האזעקה הראשונה בשבת בבוקר, לפני כשבוע, תפסה את גם שחקנה האמריקאי של הפועל חולון, דרו קרופורד, ואת אשתו בר, בשנתם. כששהו במרחב המוגן בביתם בראשון לציון חשבו השניים בדומה ללא מעט מתושבי ישראל שמדובר בעוד סבב של ירי רקטות, כזה שחווה הקלע בן ה-32 בעבר, כשכדרר בבני הרצליה ובמכבי ראשון לציון.
בראיון ל-ynet מספרים השניים על המועקה הגדולה והפחד שמלווים אותם בימים האחרונים. "זאת באמת סיטואציה מורכבת ומאוד עצובה", אומר השחקן. "אנחנו אומנם יחד ומרגישים בטוחים, אבל בפנים יש עצב גדול על אלה שנרצחו, נחטפו, על המשפחות של כולם. אי אפשר להרגיש לגמרי בטוחים כשיודעים שיש כאלה שעדיין לא מרגישים ככה".
"דברים מפחידים"
עם פרוץ המלחמה הציעו הפועל חולון ומינהלת הליגה לשחקנים הזרים לטוס לקפריסין עד יעבור זעם. ארבעה מהזרים של חולוניה אכן עזבו לאי השכן, אחמד קייבר עזב לארה"ב, וקרופורד שלפני שנה התחיל בתהליך האזרחות שלו בישראל, נישאר יחד עם בר, אשתו הישראלית, לה נישא לפני כשנה. במהלך השבוע, יחד עם שאר חבריו לקבוצה, נטל השחקן חלק בפעילות עם ילדי העוטף בקיבוץ גליל ים, ליד הרצליה.
דרו, מה עבר לך בראש באזעקה הראשונה?
"בר הייתה הראשונה שהתעוררה ושמעה את האזעקה, ישר חשבנו שזה הגיע משום מקום, בטיימינג הכי מוזר. כששיחקתי בישראל בעבר שמעתי אזעקות אחרי ששוגרו טילים מעזה, אבל זה היה ממש מוזר כי זה היה ממש מוקדם בבוקר, ובאמת משום מקום. כשיצאנו מהממ"ד כבר התחלנו לראות דברים מפחידים".
מה ההרגשה האישית?
"מרגישים בטוח ובנוח כי אני יודע מה ההשפעה של ישראל ומה ההשפעה של הצבא של ישראל, ואני גם מוקף במשפחה שלי. אבל ברור שאני קצת פוחד כי יש חוסר ודאות. מה יקרה אם עוד מדינות וארגונים יצטרפו למלחמה הזאת? כמה זמן זה ימשך?".
למה בעצם לא לעזוב עם שאר הזרים, להתאוורר?
"אני תמיד אהיה עם אשתי וגם עם המשפחה שלה, שעכשיו היא גם המשפחה שלי. זה חשוב להיות יחד בזמנים כאלה".
3 צפייה בגלריה
"כבר שמעתי אזעקות בעבר אבל הפעם היה משהו מוזר". קרופורד במדי מכבי ראשון לציון
(צילום: ראובן שוורץ)
לאורך הימים המשיכה הפועל חולון לקיים אימונים עבור השחקנים שנותרו בארץ אבל הסיטואציה, מטבע הדברים, לא פשוטה, בטח כשהמאמן עמית שרף ועוזרו עידו לויט גויסו למילואים. "זה מרגיש טוב ללכת לחדר כושר, להתאמן ולשחק כדורסל", אומר קרופורד. "ככה הראש שלך קצת מתנתק ומתעסק במשהו אחר. ולא שזה קל. ברגע שהאימון נגמר אתה שוב נשאב לסיטואציה. כולם מאוד עצובים, מרגישים את הלחץ. אם תהיה לנו הזדמנות לשחק במסגרת אירופית, אני מאמין שזה יהיה דבר חיובי, כי בסופו של דבר כדורסל נועד לשמח אנשים, ונשמח לשמח את אוהדים".
בר, איך את חווה את הימים האלה?
"זה משהו שלא היה פה, לא רגיל, פגעו ביותר מדי אנשים, הרסו משפחות שלמות. זה מאוד קשה, קשה לראות את הסיטואציה הזאת. לא היינו מוכנים לזה, לא תיארתי לעצמי שיהיה דבר כזה בכלל. כשנחטף גלעד שליט, עבדנו כל כך הרבה שנים כדי להחזיר אותו. עכשיו אני אפילו לא יודעת איך להתחיל לחשוב כיצד יחזירו את כל החטופים.
"אבל באמת חשוב לנו להודות לחיילים", מסכמת בר. "הם נלחמים למען המדינה ולמען כל האנשים, למען העם היהודי. אנחנו מוסרים גם תנחומים לכל המשפחות שאיבדו את האהובים שלהן, זאת טרגדיה גדולה. אנחנו מקווים שכולם יידעו זמנים טובים, ומקווים שהימים האלה יגיעו מהר. עם כל זה שאנחנו בלחץ בכל פעם שאנחנו נכנסים למרחב המוגן, אנחנו יודעים שיש מי שנמצאים בסביבה עוינת ויכולים בכל רגע לאבד את החיים שלהם. אז באמת תודה להם על זה".
