מהרגע שכוכב הפועל ירושלים ג'ארד הארפר (27) החליט שהוא רוצה להיות שחקן כדורסל, הוא שמע לא מעט אנשים שמפקפקים ביכולת שלו להפוך את זה למקצוע. 178 הסנטימטרים שלו הם לא בדיוק נקודת התחלה מעודדת.
"אני חושב ששמעתי אנשים מדברים על הגובה שלי בכל רמה שבה שיחקתי", מספר הארפר בראיון ל"ידיעות אחרונות" ו־ynet, רגע לפני המפגש עם מכבי ת"א ביום ראשון בפיס ארנה. "בימי התיכון והקולג' שמעתי דיבורים כמו 'הוא לא יוכל לשחק' או 'הוא קטן מדי'. גם ב־NBA שמעתי 'הוא שחקן טוב, אבל כנראה קטן מדי כדי לשחק ברמה הזאת'. ואז כשהגעתי ליורוליג שוב שמעתי אותם דברים, אבל לא משהו שלא שמעתי בעבר".
4 צפייה בגלריה
"גם ב־NBA שמעתי 'הוא שחקן טוב, אבל כנראה קטן מדי כדי לשחק ברמה הזאת'". ג'ארד הארפר
(צילום: אלכס גמבורג)
הארפר, השחקן הנמוך בליגת העל, מוכיח שגם על בעיית הגובה – ובעיקר על הסקפטיות – אפשר להתגבר. והוא לא היחיד: אולי אחד השחקנים הכי טובים באירופה כיום הוא טי־ג'יי שורטס, הכוכב של פריז באסקט מצמרת היורוליג, "המתנשא" לגובה של 175 סנטימטרים. "אנחנו שני שחקנים שהופכים את החיסרון ליתרון", מסביר הארפר. "בכדורסל המודרני, אם יודעים להשתמש בגודל – זה תורם להצלחת הקבוצה. יש לי את יכולות הקליעה, המסירה, המהירות ועוד הרבה דברים שאני מרגיש שאני יכול לעשות טוב מאוד".
איך הדיבורים סביבך גרמו לך להרגיש?
"הייתי צריך להילחם יותר מכולם במה שחסר לי. אז אני פשוט מחזיק את עצמי, נותן לאנשים להמשיך לדבר ומנסה להיות השחקן הכי טוב שאני יכול".
הארפר אמנם לא נבחר בדראפט 2019, אך בכל זאת הצליח לטעום מהדבר הזה שנקרא "הליגה הטובה בעולם". היו לו 16 הופעות במדי פיניקס, ניו־יורק וניו־אורלינס, על פני שלוש שנים, אבל בעיקר היה שחקן בליגת הפיתוח (ג'י־ליג) בתקופה הזאת, ושם הראה דומיננטיות. ממוצעים של 21.1 נקודות ו־6.5 אסיסטים ב־68 משחקים עזרו לו בין השאר להיבחר לחמישיית העונה ב־2021. "החוויה ב־NBA הייתה טובה מאוד", הוא מספר. "רק מעצם זה שאתה לוקח חלק במשחקים כאלה ונמצא בסביבה של שחקנים כמו ריקי רוביו, דווין בוקר, דרק רוז או ג'וליוס רנדל זה כבר מאפשר לך ללמוד המון".
תפס את הפיקוד
בסופו של דבר, הארפר הבין שקריירת NBA אמיתית כבר לא תהיה לו, ולפני שנתיים החליט לנסות את מזלו מעבר לים. הוא נחת בוולנסיה והעביר איתה שתי עונות ביורוליג, אך לכולם היה ברור שהוא לא מהכוכבים של הקבוצה. הארפר לא היה שחקן חמישייה, ולמרות מספרים סבירים מהספסל (10.4 נקודות בעונה הראשונה, 8.5 בשנייה), לא הותיר את חותמו במועדון הספרדי.
המעבר לאירופה לא תמיד קל.
"נכון, אבל אני מרגיש שתמיד היה לי איי־קיו כדורסל גבוה. לא היה לי קל להסתגל, אבל ידעתי שאני מסוגל לעשות זאת. אני אוהב להיות במצבים מאתגרים, כי זה באמת עוזר לי ללמוד הרבה. בוולנסיה למדתי את הסגנון האירופי ומצאתי את הנישה שלי לדברים שאני יודע לעשות כדי להצליח, וגם את הדרך להבין מה הדברים שגורמים לאחרים להצליח - ואז חיברתי את הכל ביחד".
כשעזבת את ה־NBA, הרגשת שוויתרת על החלום?
"אולי בהתחלה, כי זה היה מעבר קשה. תמיד רציתי להיות ב־NBA ומעולם לא חשבתי לשחק בחו"ל, אבל אני שמח על ההחלטה שקיבלתי. אני משחק, אני בסיטואציה נהדרת, ואם ההזדמנות של ה־NBA תופיע שוב כמובן שארצה לחזור. אבל גם אם לא, אני עדיין מרוצה מאיפה שנמצאת הקריירה שלי".
כשחתם בירושלים בקיץ, גם בקבוצה לא האמינו שתגיע כזו התפוצצות. הארפר אמנם היה אמור להיות שחקן מרכזי, אבל לצידו ספידי סמית', שהיה המנהיג של הקבוצה בשנתיים האחרונות. מהר מאוד הארפר השתלט על הקבוצה ותפס פיקוד: זו כנראה העונה הטובה בקריירה שלו, לפחות בינתיים, עם 22.8 נקודות ו־5.5 אסיסטים ביורוקאפ ו־20.0 נקודות לצד 3.4 אסיסטים בליגה הישראלית. מצד שני, יש שיגידו שהוא גם דחק את סמית' מהעמדה הבכירה שלו, מה שהוביל לבסוף להחלטתו של סמית' לעזוב לטורקיה. כיום כבר אין ספק מי הכוכב הגדול של הקבוצה.
"אני לא מפחד, אני כאן עם המשפחה שלי ואנחנו בסדר. אנחנו מבינים שאפשר פשוט להסתובב כאן כרגיל ולעשות דברים רגילים לעומת מה שאולי רואים בחדשות, אלה שני דברים שונים לגמרי"
"זאת הייתה החלטה קלה עבורי, כי ישר הבנתי מה יהיה התפקיד שלי", מסביר הארפר מדוע בחר בירושלים. "בוולנסיה לא היה לי את התפקיד שהרגשתי שאני יכול להצליח בו, והרגשתי שבירושלים יכול להיות לי את זה".
לפני שחתמת, מה ידעת על המצב בישראל?
"שיחקתי בעבר מול מכבי ת"א ויש לי חברים ששיחקו כאן, אז הבנתי חלק מזה, אבל ברגע שהגעתי התחלתי להבין יותר ופתאום היו לי פחות שאלות. לא, אני לא מפחד. אני כאן עם המשפחה שלי (בת זוג ואחיו) ואנחנו בסדר. אנחנו מבינים שאפשר פשוט להסתובב כאן כרגיל ולעשות דברים רגילים לעומת מה שאולי רואים בחדשות, אלה שני דברים שונים לגמרי. אני מרגיש בנוח וכך גם המשפחה שלי".
הולך על היורוקאפ
ידעת שתהפוך לכוכב של הקבוצה?
"זה אף פעם לא היה העניין שלי, להיות הכוכב או השחקן הראשי. אני פשוט יודע מה אני יכול לתרום לקבוצה ומה אני צריך לעשות כדי לעזור לה לנצח. אם זה אפס נקודות ו־20 אסיסטים או להפך, זה לא בהכרח משנה לי. זאת לא האישיות שלי. אני תמיד מרגיש שאני חלק מפאזל".
מה אתה חושב על ההחלטה של סמית' לעזוב?
"אנשים מקבלים החלטות שהם מרגישים שהן הכי טובות עבורם ועבור הקריירה שלהם. הוא היה אדם, שחקן ומנהיג נהדר עבורנו. זה לא תפקידי לקבוע מה ההחלטה הטובה עבור מישהו אחר. אני רק יודע שהיה לו חלק גדול כאן, וזה דרש מאיתנו להתגבר ונתן לאחרים תפקידים גדולים יותר. אני חושב שהצלחנו להסתגל די טוב לעזיבה שלו".
ירושלים פתחה היטב את העונה, אבל בשבועיים האחרונים חלה נסיגה משמעותית ביכולת ובתוצאות – לא מעט בגלל מכת פציעות שפקדה את הסגל, בזמן שלא הגיעו מחליפים שימלאו את השורות. שלשום היא אפילו נשארה עם ארבעה שחקנים בלבד על הפרקט בשניות האחרונות של ההפסד להמבורג החלשה.
"זאת עונה ארוכה, ואף אחד לא חשב שננצח בכל המשחקים", אומר הארפר. "אלה הרגעים שהכוח שלנו כקבוצה יעמוד למבחן. אנחנו צריכים לעבור את התקופה הזאת כדי להגיע למאני טיים של העונה מחושלים וחזקים".
ירושלים תזכה בתארים העונה?
"אני חושב שאנחנו מתקדמים בכיוון הנכון, אבל יש לנו עוד הרבה מקום לשיפור. נשאר הרבה זמן לעונה".
יש לכם סיכוי לזכות ביורוקאפ?
"כן, אני מרגיש שיש לנו סיכוי לזכות בגביע. אנחנו מבינים מה אנחנו צריכים לעשות כדי שיהיה לנו סיכוי לנצח בכל משחק".
איך מתמודדים עם הנסיעות והעובדה שמשחקי הבית ביורוקאפ נערכים בחו"ל?
"זה ממש קשה. אנחנו נוסעים לארבעה ימים בכל שבוע, ברור שזה מקשה על המצב. לשחק בלי אוהדים כנראה יותר קשה מאשר לשחק מול אולם מלא. כולנו מאחלים לזה שנוכל לשחק מול האוהדים שלנו בישראל, זה בוודאות ישפר את המצב שלנו".
ביום ראשון מול מכבי ת"א יש לכם הזדמנות לשחק בפעם הראשונה מול אולם מלא.
"זאת באמת הזדמנות נהדרת בשבילנו, זה יהיה המבחן הכי גדול שלנו העונה. מכבי היא הקבוצה הכי מצליחה בישראל לאורך שנים רבות, וברור לי שהיא תביא את היכולת הכי טובה שלה. צפיתי בדרבי של ת"א, וכשחקן כדורסל אתה תמיד רוצה להיות חלק מהאנרגיה שהייתה שם. זה יהיה משחק גדול עבורנו ויהיה מאוד מרגש".
אתה חושב שאתה השחקן הכי טוב בארץ?
"אני תמיד אבחר בי על פני כל אחד אחר, גם אם זה מייקל ג'ורדן או לברון ג'יימס. אבל המיקוד שלי הוא לא בהכרח האם אני השחקן הכי טוב בישראל, אלא אם אני יכול להיות חלק מהצוות הכי טוב בישראל".
