הפנים של עדן רוטברג בסיום ה-61:52 אתמול לצ'כיה בהיכל קבוצת שלמה אמרו הכל. זה היה קרוב, מרגיז ובעיקר כואב. "כמעט ובכיתי", היא הודתה בסיום. ולא רק היא, גם יתר השחקניות בכחול-לבן. ככה כשנבחרת הנשים סיימה את היורובאסקט הביתי במקום האחרון בבית המוקדם, הודחה מהמשך האליפות ובעיקר האריכה את רצף ההפסדים הרצופים שלה בטורנירי הגמר ל-25 (מאז האחרון, אי שם ב-1991). כואב, כבר אמרנו?
"שמח שהשתתפנו וראינו איך זה באמת צריך להיראות", סיפר בסיום מאמן הנבחרת, שרון דרוקר. "הבנות ייקחו מזה הרבה. היו פה ציפיות, גם שלי, שננצח ונעלה שלב, אבל כשראיתי את היריבות והגודל - הבנתי שיש עוד הרבה עבודה".
אם נשים לרגע בצד את שתי התבוסות הצפויות לבלגיה ואיטליה, ישראל דווקא הציגה משחק לא רע בכלל והייתה בעניינים עד השניות האחרונות. ערב שהחזיר הרבה כבוד לענף והוכיח כי יש שחקניות צעירות מוכשרות. כמו, למשל, רוטברג, עדן ציפל, ירדן גרזון ודניאל רבר, שאתמול לרגע - ו-32 שנים קדימה - הזכירה את ענת דרייגור עם 20 נקודות ו-9 ריבאונדים במשחק פנים אימתני.
"גם אני ראיתי כמה נקודות אור", המשיך דרוקר. "צעירות שנלחמו, עבדו, שיחקו. בסופו של דבר זו הייתה חוויה. עשינו את המקסימום, הבנות ייקחו מזה הרבה". חוזהו של דרוקר בנבחרת הנשים, אגב, הסתיים בתום האליפות ויהיה מעניין מבחינת שני הצדדים האם יוארך. בטח כשהוא מונה לאחרונה לעוזרו של אריאל בית הלחמי בנבחרת הגברים.
והיו גם כמובן לא מעט נקודות שדרושות שיפור. הנבחרת התקשתה לקלוע וגירדה את ה-40 אחוז מהשדה. גם השלשות - הלחם והחמאה של הכחולות-לבנות במוקדמות ובמשחקי ההכנה - לא נכנסו. מול צ'כיה, למשל, ועוד במשחק צמוד, ישראל סיימה עם 4 מ-20 חלש מחוץ לקשת.
רוטברג סיכמה: "נתנו את הכל, ירקנו דם. יש לנו עוד דרך ארוכה, אבל גם הרבה שנים להיות ביחד. היה מדהים, נהניתי מכל רגע. מאחלת שנגיע לעוד הרבה אליפויות אירופה בעתיד".
