עירוני נס ציונה חגגה כל הלילה את הזכייה ביורופקאפ: "חוויה בלתי רגילה"
(אורן אהרוני)
בעיר שבה אפשרויות הבילוי של בני הנוער נעים בין מציאת מקום בגבעות הכורכר לקול צלילי יללות השועלים והתנים לבין ישיבה מחוץ לפיצוציה בתחנת הדלק הצמודה למכון הביולוגי, עירוני נס ציונה הפכה בשנים האחרונות להיות מוקד התרבות של העיקרי בעיר.
בקבוצת הכדורסל, שזכתה אמש (ראשון) בתואר הספורטיבי הגדול ביותר בתולדותיה, בסיס פרמידת האוהדים שונה ומספק תופעה חדשה בספורט הישראלי: לא עוד הורים שמעבירים לילדיהם את אהדתם לקבוצת ספורט, אלא דווקא הצעירים, שגדלו לתוך בניית המועדון, הם אלו שגרמו לסבים ולסבתות לפקוד אחת לשבוע את האולם בלב המושבה.
אותם צעירים הפכו את קבוצת הכדורגל של הסקציה וקבוצת הכדוריד א.כ של העיר, הוותיקות בהרבה מקבוצת הכדורסל, למשניות. דרכם הוקמה אחת ממחלקות הנוער האיכותיות בישראל, עם לא פחות מ-1,400 בני נוער פעילים.
בשנים האחרונות התמלא האולם בנס ציונה ב-800 בעלי מנויים בכל עונה. אם הקבוצה רוצה להתקדם אחרי שקיבלה בוסט אדיר מהזכייה ביורופקאפ באירוע המדהים בהיכל מנורה מבטחים, ראש העיר שמואל בוקסר חייב להקים לה אולם שיכיל לפחות 3,000 מקומות ישיבה, אחרת החוויה מאמש תהפוך לחד פעמית.
ה"חניניקים", כינויים של התושבים הותיקים על שם הכפר הערבי ואדי חנין שעל חלק מקרקעותיו נבנתה העיר ב-1883, היו מאושרים מאוד בסיום. בעיקר יענקל'ה שחר, שחווה תואר אירופי עם עיר הולדתו וקיבל במקביל עדכונים לגבי התוצאה של מכבי תל אביב בקריית שמונה.
הפסוק "שאו נס-ציונה, העיזו, אל תעמדו" מספר ירמיהו, ששימש כהשראה לשמה של המושבה, הפך לרלוונטי מתמיד. אחרי שחשבו תחילה במועדון לארח את הפיינל פור בבית מכבי בראשון לציון או בהיכל קבוצת שלמה, הפיק בסופו של דבר דני בנעים את האירוע עבור פיב"א והחליט ללכת על כל הקופה. בכך הוא גרם ללא פחות מעשירית מתושבי נס ציונה, בניכוי טרמפיסטים של הצלחות, להגיע לבית המקדש של הכדורסל ולהנות מחוויית ספורט, שלא ברור אם תחזור בדור הנוכחי של הכתומים.
רק לפני כעשור הודיעה נס ציונה לאיגוד הכדורסל כי אין לה את היכולות הכלכליות לשחק בליגה הלאומית והורדה לליגה השלישית. היא התאוששה וחוותה עלייה וירידה מליגת העל, אבל בשנים האחרונות עם ניהול שפוי של היו"ר יניב מזרחי וקהילה שלמה מאחוריה, היא הפכה לקבוצה הקטנה המצליחה בספורט הישראלי. להצלחה הזו היה חוט מקשר, קוראים לו טל דן.
סביר להניח שלבחור שנולד בוויילס, שאמו מגיעה למגרשי הכדורסל בשיער כתום ומזכירה את ימיה הטובים של בתיה שהר, יבנו בקרוב פסל בעיר. אולי אין לו תרומה הסטורית כמו זו של מיכאל הלפרין שהניף בכניסה לעיר את הדגל שהפך לדגל המדינה, אבל עדיין - הוא גדל עם המועדון, עלה לפיינל פור עם שבר בכף היד ותפרים בראשו, ובכל זאת נתן את כל מה שיש לו כשידע כי אלו הן הדקות האחרונות של העונה שלו (נקבע לו ניתוח מיד לאחר המשחקים). מעטים הספורטאים הישראלים שהקריבו מעצמם כמוהו.
מהאירועים שמכניסים אותך לתודעה
עיר המדע של ישראל, עם סמלים כמו המכון הביולוגי שנמצא מתחת לפני הקרקע ופארק המדע, הפכה אמש רשמית גם לעיר ספורט. לראות חצי מהיכל מנורה נצבע בכתום וכיצד שני צברים אחראיים יותר מכל על התואר, זה מסוג האירועים שמכניסים אותך לתודעה וחשובים יותר מכל הצלחה אחרת.
נמרוד לוי וליאור קררה תחת בראד גרינברג בן ה-67, מי שהיה המנהל המקצועי של הסיקסרס והביא אליה את אלן אייברסון, גרמו להתרגשות אמיתית אצל כל חניניק באשר הוא והזדהות של מדינה שלמה עם ההישג.
דגלי קולומביה הציפו את ההיכל בגלל הכוכב בראיין אנגולה, בערב שדמה לכאלו שבעבר נחגגו בערבי חמישי של מכבי תל אביב ביורוליג. אוטובוסים מנס ציונה עמוסים בילדים שהכינו תפאורה כתומה לאירוע, כאלו שסביר להניח שלא בדיוק התעוררו הבוקר מהחלום וביקשו מההורים להכין להם את האישור המתבקש להיעדרות מבית הספר בשל האירוע ההיסטורי בעיר. היו גם אלו שהסיעו את ילדיהם ב-15 דקות התהילה ישירות לאכסניית החגיגות של השנתיים האחרונות בעיר, רחבת העירייה.
זה לא כיכר רבין ולא המזרקות אליהן אנחנו רגילים, אבל האכסניה שלפני שנתיים אירחה את חגיגות העלייה של קבוצת הכדורגל לליגת העל השתדרגה אמש עם חגיגות של גביע אירופי.
עשרות אוהדים שהגיעו ממנורה ואחרים שחיכו בעיר חגגו עד לשעות הקטנות של הלילה בעיר שבה הכל סגור כבר בשעות הערב המוקדמות. היה זה רעש לא מוכר בעיר, כשאחד מהחוגגים היה מאיר טפירו, ווינר ללא תואר שדווקא כמנכ"ל המועדון חגג את הבכורה שלו.
הבוקר התעוררה נס ציונה לבוקר של יום אחר. של נס ציונה על המפה ותישאר כזו. של גאווה לוקלית שלא זכורה מאז הביקור של תיאודור הרצל במושבה המתהווה ב-1898. יאללה, רק אל תעירו אותנו מהחלום, תנו לנו להתענג עליו כמה שיותר, מי יודע אם נוכל לעבור עוד ערב הסטורי כזה.
