בשבוע שעבר קיבלנו עוד דרבי תל אביבי, שלא הזכיר בשום דבר דרבי אמיתי – לא מבחינת האווירה (קורונה, אתם יודעים), לא מבחינת הרמה ובטח שלא מבחינת יחסי הכוחות, כשהפועל אפילו לא נתנה צל צילו של פייט למכבי. זה הזכיר לי קצת את הסיפור של תומר שטיינהאור (54), סנטר נפלא ואדם יוצא דופן, שלמרות שהיה מזוהה עם האדום של הפועל ת"א, הפך לאחד מאותם ישראלים מצטיינים שעוברים לתקופה קצרה למכבי ת"א ומגלים עד כמה קשה לתפוס שם מקום.
הקריירה העשירה שלו החלה בכלל במכבי חיפה ביחד עם עדי גורדון, כאשר השילוב האגדי הזה הוביל את הירוקים לדאבל בנוער ב-1984, אליפות וגביע. באופן מדהים, הבכורה של הסנטר בבוגרים הייתה בניצחון נדיר על מכבי ת"א בספטמבר 1984, 92:94 ברוממה מסל ניצחון של... גורדון (כשהשתיים נפגשו בסיום אותה עונה בגמר הגביע, הצהובים כבר טיילו עם 81:121). זו הייתה תקופה יפה מאוד בחיפה, כששטיינהאור כיכב לצד ארי רוזנברג ודורון שפע, כשפיני גרשון מנצח על התזמורת כמאמן.
משם, הוא טייל בכל הארץ: גבת/יגור, הפועל ת"א (איתה לקח את גביע המדינה ב־1993, לצד 3 גמרי פלייאוף רצופים), הפועל חולון, שנים מוצלחות מאוד במכבי רעננה, איתה הגיע עד לגמר הפלייאוף, מכבי גבעת שמואל (זוכרים שהייתה קבוצה כזו, בימים של היו"ר הכל־יכול מוטי אמסלם ז"ל), וגם הפועל עמק יזרעאל והפועל קריית טבעון מהליגה השנייה (מתגורר בקריית טבעון עד היום). ב־1988 גם ניסה את כוחו למשך עונה אחת מעבר לים, כששיחק באוניברסיטת דרום פלורידה.
אבל לצד כל זאת, את הגדולה שלו ניתן היה לראות באמת כאשר יצא לשליחות בינלאומית. במשך 10 שנים היה שטיינהאור הסנטר המוביל של נבחרת ישראל וייצג את המדינה בארבע אליפויות אירופה. הטובה בהן הייתה ב־1997 בספרד, כשסיים חמישי בדירוג מלך הסלים של הטורניר עם ממוצע של 17 נקודות – ושלישי בריבאונד עם 6.4 כדורים חוזרים למשחק. זו הייתה האליפות בה עודד קטש סיים כמלך הסלים עם 22 נקודות בממוצע, וישראל סיימה תשיעית ביבשת.
וכן, כאמור, הייתה גם עונת 1995/96 בה שטיינהאור הגיע ברעש גדול למכבי ת"אמ בתור אדום בנשמה, אבל הפך מכוכב ליגה לשחקן שולי. צביקה שרף היה מאמן באותה עונת אליפות, ולא הצליח לשלב את שטיינהאור בשיטת המשחק שלו – היה שם פשוט חוסר התאמה קלאסי בין מאמן לשחקן בסיטואציה מסוימת, שנגעה לבעיות בהגנה.
עם זאת, זה היה מקרה ספציפי שלא העיד על העבודה השמותפת של השניים, כפי שהעיד שטיינהאור: "הגעתי למכבי בזכות רלף קליין שעזב, והשאיר אותי עם צביקה איתו לא כל כך הסתדרתי", אמר שחקן העבר, "אבל עם השנים, כשראיתי מקרוב בנבחרת את העבודה שהוא משקיע, שיניתי לחלוטין את דעתי על האיש והפכנו קרובים, עם הרבה אמון הדדי. כשהוא אימן את הנבחרת היו לנו הרבה הצלחות יחד".
ובסך הכל, נראה שאת השנה ההיא הוא יזכור לטובה – אחרי הכל, באירוע מסוקר מאוד בספורט הישראלי באותה תקופה, לשטיינהאור ואשתו דגנית נולדה באותה עונה שלישייה (שני בנים ובת). היום ה"ילדים" כבר בני 24, שטיינהאור שימש תקופה מסוימת כעוזר המאמן של עופר רחימי במכבי חיפה, וחבר'ה צעירים לא זוכרים איזה שחקן גדול היה – אבל האמת היא שהוא שייך לזן מיוחד של ספורטאים שלוקחים את החיים בקלות.
