למרות מאמציה הכנים של מכבי ת"א להפסיד את המשחק אתמול (חמישי) נגד פנרבחצ'ה, היא ניצלה בסוף הודות לסגל רחב יותר, מזל, והעובדה שגם בצד שמנגד קבלת ההחלטות הייתה די מזעזעת בדקות הסיום.
תנאי הפתיחה היו שונים מהרגיל. כמעט אף פעם ביורוליג אין למכבי ת"א עומק גדול יותר בסגל לעומת יריבתה, בעיקר בכל הנוגע לשחקני הפנים. אבל אתמול פנרבחצ'ה חסרה רבים משחקני המפתח שלה, ונותרה גם עם קו קדמי דליל וגם עם מחסור בשני שחקנים מרכזיים מהקו האחורי: ניק קלאתיס ומרקו גודוריץ', אלה שבדרך כלל עולים מהספסל ומפרקים אותך. מזל שהפעם הם נשארו עליו.
3 צפייה בגלריה
הצהובים שוב פתחו עם הגנה נוראית. רומן סורקין שומר על נייג'ל הייז-דייויס
(EPA/ANDREJ CUKIC)
לקטש הייתה התלבטות. האם לשחק סמול-בול מול הקבוצה היחסית נמוכה של הטורקים, או לנסות לגבור עליהם מתחת לסל. הוא בחר באופציה השנייה ופתח עם ג'ייק כהן וניבו לצד קולסון, בראון ובולדווין, שחזר רעב, הרבה יותר מדי רעב, לקח על עצמו יותר מדי בהתקפה והיה זה שבגללו המשחק כמעט ברח לקבוצה מהידיים.
ההימור לא עבד. ממש כמו במשחק הקודם, ההגנה הייתה אנמית לחלוטין. הטורקים שיחקו מהר וקלעו היטב מעבר לקשת. מכבי ת"א לא עשתה חילופים אגרסיביים ושוב נקלעה לפיגור. היא ספגה ברבע הראשון 28 נקודות, כמות לא הגיונית שמשמעותה שפעם נוספת צריך לרדוף אחרי היריבה כל המשחק. רק ריבאונד ההתקפה השאיר אותה בתמונה. המחשבה שעברה אז בראש היא איפה קליבלנד? מדוע מכבי לא מצמידה אותו לווילבקין או לביברוביץ' שחגגו? האם הוא פצוע?
גם ברבע השני קליבלנד לא הפציע, אבל הפתרון ההגנתי כן: ווב, שהוצב בעמדה מספר 3. ההגנה התייצבה, ההפרש נחתך לאט לאט. ככלל, נדמה שהאיכויות של ווב לא מספיק מוערכות במכבי. זה נראה כאילו מחזיקים נגדו את העובדה שהגיע על תקן קלעי, והוא לא מפגיז שלשות, אז קצת מתעלמים מהעובדה שהוא תורם המון בערך בכל מימד אחר: הגנה, ריבאונד, פתיחת הצבע לשחקנים אחרים ועוד.
המחצית הסתיימה ב-8 נקודות יתרון לטורקים ובדאגה מכך שכמו במשחק הקודם נגד אולימפיאקוס, גם הפעם בראון וקולסון, שאמורים להוביל את הקבוצה, לא במיטבם. המחצית השנייה החלה, והפלא ופלא - קליבלנד עלה בחמישייה. רגע, אז הוא בעצם כשיר? אז למה זה לא קרה קודם?
חייבים להגיד: מדי משחק קטש עושה כמה דברים שאף מאמן אחר לא עושה, לטוב ולרע. הפעם קליבלנד שיחק בכל הרבע השלישי כמעט, ומרגע שיצא, לא חזר. ההסבר היחיד לזה שלא שותף במחצית הראשונה הגרועה יכול להיות נטייתו לצבירת עבירות מהירה. אבל לאחר שביחד איתו מכבי צימקה את הפער לנקודה בלבד בסוף הרבע השלישי, למה כאן זה נפסק?
ברבע הרביעי קטש חזר להרכבים הגבוהים, ובצדק. הקו הקדמי של פנרבחצ'ה היה כבר גמור. עם זאת, במקום לשחק פנימה, בולדווין ניסה לנצח לבדו והקבוצה זרקה בעיקר שלשות שלא נכנסו. ואז חזר ווב לעמדה מספר 3, ההרכב הגבוה של מכבי הפך לגבוה מאוד, הקבוצה סוף סוף חפרה פנימה, עלתה ליתרון ראשון במשחק ואף יצרה פער קטן. ואז, במקום להמשיך לחפור מתחת לסל ולסגור עניין היא חזרה לטעות, אך לטורקים לא היה כוח לנצל את זה. המשחק הסתיים בתוצאה 73:78, כשבראון וקולסון מספקים מחצית שנייה מצוינת ומסיימים כקלעים המובילים, בשורה טובה לעתיד.
מה אפשר ללמוד מהמשחק הזה? לא הרבה, בעיקר כי היריבה הייתה בסגל לא אופייני. ובכל זאת: ראשית, די, אי אפשר יותר עם ההגנה הנוראה בכל פתיחת משחק. משהו חייב להשתנות. ומעבר לכך, עניין בולדווין מצריך טיפול: הוא הזכיר אתמול את בולדווין של פעם, זה שרק הגיע למכבי - הוא ניסה ליצור לעצמו בכוח מעמד ולא ספר את מי שמסביבו. אין לכך סיבה. כשהוא מוסר כולם טובים יותר, גם הוא.
יש לקוות שבולדווין רק מוריד חלודה ושהקבוצה לא תצטרך שוב להעביר אותו תהליך חיבור שלם. פיזית, אגב, הוא נראה די בסדר. הבעיה היא מנטאלית, ואולי קטש היה צריך להרגיע אותו מעט במהלך המשחק. עם זאת, גם כשהוא לא מאופס, כמו אתמול, מכבי כל כך הרבה יותר מגוונת איתו על המגרש, בשני הצדדים. אם הוא יחזור לשיאו, זו כבר יכולה להיות קפיצת מדרגה של ממש עבור הקבוצה.
