דני אבדיה פורוורד הנבחרת שר קריוקי עם ים מדר
אחת התופעות המוכרות בכדורסל האירופי היא צירוף שחקן זר כמתאזרח בנבחרות, שברוב המקרים מביא ערך מוסף ומהווה נשק שובר שוויון.
ראינו את זה ב־2007 כשדיוויד בלאט, אז בנבחרת רוסיה, צירף את ג'יי־אר הולדן, שקלע סל ניצחון וסידר למאמן הישראלי את תואר אלוף אירופה. טורקיה עשתה מהלך דומה ב־2015 עם בובי דיקסון, שהפך לכוכב הגדול של הנבחרת תחת השם עלי מוחמד, ובשנים האחרונות שמה את הקלפים על סקוטי ווילבקין ושיין לארקין, שניים מהסופרסטארים הגדולים ביבשת.
מדובר ברוב המקרים בשחקנים ללא קשר לאומי, משפחתי או זיקה למדינה שהם מייצגים. החיבור נוצר בזכות העובדה שהם שיחקו באחת הקבוצות בליגה המקומית - או אפילו בליגה אחרת - וצדו את עיניהם של ראשי הכדורסל המקומיים. חשוב לציין שבניגוד לישראל, ברוב מדינות אירופה הליך האזרוח הוא פשוט וקצר יותר. אצלנו הנושא מעורר חילוקי דעות סוערים, בעד ונגד, וחוצה את גבולות הספורט.
אבל לא צריך ללכת רחוק מדי כדי לראות שזה יכול לעבוד גם כאן, עם דוגמה הלקוחה מהכדורגל. בלם הפועל באר-שבע מיגל ויטור, שהגיע לארץ מפורטוגל ב-2016, קיבל מעמד של תושב ארעי ולאחר מכן גם אזרחות, רק כדי שיחזק את הנבחרת. את הרעיון הגה המאמן הלאומי לשעבר, וילי רוטנשטיינר, שהעלה בפני ראשי ההתאחדות את מצוקת הבלמים. למרות קולות של התנגדות, הדבר עבר יחסית בשקט ולא נתקל בקשיים.
גם בכדורסל נעשו לאורך השנים מאמצים לאזרח זרים, אבל הכול התבצע בדרכים המקובלות, לכאורה. אלכס טיוס התחבר לשורשים היהודיים ובסוף התגייר, דייויד בלו נולד לאמא יהודייה ועבר תהליך זהה וריצ'רד האוול היה נשוי לישראלית - כולם קיבלו אזרחות מכוח חוק השבות, כמו גם ג'ון דיברתולומאו, שנמצא כיום על משבצת המתאזרח בנבחרת.
אבל האם הוא מהווה חיזוק? הערב (21:00) ישראל חייבת לנצח את שבדיה בדרייב אין, במטרה לשמור על הסיכויים הלא גדולים שנשארו לה לעלות לגביע העולם, אך הרכז נשאר בכלל מחוץ לסגל למשחק.
ספרדי כפול
אז אולי הגיע הזמן לשים את הדברים על השולחן ולשאול: אם בכל אירופה מאזרחים זרים לטובת הנבחרת, אולי גם אנחנו צריכים לפעול בצורה דומה - בלי לבדוק את שורשי השחקן או את מצבו המשפחתי? בכל מקרה, קונצנזוס לא יהיה כאן.
ישנם עוד מקומות שבהם אזרוח מהיר של שחקנים לא עובר חלק בגרון. קחו לדוגמה את הרכש הטרי של מכבי ת"א, לורנזו בראון. ההתאחדות הספרדית הודיעה ביולי האחרון על זימונו של הרכז האמריקאי לנבחרת המקומית, לאחר שקיבל אזרחות בהליך מזורז. העניין לא עבר בשתיקה, אבל נעשה. נשיא איגוד השחקנים בספרד, אלפונסו רייס, התבטא בחריפות: "האם זהו המסר שאנחנו רוצים להעביר לילדים שחולמים לשחק בנבחרת? זר תופס מקום שאחרים נלחמו עליו באופן לגיטימי. אני לא מטיל ספק ביכולות של בראון, אבל הוא לא מכיר את הכדורסל הספרדי ואין לו שום קשר למדינה".
בתקופה בה המתאזרחים הפכו לאופציה נגישה, קבוצות הליגה החלו להעדיף אותם על פני הצברים. בדיוק בגלל זה חוקקו חוקים שנועדו להגן על השחקנים המקומיים. אם בנבחרת שזכתה במדליית הכסף ב־1979 שיחקו ארבעה מתאזרחים ועשו את ההבדל, כיום זה כבר לא אפשרי - לטוב ולרע - תלוי את מי שואלים. בהמשך הגיע דור המתאזרחים שכלל שמות גדולים כמו לבן מרסר ודרק שארפ, ששיחקו פה שנים רבות והעניקו תרומה אדירה לנבחרת.
אצלנו עדיין לא ניתן לאזרח כל אחד - גם אם הוא כוכב גדול שמוכן להתגייס למשימה הלאומית. מצד שני, אף אחד מהמתאזרחים האחרונים שלבשו את מדי נבחרת ישראל לא השאיר מורשת מפוארת, והכוונה היא לאו דווקא בהיבט המקצועי. בלו עזב אחרי טורניר אחד וכבר מזמן חזר לארה"ב; טיוס עשה טובה שהגיע בכל פעם שזומן, ובהמשך נעדר לגמרי ונהג להתחמק עם שלל תירוצים כמו "סיבות אישיות" או "פציעות מסתוריות"; האוול נכשל בבדיקת סמים בליגה והושעה לארבעה חודשים, אבל זאת לא הייתה הבעיה העיקרית - עצם אזרוחו גרר ביקורות בשל חתונת הבזק בקפריסין עם בת זוגו הישראלית - מערכת יחסים שהסתיימה עוד לפני שקיבל את האזרחות.
ראשי הכדורסל הישראלי היו שמחים לאזרח זרים שישדרגו את הנבחרת, האינטרס ברור, אבל לפחות באופן רשמי הם מעדיפים לא להציף את הנושא בעיתוי הזה, רגע לפני אליפות אירופה. "הסגל שיוצא לטורניר הוא מצוין, אני לא חושב שזה רלוונטי בשלב הזה", אומר יו"ר האיגוד עמירם הלוי. "זה נכון שהדבר קיים כמעט בכל מדינות אירופה, אבל אף איש מקצוע בנבחרת לא ביקש שנאזרח שחקן נוסף, ואני שמח על כך. היו הצלחות בנושא וגם כישלונות, אם בעתיד ירצו ויצטרכו, הכול יכול להיות".
מנגד, מאמן הנבחרת לשעבר, עודד קטש, אמר בעבר כי היה רוצה לראות את טיישון תומאס, שאותו אימן בהפועל ירושלים, משחק אצלו בנבחרת. גם גיא פניני הלך באותו קו, כשהביע משאלה לשתף פעולה עם חברו דאז בהפועל חולון, כריס ג'ונסון.
3 צפייה בגלריה
"שבנו בוועדה לאחרונה וקבענו מתווה למתאזרחים, ואני מקווה שהוא יעשה קצת סדר, כך שהצעירים לא ייפגעו". שרף
(צילום: יאיר שגיא)
"לא חלטורה"
שתי הדוגמאות הנ"ל דווקא לא תלושות מהמציאות. אם מחפשים הצדקה או קשר בסיסי לישראל, אז תומאס שיחק כאן במשך ארבע שנים, וג'ונסון פותח את עונתו הרביעית בארץ, ואפילו ניסה לצום ביום כיפור כדי להתחבר ליהדות. "יש לנו נבחרת מצוינת ושחקנים נהדרים, ואני סומך עליהם בעיניים עצומות", מצהיר יו"ר הוועדה המקצועית באיגוד, עמוס פרישמן. "כשתיגמר אליפות אירופה נשב, נדבר, נסיק מסקנות ונבדוק כל דבר לעומק. נבחרת ישראל זו לא חלטורה, זה משהו שצריך לדון בו ולא בשליפה".
בתקופה בה המתאזרחים הפכו לאופציה נגישה, קבוצות הליגה החלו להעדיף אותם על פני הצברים. בדיוק בגלל זה חוקקו חוקים שנועדו להגן על השחקנים המקומיים. אם בנבחרת שזכתה במדליית הכסף ב־1979 שיחקו ארבעה מתאזרחים ועשו את ההבדל, כיום זה כבר לא אפשרי - לטוב ולרע - תלוי את מי שואלים. בהמשך הגיע דור המתאזרחים שכלל שמות גדולים כמו לבן מרסר ודרק שארפ, ששיחקו פה שנים רבות והעניקו תרומה אדירה לנבחרת.
"בשנים האחרונות הרבה נבחרות לוקחות אמריקאים ומאזרחות אותם, השיא הוא מה שעשתה ספרד עם בראון. זה יצר הרבה בעיות שם, אבל בסוף גם הם הבינו את הצורך בכך", מדגיש מאמן נבחרת ישראל לשעבר, צביקה שרף. "אצלנו מעולם לא לקחו שחקן שאין לו קשר למדינה והפכו אותו למתאזרח. במקומות אחרים מביאים שחקן ופשוט עושים איתו הסכם ולפעמים גם משלמים לו. בישראל הבעיה היא בעיקר במשרד הפנים, שנשלט על ידי דתיים. בכלל, ישנו ויכוח על נושא האזרוחים. אפשר לראות את זה לא רק בספורט, אלא גם בטיפול בפליטים. בסופו של דבר, כל דבר שיחזק את הנבחרת שלנו, אני בעדו. ישבנו בוועדה לאחרונה וקבענו מתווה למתאזרחים, ואני מקווה שהוא יעשה קצת סדר, כך שהצעירים לא ייפגעו".
פורסם לראשונה: 12:21, 28.08.22
