מחסום, כבישים משובשים, תחבורה ציבורית מעייפת. שום דבר לא מפריע למירנא סאייח לרדוף אחרי החלום. אתמול (ראשון) הוא גם התגשם. באולם קריית-מנחם ברמלה. בישראל.
סאייח בת ה-1.68) 22 מ') נכנסה, בלי שהתכוונה, לספרי ההיסטוריה והפכה לכדורסלנית הפלסטינית הראשונה בליגת העל. היא קיבלה אמנם ארבע דקות בלבד ולא קלעה בהפסד 88:68 של קבוצתה אס"א ירושלים לאליצור רמלה, אבל כמו שהפתגם השחוק (והכל כך נכון) אומר: גם מסע גדול מתחיל בצעד אחד קטן.
ואצל סאייח מדובר בחתיכת מסע. מבית לחם ("לא היה פשוט, אבל הייתה לי ילדות נהדרת") לבירת ישראל ולבמה המרכזית של כדורסל הנשים בכחול-לבן. הסטודנטית להנהלת חשבונות, ששיחקה לפני שנתיים בליגה הפלסטינית, ואף נבחרה ל-MVP שלה, הגיעה עד לליגת העל הישראלית, והיא לרגע לא מצטערת.
"הרמה בישראל הרבה יותר טובה, מאוד רציתי לשחק כאן", מודה סאייח. "גם כי בפלסטין אין הרבה קבוצות. לפני שלוש שנים, למשל, היו שם רק שלושה מועדונים. זה מאוד שונה בהכל. בישראל המאמנים מלמדים אותך כל כך הרבה דברים, איך לשחק בהתקפה ואיך בהגנה. בליגה הפלסטינית אין שום דבר כזה".
סאייח התחילה לשחק בגיל שש, וסובביה הבינו מהר מאוד שיש לה כישרון. "המשפחה שלי מעודדת אותי ותומכת בי. הם יודעים שאני אוהבת לשחק ושאני רוצה להגשים את החלום שלי. זאת הייתה הזדמנות עבורי לשחק בישראל", היא מספרת
"שווה לתת לה צ'אנס"
סאייח הגיעה לירושלים בעונה שעברה, תחילה לקבוצת הבית בליגה הארצית, וכעת הוחלט שתקבל הזדמנות בליגת העל. בכל זאת, היא מחזיקה גם בתעודת זהות כחולה ולא נחשבת כזרה.
"דיברתי עם חבר שלי שמאמן בליגה הפלסטינית, והוא אמר לי ששווה לתת לה צ'אנס", מספר מאמנה, אוהד גל. "לקח לנו זמן להחליט יחד אם היא תשחק העונה, בכל זאת כדי לא לשים אותה בסיטואציה שהיא לא רוצה. היא רוצה לגדול לסיפור הזה ובשנה הבאה אולי ללמוד תואר שני באוניברסיטה העברית".
סאייח התחילה לשחק בגיל שש, וסובביה הבינו מהר מאוד שיש לה כישרון. "המשפחה שלי מעודדת אותי ותומכת בי. הם יודעים שאני אוהבת לשחק ושאני רוצה להגשים את החלום שלי. זאת הייתה הזדמנות עבורי לשחק בישראל", היא מספרת.
מה לגבי חלום גדול?
"כשהייתי קטנה אהבתי לצפות בקובי בראיינט, הוא היה סוג של מודל לחיקוי. לכן החלום הגדול הוא לשחק כדורסל מקצועני מעבר לים".
ונבחרת ישראל? זאת גם מטרה?
"זאת תהיה הזדמנות מצוינת לשחק עבור הנבחרת אם תינתן לי ההזדמנות. רצו אותי בנבחרת פלסטין, אבל בגלל שאני משחקת בישראל ויש לי תעודת זהות כחולה - זה לא יצא".
גל מסכם: "היא רכזת טכנית, עם שליטה טובה בכדור וקליעה מצוינת. אי-אפשר לא לחבב אותה. היא עושה מאמצים גדולים להגיע לכל אימון, בטח כשהיא צריכה לעשות את הדרך מאזור בית לחם".
