1. מכבי ת"א עוברת בשנה האחרונה את אחד מהמשברים הגדולים בתולדות המועדון, מההיבט הכלכלי, המנטלי ועד המקצועי בעקבות אי היכולת לארח משחקי יורוליג בארץ.
אחרי שבעונה החולפת הצהובים נאלצו לארח את כל המשחקים הביתיים בבלגרד, מה שגם השליך על כך שהם נאלצו לבנות סגל חדש לגמרי עם עזיבתם של הכוכבים שלא יכלו לעמוד בעונה נוספת כזו, הערב (22.00) שחקניו של עודד קטש שוב יפתחו את היורוליג עם אירוח בהיכל אלכסנדר ניקוליץ' מול וילרבאן – בידיעה שגם הפעם זה הולך להיות מאוד מאתגר. כאב הראש היחיד שירד הפרק הוא הלוגיסטיקה, בזכות התשתית שהונחה למשחקים שם בשנה שעברה.
לקבוצה יש שבעה שחקנים חדשים בסגל, כשמביניהם רק ליוואי רנדולף וג'יילן הורד – ששיחקו בהפועל ירושלים והפועל ת"א – מכירים את המורכבות של עונה כזאת. עם זאת, שחקני החיזוק עוד לא מכירים מציאות כזו, 34 משחקי חוץ עם גיחות לליגה בארץ, מה שמצריך את כולם לחיות על מזוודות. במועדון ידעו להפוך את הלימון ללימונדה בשנה שעברה עם גיבוש חברתי חזק, יצירת מטרת־על לספק אסקפיזם לאוהדים בבית, וזה הכיוון גם הפעם. מראש נבחרו שחקנים שנחשבים נוחים ולא בעייתיים, בעלי מוטיבציה גבוהה להצליח, אבל השורה התחתונה זהה: בלי אולם ביתי, עם אפס אווירה ורק כמה עשרות אוהדים שיגיעו לכל משחק כזה.
2. לפני שנתיים הצהובים עשו צעד משמעותי ביורוליג, כשהגיעו מרחק נגיעה מהפיינל פור בסדרת רבע גמר הפלייאוף מול מונאקו. אותה עונה פתחה את התיאבון ונחשבה לזו שסיימה את רצף השנים האירופיות הרעות, אבל אז פרצה המלחמה והיה קשה ליצור המשכיות. למרות זאת הצהובים הצליחו להגיע לאותה עמדה, והפסידו שוב במשחק החמישי בפלייאוף, הפעם לפנאתינייקוס.
4 צפייה בגלריה
סגל נטול שחקנים נוצצים. שחקני מכבי ת"א במסיבת העיתונאים הרשמית של פתיחת העונה
(צילום: יאיר שגיא)
במציאות אחרת, במועדון היו מציבים העונה מטרה ברורה וחד־משמעית – לעלות לפיינל־פור – אבל במציאות של היום, ולאור המכה הקשה שספגו עם עזיבתם של שמות כמו לורנזו בראון, ווייד בולדווין, בונזי קולסון וג'וש ניבו, החליטו במכבי ת"א להיות ריאליים. עם סגל דליל ונטול שחקנים נוצצים, בקבוצה אפילו לא מדברים על פלייאוף. אל תטעו – כל אנשי המועדון שואפים להגיע לשם, אבל נראה שהציפייה המרכזית היא קודם להתברג במשחקי הפלייאין ולנסות להפתיע משם.
3. בזמן שמכבי ת"א איבדה את כל הכוכבים שלה, הקבוצות המובילות ביורוליג ממש לא עצרו את המלאכה והמשיכו להתחזק. שתי הקבוצות הבולטות הן האלופה המכהנת פנאתינייקוס, שהביאה חיזוק מרשים במיוחד בדמות ג'די אוסמן ולקחה ממכבי ת"א את בראון, ויריבתה הגדולה אולימפיאקוס, שהחתימה את אוון פורנייה הצרפתי אחרי 12 עונות ב־NBA וצירפה את סשה וזנקוב עבור המשכורת הגבוהה ביורוליג, 4.1 מיליון דולר לעונה. פנרב'חצה חיברה לסקוטי ווילבקין את בולדווין וקולסון, ברצלונה הביאה את קווין פאנטר, מונאקו סגרה עם פורקאן קורקמאז וניק קלאתס, וריאל מדריד הלכה על שם ענק – סרג' איבקה.
כל הקבוצות הללו שפכו לא מעט כסף כדי לבנות סגל לאליפות, בעוד מכבי ת"א נותרה מאחור. השחקן הכי יקר שלה הוא ג'ורדן לויד, שמשתכר כ־1.1 מיליון דולר לעונה, נמוך ביחס לשמות המובילים אצל המועדות לאליפות. סוכנויות ההימורים לא התעלמו מכך, והציבו את מכבי במקומות 13־11, כלומר, אפילו מחוץ לפלייאין.
4. לויד, שחתם לשנתיים, אמור להוביל את הקו האחורי של הצהובים, אבל הוא נכנס לנעליים המאוד גדולות של בראון ובולדווין וישחק תחת עיניים שיפוטיות. הגארד שיחק בשנתיים האחרונות במדי מונאקו, ועוד לפני כן הופיע בהפועל אילת, ונושא באחריות משמעותית אחרי עזיבת שלד הזרים האיכותי. הוא זה שצריך לקחת את המושכות ולהפוך למנהיג של הקבוצה הזאת, ובינתיים במועדון מרוצים מאוד מההתנהלות שלו – הוא תמיד שומר על אווירה חיובית, ולקח על עצמו לחבר את חדר ההלבשה. בנוסף, הוא מקפיד להביע בתקשורת את אהבתו לישראל.
5. למכבי ת"א היו הקיץ צרות סביב השמירה על תמיר בלאט ורומן סורקין. השניים קיבלו לבסוף שדרוג משמעותי בשכר - הראשון עלה מ-400 אלף ל־650 אלף דולר, והשני מ־450 אלף ל־850 אלף דולר בחוזה ענקי לחמש עונות. מי שעוד נהנה מהמגמה הוא ג'ון דיברתולומאו, שבמקום 450 אלף דולר לעונה קיבל חוזה לשנתיים בסך 1.4 מיליון דולר.
נראה שבמועדון הבינו את החשיבות שבפתיחת הארנק במקרה של הישראלים. אחרי טלטלה רצינית בסגל, ובמציאות מלאה סימני שאלה, השלושה כבר מכירים את כל הבעיות והמורכבויות, והם אלה שיתפסו פיקוד מבחינה חברתית ומקצועית. הציפייה היא שבלאט וסורקין יעשו עוד קפיצת מדרגה ויהפכו לשחקני מפתח ביורוליג, כך שהקבוצה לא תצטרך להסתמך רק על הזרים.
