ישנו משפט באנגלית שתרגומו הפשוט הוא שהבית נמצא היכן שהלב. כשקפטן הפועל חולון, כריס ג'ונסון, הולך בחופשיות בין מסדרונות האולם עד למציאת פינה נוחה לקיום הראיון, הוא מרשה לעצמו לשחרר לא מעט מארסנל המילים שלמד בעברית.
"מהרגע הראשון הרגשתי פה בבית. אני אוהב את חולון", הוא אומר. מתואר הקפטן הזר הראשון בקבוצה הוא פחות התרגש, עד שהאוהדים סיפרו לו כמה הוא מיוחד. "חולון ארגון מדהים, וכשקיבלתי מגיא פניני בעצם את התפקיד הבנתי שעכשיו ההנהגה עליי", הוא מסביר על המורשת שמגיעה עם האות C.
חולון הפסידה שלשום בהארכה לאוסטנד הבלגית, הפסד כואב שעלה לה במקום הראשון בבית ושלח אותה למשחקי הפליי־אין בליגת האלופות של פיב"א, במקום לדלג עליו לשלב הבא. מצד שני, גם בעונה שעברה היא עשתה מסלול דומה, והגיעה כל הדרך לפיינל־פור של המפעל.
מדברים הרבה על האנרגיות בקבוצה שהשתנו לעומת העונה שעברה, אתה מרגיש הבדל?
"לפעמים אנחנו מגיעים בגישה נינוחה מדי, וזה לא אמור להיות ככה. זכינו באליפות, נכון, אבל זה היה בשנה שעברה. אי־אפשר להישען על העבר. אנחנו עכשיו בעונה חדשה, ואנחנו צריכים להישאר צנועים ולעבור יום אחרי יום. צריך לעשות עבודה יותר טובה. גם אני כקפטן צריך לעזור לכולם".
למה הכימיה בין השחקנים לא טובה מספיק בשלב זה של העונה?
"אנחנו עדיין לא מספיק זמן ביחד, ויש שחקנים חדשים שהגיעו. התחלנו לשחק באמצע ספטמבר, ואנחנו צריכים עוד להשתפר בהגנה ובהתקפה. אני אוהב מאוד את גיא גודס, הוא מאמן טוב ונותן לנו את הכלים של מה שאנחנו צריכים לעשות. אנחנו בשלב שצריך לתרגם את כל מה שהוא אומר על הפרקט".
יש חשש מעייפות במהלך משחקים בגלל הסגל הקצר?
"לא פחד, פשוט עם שמונה או שבעה שחקנים אתה בטוח מתעייף. אני לא רוצה להשתמש בזה כתירוץ, אבל אם היו עוד שני שחקנים זה היה עוזר לנו עם חלוקת הדקות".
אין טינה לירושלים
תחילת הקריירה של ג'ונסון בן ה־32 בישראל הייתה בהפועל ירושלים בעונת 2018/19. "יש לי חוויות טובות מהתקופה הזו. הגענו לטופ־8 בליגת האלופות, זכינו בגביע והיינו קרובים לזכייה באליפות", הוא משתף. אף שנחתך בגלל בניית הקבוצה "הגדולה" שהקבוצה מהבירה העמידה עונה לאחר מכן, ושנעצרה בשיאה על ידי מגפת הקורונה, אין לו טינה כלפיה. "יכולתי לחזור לשחק שם, אבל הייתי פצוע. חזרתי הביתה, התקשרו אליי ואמרו שבסוף הלכו לכיוון אחר בעמדה שלי. אמרתי בסדר, הודיתי להם וזהו".
בחיבור העונה ההיא פלוס שלוש השנים בחולון, ג'ונסון מתקרב לציון דרך של 1,000 נקודות, לא משהו שהרבה זרים מגיעים אליו בליגה הישראלית, כאשר חסרות לו 91 כאלה. "אשיג את זה בוודאות. זה מרגש מאוד", הוא אומר בביטחון.
בשנים שבהן נמצא הפורוורד בארץ, הוא מגלה עוד ועוד את היהדות. כך למשל בנו, שנולד בחודש שעבר, יעבור סוג של ברית מילה. "שמעתי מה קורה לתינוקות זכרים פה אחרי שמונה ימים. אז לא בדיוק בזמן הזה, אבל נלך לרופא לעשות לילד. בכנות, אני לא רוצה לצפות בזה", הוא משיב בחיוך מובך ומוסיף: "בשנה הראשונה שלי בישראל כששיחקתי בירושלים החיבור קרה כי זה פשוט היה שם, אבל בחולון התחלתי ללמוד יותר עברית, נפתחתי יותר לעניין של הדת, חגים. יום כיפור. הייתי בכותל המערבי בשבוע שעבר. זה משהו מעניין".
איך קרה שהתחלת לצום?
"אני רואה את עצמי בנעליים של אנשים אחרים לפעמים, והיום הזה שונה מכל מה שראיתי בעולם. זה היה אתגר מאוד קשה של 25 שעות להיות מנותק, בלי נייד, בלי אוכל, בלי שום דבר. נהניתי מזה. הבנתי כמה חזק הייתי וכמה שמחים היו הילדים שלי. בשנה הראשונה היה קשה, שנה שעברה היה בסדר והשנה זה משתפר. אני אמשיך לעשות את זה, לדעתי".
החלטת לקחת את אמא שלך לטיול בירושלים למרות המצב הביטחוני.
"כן, עשינו את המסלול דרך כנסיית הקבר. למדתי הרבה על ההיסטוריה, ובכותל הבנתי את עניין ההפרדה בין הגברים לנשים. נגעתי בקיר, אמרתי תפילה וברגע הזה השמש יצאה מהעננים. הרגשתי כאילו אלוהים או ישו נמצאים איתי. זה היה מדהים. אמא שלי באה רק לעשרה ימים, וסיפרתי לה מה קורה ושהיה פיגוע. היה קצת חשש, אבל נהנינו מהטיול".
מעלים את הרמה
אתה אומר מדי פעם מילים בעברית. נשמע שאתה יודע יותר מכמה, נכון?
"אם אנשים מדברים לאט, אני יכול להבין כבר חלק מהשיחה שלהם. אני לומד עברית גם מהסדרה 'פאודה' ומחכה לעונה הבאה. ראיתי את הסדרה, אמרתי ניתן לזה צ'אנס. וואו! אהבתי ממש. אני לא צופה בחדשות פה, אבל כשהיה פיגוע הירי בבר בדיזנגוף כן צפיתי".
כל זה מוביל לשיחה על נבחרת ישראל. לא פעם סומן ג'ונסון כמי שיכול למלא את משבצת המתאזרח, רק שהוא מסתכל על זה אחרת. "שמעתי על זה, אבל אף פעם לא הייתה שיחה רשמית", הוא מודה.
מה דעתך על הצטרפות לנבחרת?
"אני רוצה ליהנות מהקיצים שלי, אז התשובה היא לא. אני פה עשרה חודשים בשנה ובבית רק חודשיים, כך שאם אהיה חלק מהנבחרת – גם זה יצטמצם".
מה דעתך על השחקן הישראלי ומה שהוא חושב על השחקן הזר?
"זה הגיוני שהם חוששים שאנחנו לוקחים את המקום שלהם, אבל אני לא חושב שחוקים כאלה ואחרים יעזרו. אני לא חושב שהתפקיד של שחקנים כמוני זה לפתח או לקדם את השחקן הישראלי, אבל אני מסכים עם האמרה שהשחקנים האמריקאים מעלים את הרמה של הליגה הישראלית".
יודע כבר מה תעשה אחרי הכדורסל?
"אני בקשר עם אחד מהחברים ששיחקתי איתם ב־NBA, ודיברנו על זה שאולי נבנה מכון בלאס־וגאס וננסה להביא ילדים מאירופה לאמריקה והפוך, במטרה שיחוו את הכדורסל בשתי היבשות. ללוות אותם מבית ספר יסודי עד תיכון. לי לא הייתה דמות אב שעזרה לי בכל הדברים האלה, ואני רוצה לעזור לילדים האלה ולהיות מנטור".
יש לך עוד חלומות שאתה רוצה להגשים?
"החלום שלי הוא שכל המשפחה שלי תגדל ותהיה שמחה. כשהייתי קטן היה לי חלום להיות ב־NBA, אבל לא ידעתי כמה רחוק הוא ייקח אותי. באמת התברכתי. עדיין יש לי פרפרים בבטן במשחקים חשובים, למשל בשנה שעברה בפיינל־פור של ליגת האלופות".
