אחת הבעיות הגדולות של מכבי ת"א בעידן סקוטי ווילבקין הייתה התלות המוחלטת בו. זו גם הסיבה שהצהובים הלכו בכל הכוח על רכז אמיתי בדמותו של לורנזו בראון, שהפך לבעל הבית, וחשוב מכך, לשחקן הכי יציב בקבוצה.
היה ברור שמכבי תבנה את הסגל שלה הקיץ סביב הכוכב השקט שהאריך חוזה על תקן המניה הבטוחה. אם האחרים יהיו בבחינת הימור, לפחות יהיה אחד שאתה יודע פחות או יותר מה תקבל ממנו – ובדרך כלל זה המון. לפחות על סמך תחילת העונה הנוכחית, נדמה שהקביעה הזו מעט התערערה, מה שבא לידי ביטוי בהתפרקות (107:79) במונאקו. אבל לא רק. הרכז, שלוקח בדרך כלל את האחריות בדקות הקשות, נעלם לגמרי במאני-טיים, משחק בחוסר אנרגיות וביטחון והעייפות ניכרת עליו. וכשיש לא מעט שחקנים חדשים לידו והוא זה שאמור להדביק בין כולם, לא פלא שהקבוצה של עודד קטש נראית כמו סימן שאלה אחד גדול.
המסע המאולץ ברחבי אירופה, על רקע המלחמה בישראל, יימשך הערב (21.30) במילאנו במשחק השלמה מהמחזור השני, והמטרה היא לחזור למאזן חיובי (2:2 כרגע) והמפתח לכך הוא התעוררות של הרכז.
נשאר לבד
בריאיון ל"ידיעות אחרונות" ו־ynet בחודש שעבר נשאל בראון אם הוא חושב שמכבי הייתה יותר מדי תלויה בו ובווייד בולדווין. הרכז בן ה-33 ענה ש"בזמן שלנו הולך במשחק, גם לקבוצה הולך". אבל מה קורה כשאחד מהם לא מתפקד או, כפי שקורה כרגע, יושב בחוץ בגלל פציעה? נראה שהשני יוצא מאיזון.
לכן, לא פלא שאחרי הפציעה של בולדווין בתחילת אוקטובר במכבי מיד הבינו את גודל הצרה. לא מדובר רק בהיעדרות של השוטינג גארד (צפוי לחזור מוקדם מהצפוי, כבר מול באיירן בעוד שבוע) וספק הנקודות העיקרי, אלא גם בעובדה שירדה מהפרק האפשרות להביא לו מחליף זמני בשל פרוץ המלחמה, מה שהיה אולי מוריד מהלחץ על בראון שלא עומד בעומס.
אם הצהובים מחפשים בכל זאת סימן מעודד, אז שילכו אחורה לתקופה המקבילה אשתקד ויגלו שגם העונה הקודמת נפתחה בצורה מגומגמת מבחינת בראון. בארבעת המשחקים הראשונים ביורוליג הציג הרכז ממוצעים די דומים לאלה של היום – 14 נקודות, 5 אסיסטים ו־3.7 איבודים ב־31 דקות, אבל אז לפחות היה את התירוץ שהכוכב הגיע תשוש אחרי הזכייה באליפות אירופה עם נבחרת ספרד וקיץ ללא מנוחה.
כאמור, אם נסתכל על השורה הסטטיסטית עד כה באירופה לא נראה שינוי גדול (15.2 נקודות, 8 אסיסטים, 5 איבודים ב־30 דקות), אבל ההבדל הגדול הוא באנרגיות, או יותר נכון בחוסר האנרגיות. מול מונאקו סיים אמנם בראון עם 14 נקודות, אבל 7 מהן הגיעו עמוק בגארבג'-טיים, כשההפרש כבר עמד על 30; נגד פנאתינייקוס הוא קלע 12 נקודות, אך עם 1 מ-7 מהשלוש, מה שתיסכל אותו וגרם לו להמשיך לקחת זריקות קשות; בהפסד לוולנסיה רשם 7 איבודים, לגמרי לא אופייני לבראון הישן והאחראי.
במועדון מציינים מספר סיבות משמעותיות לנסיגה ביכולת של הרכז בתקופה האחרונה, הראשונה היא כמובן הסיטוצאיה המורכבת שבה הקבוצה נמצאת, בזמן מלחמה, כשהזרים נודדים ברחבי היבשת במשך שלושה שבועות. הסיבה השנייה היא כאמור הגעגועים לבולדווין, שלידו בראון מרגיש הרבה יותר אפקטיבי ומשוחרר, והחיבור ביניהם כבר הוכח כקטלני. עם בולדווין על הפרקט, בראון יכול להתמקד בריכוז המשחק ולהתחלק איתו בנטל הקליעה. דבר שלישי, אסור לשכוח שהרכז חגג בקיץ 33, ואי־אפשר לצפות שבראון בגילו יסחוב לבדו את הקבוצה על גבו. "נכון שיש את תמיר בלאט וג'ון דיברתולומאו", אומרים במועדון, "אבל בראון צריך לידו שחקן ברמה של בולדווין, הוא פשוט לא יכול לבד".
גורם נוסף הוא העובדה שהיריבות כבר למדו את בראון, ובהיעדר אופציות אחרות הן מתמקדות בו ומתסכלות אותו. לפני הנקודות, בראון הוא קודם כל מוסר, ומול מונאקו הוא חילק רק אסיסט אחד, כאשר בשלושת המשחקים הקודמים מסר בממוצע 10 אסיסטים לערב. אולי הערב הסטטיסטיקה תתיישר כלפי מעלה.
