילה של הכדורסל האירופי. אחד הנוכחים היה ההולנדי פיטר ואן דר-ויליגה, אחד משני שופטי הגמר ההוא, שאמר למיקי (לדבריו): "הבחנתי מיד בצעד שעשית. יכולתי לפסול את שתי הזריקות שקלעת לפסוק עבירה טכנית, אבל העדפתי לסיים את המשחק ללא תקריות". ואגב, כפי שהאוהדים זוכרים, שמוליק זיסמן, אחד משחקני מכבי ת"א באותו גמר, עלה על כתפי האוהדים בסיום, והצרפתי פייר בוסנל, אז מראשי פיב"א אירופה, פשוט דחף לו את הגביע ביד כדי לברוח משם כמה שיותר מהר.
אבל כל הסיפורים הללו הם כאין וכאפס לעומת מה שאירע ב-1 באפריל 1981, מספר ימים לאחר הגמר. בארצנו אוהבת הסקנדלים, מהדורת חדשות הבוקר של קול ישראל דיווח לכל המעוניין לדעת (וכל המדינה האזינה לה) כי ניצחון מכבי ת"א בגמר בשטרסבורג נפסל ויתקיים משחק חוזר, בעקבות פריצת אוהדי הקבוצה למגרש דקה לסיום. עם פרסום הידיעה צורפו לה שורה של פרשנויות, כשבאחת מהן נטען שההחלטה נפלה גם בגלל המעשה של ברקוביץ'. עמיתי תומר גנור נזכר ומספר כי שחקן הקבוצה ארל וויליאמס שיתף פעולה עם המתיחה ואמר: "אל דאגה, ננצח את בולוניה גם אם נצטרך לשחק נגדם עוד 20 פעם, אנחנו פשוט טובים יותר". וויליאמס: "שיתפתי אז פעולה עם הרדיו. זה קרה בעיצומן של חגיגות הזכייה שלנו וכולנו היינו בהיי".
פרסום הידיעה גרם להמולה חסרת תקדים בקול ישראל. גדעון הוד, מבכירי שדרי הספורט ברדיו, נזכר: "התהודה שהידיעה הזו קיבלה הייתה חסרת פרופורציה. הרדיו נאלץ כבר בשלב יחסית מוקדם להכריז כי מדובר במתיחת 1 באפריל". פשוט לא הייתה ברירה אחרת: השמועה טסה מפה לאוזן, הגיעה במהירות גם למי שלא שמע את אותה מהדורת בוקר, ובימים בהם באמת כמעט כל המדינה עקבה אחרי מכבי ת"א, היה צורך להרגיע את הרוחות כי אנשים נכנסו באמת לפאניקה.
מאמן מכבי ת"א באותה עונה, רודי דאמיקו, שמע מאוהדים ברחוב על קיום משחק החוזר, והתחיל להתקשר בבהלה לכל מי שהכיר כדי לוודא שהעניין לא נכון. בינתיים, אוהדים רבים החלו להתקשר למשרדי נסיעות כדי להבטיח לעצמם טיסות למשחק החוזר.
בפיב"א אירופה לא היו מוכנים לקבל את ההסברים מישראל כי מדובר במתיחת 1 באפריל, ורתחו על האירוע. אנשי בולוניה טענו כי מדובר במזימה משותפת נגדם מצד פיב"א ומכבי ת"א. בקיצור, כל העסק תפס חיים משלו. מה שהכי חשוב – גביע אירופה, כמובן, נותר בידיים הצהובות. וגם לא היה האחרון של המועדון.
