כבר שמונה שנים שג'ון דיברתולומאו נמצא בישראל, ואיכשהו הוא עדיין נחשב לתעלומה, בעיקר בשל הריחוק שלו מהתקשורת ומאור הזרקורים. כל מי שמכיר אותו מקרוב מעיד על אדם מופנם וביישן, אבל כשהוא עולה לפרקט מדובר ב"קילר" אמיתי שממרר את החיים ליריבים. מהרגע שבו דרך לראשונה בהיכל היה ברור לאנשי מכבי ת"א שמדובר בשחקן נשמה, לכן הוא גם קיבל את סרט הקפטן מהר מאוד, אבל העונה הוא מביא הרבה יותר ממלחמה ומציג את הכדורסל אולי הטוב ביותר שלו במדים הצהובים.
בראיון נדיר ל"ידיעות אחרונות" ו-ynet חושף המתאזרח בפתיחות שלא מאפיינת אותו שלא תיכנן להיות כדורסלן, מגלה מה חשב על ישראל כשהגיע בפעם הראשונה, ומספר על שיחת הטלפון הלילית שקיבל מניקולה וויצ'יץ' והכניסה אותו לחרדה.
אתה חי בישראל כבר שמונה שנים ואף אחד לא יודע עליך כלום. למה?
"אני שומר לעצמי דברים על עצמי, כי אני אדם פרטי. לא מסוג האנשים שאוהבים לדבר על עצמם. גם כששואלים אותי דברים, אני תמיד מעדיף להסיט את השאלה ולדבר על הקבוצה או על התמונה הגדולה – אני באמת לא יודע למה אני כזה".
אולי כי אתה ביישן?
"הייתי אומר שאני ביישן, במיוחד אם משווים אותי לישראלי הממוצע".
יוגה וטיול על החוף
שמעתי שיש לך שגרת בוקר.
"אני אוהב להתחיל את היום מוקדם. עושה 20 דקות יוגה, עשר דקות מדיטציה. אם זה מתאפשר מבחינת לוח הזמנים של הקבוצה, אז מקפיד גם על טיול עם הכלבה שלי בחוף הים".
"אני במכבי כבר כמה שנים ומכיר את הגאות וגם את השפל. ברור שבזמן שאני לא משחק אז אני מאוכזב. קשה להתגבר על זה, אבל אני באמת מנסה לשלוט במה שאני יכול לשלוט עליו"
שבעה חודשים בלבד אחרי שחתמת במכבי ת"א, מינו אותך לקפטן על חשבון איתי שגב. לא הופתעת?
"זה היה מוזר. קיבלתי טלפון בחצות מניקולה וויצ'יץ'. חששתי. ישר שאלתי את סתיו ארוסתי מה עשיתי לא בסדר? הוא אמר לי שקורה משהו עם איתי, והוא שאל אם אני רוצה להיות הקפטן. ממש לא ציפיתי לזה. כמובן שאתה לא אומר לא לכזאת הצעה, אבל עניתי לו שאני רוצה קודם לדבר עם איתי ועם נבן ספאחיה, כי לא ידעתי למה לצפות".
אבל הבנת מה הציעו לך?
"ברור. מכבי ת"א היא אחת מקבוצות הספורט הידועות ביותר באירופה, וזה חתיכת דבר להיות הקפטן שלה. לא יודע אם הייתי לגמרי מוכן לזה, אבל ככל שהגעתי רחוק יותר בקריירה, ככה יכולתי למלא את התפקיד טוב יותר".
איך תפקיד הקפטן בא לידי ביטוי אצלך?
"כמו שאמרת, אני לא האדם הכי קולני, אבל אני כן ממושמע ודבק במה שאני עושה, וזאת הדרך שבה גם ניגשתי לתפקיד. עם התכונות האלה מכבי בחרה בי לקפטן, אז לא שיניתי את ההתנהגות שלי. אגב, ברגע הראשון שהגעתי למכבי שאלתי את עצמי ׳איך אני שורד כאן?׳ בדיוק שינו את כל הסגל, ואתה מבין שאין יציבות, אז ניסיתי לבדוק מה אני עושה כדי להחריג את עצמי, מה אני עושה כדי להישאר".
ותודה להוריי
שיחקת במכללות במדי אוניברסיטת רוצ'סטר מהליגה השלישית וגם שילמת סכום מלא על הלימודים, בניגוד לספורטאים שמקבלים מלגה. מה היה שם?
"בתיכון לא הייתי כזה טוב. הייתי יחסית קטן מבחינה פיזית, נראיתי כמו ילד. לא היו לי הצעות למלגות, בסוף בחרתי ברוצ'סטר כי הם היו יחסית לליגה השלישית ברמה גבוהה. אני באמת מצטער עבור ההורים שלי שהם היו צריכים לשלם על זה, אבל באמת שהיה לי מזל שהם סיפקו לי ולאחי את כל מה שהיינו צריכים. בורכתי".
בנקודה הזאת חשבת שתהיה כדורסלן?
"לא. התחלתי לחשוב על לשחק כמקצוען רק בשנה האחרונה שלי בקולג'. וכשאני אומר מקצוען, אני לא מתכוון אפילו למכבי ת"א או למכבי חיפה. בזמנו עוזר המאמן שלנו היה שחקן בגרמניה. הוא דיבר איתי על קבוצות שמשלמות על מחיה וקצת בזבוזים, ואמרתי שזה נשמע מדהים. תמיד רציתי לנסוע לחו"ל, לנסות את זה, אך אף פעם לא חשבתי לעשות מזה קריירה, בכלל לא. זאת לא הייתה התוכנית".
אתה רציני?
"כן, זו האמת. כשנכנסתי לשנת הלימודים האחרונה שלי כבר קיבלתי את התואר כי חשבתי שהכדורסל תכף נגמר, אבל בדיוק באותו הזמן שיחקתי טוב והתחלתי לייצר קצת עניין, ופתאום חתמתי בספרד לשלוש שנים. אמרתי לעצמי, 'תראה לאן זה הולך, ושאם תקבל עוד הזדמנויות אז תחליט מה השלב הבא'".
חשבת כבר על אופציות אחרות?
"כן, זה ממש קשה כשאתה עוזב את הבית בפעם הראשונה. כל דבר גרם לי לרצות לחזור הביתה. הרבה פעמים הייתי מתקשר להורים ואומר להם, 'אני אוהב כדורסל, אבל זה לא שווה את זה. אני לא נהנה כשאני רחוק מהבית', אך הם שיכנעו אותי לא לוותר".
מה עבר לך אז בראש?
"שאני לא משחק כמו שצריך, שאני לא מרגיש שאני מספיק טוב, שמה הטעם? אני פשוט סופר את הימים, מדפדף בלוח השנה לראות עוד כמה ימים נותרו עד שאחזור הביתה. המעבר לחו"ל זה החלק הכי קשה, כי הכדורסל מגיע עם הזמן".
כאן במקרה
קח אותי לרגע שבו הבנת שאתה הופך להיות מקצוען.
"המעבר לישראל, למכבי חיפה, היה הצעד הגדול. לפני שחתמתי הגעתי להתרשמות, רציתי לראות את ישראל לפני שאני חותם".
זה היה סוג של חלום לשחק בארץ בגלל שאמא יהודייה?
"לא. האמת היא שממש פחדתי, לא רציתי לבוא. אתה שומע בחדשות על ישראל דברים לא טובים, זה מפחיד. אבל חברים יהודים בארץ אמרו לי שזה מקום מדהים, אז לא ממש ידעתי למה לצפות. אבא שלי בא איתי כי פחדתי להגיע לבד. חיפה הייתה אז בפלייאוף, ופשוט ראיתי קבוצה מקצוענית. זה היה צעד גדול לעומת מה שאני רגיל, והחלטתי שאני רוצה לנסות".
הבנת אז מה זה מתאזרח?
"לא ממש. כן הכרתי אנשים שעשו את זה, אבל לא ידעתי הרבה על ישראל ועל חוק השבות. הבנתי שאני צריך להשתמש בזה ככלי כדי להמשיך את החלום שלי. אם היית שואלת אותי אז אם אני מתכנן להישאר בישראל לטווח ארוך, הייתי אומר כנראה שלא. רציתי לראות לאן זה הולך. אם זה ישאיר אותי בישראל, נהדר, אם לא אז אפילו טוב יותר, כי כמו שאמרתי לא התלהבתי מלהגיע לשחק כאן. אני יודע שזה נשמע רע, אבל אני אמיתי וכן".
גדלת בבית עם אבא איטלקי-קתולי ואמא יהודייה ממוצא רוסי. כמה היהדות הייתה חלק מחייך?
"הרבה פחות מהצד הקתולי. כשגדלתי זה היה יותר זמן בכנסייה עם אבא שלי בימי ראשון מאשר ללכת לבית הכנסת. מה שאני כן זוכר זה שהיינו נפגשים בפסח, בגלל האפיקומן שאם אתה מוצא אותו אתה מקבל דמי כיס. אבל לרוב היינו חוגגים את כל החגים הקתוליים".
אז איך התרגלת לחיים כאן?
"קודם כל, הארוסה שלי היא ישראלית. אני פשוט מחבק את איפה שאני גר, אלה החיים שלי עכשיו, אז אני חוגג את כל החגים, גם את חג המולד. חשוב לי לחוות את שני הצדדים, לא רואה בזה קונפליקט".
מה אתה הכי אוהב בישראל?
"את חוף הים. להיות מסוגל ליהנות ממנו כמעט כל השנה זה פשוט מדהים. גם עברנו לגור ליד כרם התימנים, פשוט כיף שם – הכל תוסס, במרחק הליכה. מאוד אוהב גם ללכת לשוק הכרמל".
אוכל ישראלי?
"אוהב קובה, שקשוקה, אבל הכי טעים זה הדגים עם הרוטב האדום הזה שלכם, מהמאכלים האהובים עליי".
"חשבתי שיש ציפייה שאבוא לעזור לנבחרת. רציתי להיות חלק מאליפות אירופה, משהו שאתה חולם עליו כשחקן, אז התאכזבתי, אבל אני לא כועס על המאמן או על אף אחד אחר"
בקיץ, כשהבנת שאתה לא בסגל למשחק ההכנה מול שוודיה, ביקשת להשתחרר מהנבחרת ולא לצאת לאליפות אירופה. מה קרה שם?
"הדבר היחיד שהפריע לי זה שוויתרתי על חלק מהקיץ שלי, זה הזמן שלי להיות עם המשפחה. אני מבין שזה קורה להרבה שחקנים, כי זו ההחלטה של המאמן עם מי הוא רוצה לשחק. פשוט הרגשתי שאני לא בתוכניות, אבל אני לא נוטר טינה".
אתה לא מאוכזב?
"אני מאוכזב רק בגלל שרציתי לשחק. חשבתי שיש ציפייה שאבוא לעזור לנבחרת. רציתי להיות חלק מאליפות אירופה, כי זאת באמת הבמה הכי גדולה, משהו שאתה חולם עליו כשחקן, אז כן בפן הזה התבאסתי, אבל אני ממש לא כועס על המאמן או על אף אחד אחר. אני מבין שהם קיבלו החלטה ואני מכבד אותה".
מצד אחד אתה נמצא בסיטואציה לא פשוטה כשלפעמים אתה לא מקבל קרדיט במכבי, ומצד שני אתה מציג את אחת העונות הטובות שלך כאן. איך מתמודדים עם הקונפליקט?
"זה המצב במכבי. אני מכיר את הגאות וגם את השפל. ברור שבזמן שאני לא משחק אז אני מאוכזב. קשה להתגבר על זה, אבל מנסה לשלוט במה שאני יכול לשלוט עליו".
