הפעם האחרונה שמכבי תל אביב הייתה ברצף של חמישה ניצחונות יורוליג הייתה ב-2019/20, אותה עונה אירופית נהדרת של הצהובים בה הבטיחו את ההעפלה לפלייאוף אחרי שנים רבות, אבל היא בוטלה בעקבות הקורונה. באותה עונה היו לחבורה של יאניס ספרופולוס שלושה רצפים שונים של חמישה ניצחונות או אפילו שישה. גם אז הראשון החל די בתחילת הדרך (מחזור שלישי), בדומה ל-2020/21.
אפשר לכתוב הרבה דברים על באסקוניה הנוכחית, ועל חולשותיה, אבל עם כל הכבוד למארחת אמש (שישי), הניצחון 69:87 הגיע בזכות מכבי ת"א ולא בעזרת שחקניו של דושקו איבנוביץ'. גם הדיבורים על לוח משחקים נוח נכונים, ועדיין, לנצח בצורה כל כך משכנעת את ברצלונה ולטייל בפרננדו בואיסה ארינה של באסקוניה, אלה לא דברים מובנים מאליהם.
דבק 7 שניות
הסוד של מכבי ת"א הוא בסופו של דבר באיכות שחקני הרוטציה. כיום, השביעייה הראשונה של הצהובים מחוברת, מלוכדת ובעיקר נמצאת בכושר טוב, קבוצתי לא פחות מאישי. דריק וויליאמס ביכולת שיא בקריירה, קינן אוואנס מתגלה כרכז (למרות שהוא יותר קומבו-גארד) שהקבוצה הייתה צריכה, ג'יימס נאנלי יעיל כהרגלו, ג'יילן ריינולדס שמח, וכשזה קורה הוא בשיאו, אנטה ז'יז'יץ' חזר טוב מאוד מהפציעה, ואפילו בהגנה הוא לפעמים לא עושה שטויות, אנג'לו קלויארו הוא המניה הבטוחה של היווני, וגם סקוטי ווילבקין, למרות שהוא רחוק מהיכולת המוכרת מבחינת הקליעה, בניגוד לעבר לא מנסה בכוח ולא הורס את השטף הקבוצתי.
השאלה הגדולה מבחינת ספרופולוס עכשיו היא איך הוא מצרף לשביעייה הזאת לפחות עוד שני שחקנים כדי להגדיל את הרוטציה, מכיוון שלאורך זמן זה לא יספיק. נראה שהבא בתור הוא קמרון טיילור, שכן מקבל את הבמה מיאניס לאור יכולותיו ההגנתיות, וזה לא יהיה מפתיע אם בעוד כמה שבועות הוא יתרום גם בהתקפה.
ואז הגענו לישראלים, כי פשוט נגמרו הזרים וצריך לפחות אחד שיתעלה. את הרצף הנוכחי מכבי ת"א עשתה כשהישראלים שלה מוחאים כפיים מהספסל ומנענעים במגבת אחרי מהלכים גדולים של וויליאמס ושות'. אתמול, ספרופולוס ניסה להכניס שניים מהם לעניינים, אבל זה פגע במשחק בצורה משמעותית והיה ברור שלא שווה להפסיד משחק על זה.
בפתיחת הרבע השני, כשמכבי הוליכה 14:21, היווני החליט להרים מהספסל את ג'ייק כהן (לדקות ראשונות העונה ביורוליג!) ואת ג'ון דיברתולומאו במקומם של וויליאמס ו-ווילבקין. מאותו רגע באסקוניה רצה 0:13, כאשר כהן מוסיף חטא על פשע עם עבירה לשלשה (שגם נכנסה) על סימונה פונטקיו, שהשלים ארבע נקודות במהלך ויתרון 21:27 למקומיים. למזלה של מכבי, יאניס התעשת במהירות, הוריד את צמד הישראלים לספסל והחזיר את וויליאמס ו-ווילבקין. האורחת ישר הגיבה עם ריצת 0:14 משלה בדרך ל-27:35.
אז אפשר להאשים את יאניס בחילופים הללו, אבל ברור מאיפה הם מגיעים. גם הוא מבין שצריך עוד כוח אדם לרוטציה, ובנוסף חדר הלבשה שבו חצי מהשחקנים ממורמרים זה לא דבר בריא. כבר ביום שני נראה את דיברתולומאו, כהן, יפתח זיו, רומן סורקין ועוז בלייזר תורמים נגד הפועל חולון, אבל השאלה הגדולה מבחינת הצוות המקצועי של מכבי היא איך הוא מצליח לשלב לפחות אחד מהם גם באירופה. ההערכה שלי היא שסורקין ייכנס לתוך הרוטציה.
ועוד נקודה על אותה ריצה של באסקוניה ברבע השני, והפעם חיובית. ספרופולוס החליט שלא לקחת פסק זמן לאורך כל הדקות הרעות של מכבי, על פניו מעשה מפתיע, אבל כנראה שהיווני כל כך סומך על שחקניו בכושרם הנוכחי, שהוא ידע שכמה חילופים יחזירו את קבוצתו לעניינים - והוא יחסוך את פסק הזמן לזמנים קשים יותר.
בשיא הקריירה
גם בעונה הגדולה היחידה של ב-NBA, במדי מינסוטה (2012/13), כשהעמיד ממוצע של 12 נקודות ו-5.5 ריבאונדים, דרק וויליאמס לא נראה כפי שהוא נראה בארבעת המשחקים האחרונים במכבי ת"א (15.2 נקודות, 5.2 ריבאונדים, 64 אחוזים ל-2, 50 אחוזים ל-3). אתמול היו לו 21 נקודות, אבל אלה לא רק הנקודות. וויליאמס הגיע ממוקד, כאילו רצה להוכיח לספרדים שהוא יודע לשחק כדורסל, זכר לתקופה הבינונית שלו במדי ולנסיה.
וויליאמס החל חד את ההתמודדות. בשש הדקות הראשונות הוא היה אחראי ל-8 מתוך 12 הנקודות של מכבי ת"א (4 נקודות ו-2 אסיסטים), ואפשר גם להוסיף 2 ריבאונדים וחטיפה באותו פרק זמן. רבים כתבו, וגם אני ביניהם, שנראה שוויליאמס נמצא בשלהי הקריירה, ולא בשיאה, למרות שהוא בקושי בן 30. הסיבות היו הגיוניות: בבאיירן מינכן הוא נתן עונת רוקי אדירה ביורוליג (13.4 נקודות), אבל מאז היה בדעיכה מתמדת במספרים.
אבל וויליאמס מוכיח בתקופה האחרונה שהדברים ממש לא נכונים, והוא פשוט צריך את שיטת המשחק ההתקפית שמתאימה לו, ואיזו שיטה זו? ניחשתם נכון סגנון אמריקאי, לא מסובך עם תרגילים מורכבים (בניגוד לספרד), אלא שמסתמך על יכולות אישיות ומשחק פשוט ודי חופשי, מאוד דומה למה שהיה לו בבאיירן.
אין סל קל
אפשר וצריך כמובן להחמיא ליכולת ההתקפית של מכבי, אבל בלי ההגנה היא לא הייתה משיגה את הניצחונות הללו. בשלושת המשחקים האחרונים הקבוצה ספגה פחות מ-70 נקודות, ושניים מהם היו מול ברצלונה בבית ובאסקוניה בחוץ.
בואו נתמקד רגע ברבע הראשון, ובנתון אחד שיסביר בגדול את כל נושא ההגנה במכבי ת"א. יש תזה כזאת שאומרת שכמה שתבצע יותר עבירות, ושהן גם יהיו חזקות, תעביר מסר ליריבה שהולך להיות לה קשה. מתי קבוצות עושות את זה בדרך כלל - שזה בסיסטם שלהן (הפועל ב"ש של רמי הדר), או שהן רוצות לצאת ממשבר ולהראות לוח לחימה.
מכבי ת"א לא נמצאת במשבר וזה גם לא בסיסטם שלה. זאת גם הסיבה שאת העבירה הראשונה שלה אתמול ביצעה 1:39 דקות לסיום הרבע הראשון! ובסוף ספגה רק 14 נקודות ב-10 דקות הפתיחה. הצהובים פשוט שמרו בלי לבצע עבירות, וזה לא שהם היו נרפים בהגנה. לא פעם הם הגיעו לשמירות כפולות על הגבוהים של באסקוניה, הלחץ על הכדור היה מצוין, והרוטציות שמנעו משחקני היריבה למסור אחרי חדירות, עשו את ההבדל. ככה בדיוק נראית קבוצה מחוברת.
יאניס בא עם תוכנית ברורה - את המשחק הזה מכבי ת"א תנצח בצבע. היא הגבילה את הספרדים ל-46 אחוזים בלבד ל-2 ושלטה בריבאונד (29:37). תוסיפו לזה את העובדה שהאורחת גרמה לבאסקוניה לאבד 15 כדורים על 17 אסיסטים, ושמכבי ת"א קלעה ב-62 אחוזים ל-2, ותבינו את תמונת המשחק.
זהירות: חיה פצועה
בזמנים אחרים מכבי ת"א הייתה מגיעה לרוסיה למשחק מול צסק"א כשכבר במטוס היא יודעת שאין לה סיכוי לנצח. אבל אנחנו לא באותם זמנים, והחבורה של דימיטריוס איטודיס במשבר עם שלושה הפסדים רצופים (וילרבאן, מונאקו ופנרבחצ'ה). משהו לא עובד אצל הרוסים עד כה העונה למרות סגל מפואר. הקו האחורי, מאז צירופו של אלכסי שבד, עדיין מחפש את עצמו, ולזה תוסיפו את הפציעות הקריטיות של שני הגבוהים הטובים ביבשת, טורניקה שנגליה וניקולה מיליוטינוב, ותבינו איך אחרי שמונה מחזורים צסק"א מדורגת רק במקום התשיעי בטבלה (מאזן 4:4).
ועדיין, צסק"א היא ממש לא באסקוניה, ומשחק חוץ במוסקבה הוא תמיד קשה. שנגליה כבר חזר בהפסד שלשום לפנר, ונראה שהתחיל להוריד חלודה, ועבור איטודיס ושחקניו זה משחק סופר קריטי כדי לצאת מהמשבר רגע לפני משחק החוץ מול ברצלונה, בסיומו עשוי להגיע רצף ההפסדים שלהם לחמישה. מנגד, עוד ניצחון של מכבי, בטח במגרש כל כך קשה, יעביר מסר לכל אירופה – פלייאוף זה נחמד, אבל אנחנו שווים יותר.
