הדרבי התל-אביבי היה תמיד המשחק הסוער ביותר בכדורסל הישראלי, בטח כשהוא מתקיים במסגרת הפלייאוף ובטח ובטח כשמדובר במשחק האחרון בסדרה שמכריע את גורל האליפות - וזה בדיוק מה שמצפה לנו הערב (שני, 21.00) בהיכל מנורה מבטחים.
בשני המשחקים הראשונים בסדרת גמר הפלייאוף אפשר היה לראות כמה לחץ ועצבים יש אצל שתי היריבות העירוניות, וביניהן. אף אחת מהן לא רוצה להפסיד בדרבי ואף אחת מהן לא רוצה לסיים את העונה המורכבת הזאת בלי אף תואר. מכבי מעולם לא הפסידה בסדרת גמר פלייאוף, בטח שלא נגד הפועל, אותה היא ניצחה בחמש הפעמים שהן נפגשו במעמד הזה. האדומים לא ניצחו, כמובן, בשום סדרת גמר פלייאוף כי האליפות האחרונה שלהם הייתה אי שם בעונת 1968/9, לפני 55 שנה וטרום עידן סדרות ההכרעה. בכל מקרה, יהיה בוער הערב, ונקווה שלא רק בגלל האבוקות.
מחמאות או כישלון?
עופר ינאי, הבעלים של הפועל ת"א, עוד לא הספיק לצאת מהיכל קבוצת שלמה אחרי המשחק השני במוצ"ש וכבר מיהר לצייץ ברשת החברתית X (לשעבר טוויטר) "כל הלחץ עליהם", כדי להעביר מיידית את הכדור לצד הצהוב. הקפטן שלו תומר גינת דווקא חשב אחרת, ואמר בסיום: "מדובר על משחק אליפות, יש צלחת על השולחן, והלחץ הוא על שתי הקבוצות" - אבל אין ספק שלאורך השנים הלחץ על מכבי ת"א הוא תמיד יותר גדול.
במועדון עם התקציב הגדול ביותר בארץ, שמכריז בכל עונה מחדש שהמטרה היא להתמודד על כל התארים, בטח בזירה המקומית, הציפיות תמיד גבוהות יותר. והעונה הלחץ אפילו גדול יותר. מכבי ת"א עברה בגלל המלחמה את העונה המורכבת ביותר בתולדותיה, כולל אירוח משחקי היורוליג בבלגרד וגירעון של כ-40 מיליון שקל כתוצאה מגידול בהוצאות ומאובדן הכנסות. למרות הקשיים הצהובים הגיעו למשחק חמישי וקובע ברבע גמר הפלייאוף, שם הפסידו לפנאתינייקוס, ואת תחושת האכזבה השלים ההפסד בגמר גביע המדינה להפועל ירושלים.
מספיק עם מחמאות
אם שחקניו של עודד קטש לא יזכו בצלחת האליפות, עונת המחמאות על ההתמודדות עם הסיטואציה המורכבת עלולה להפוך לעונת כישלון מוחלט. גם הדיבורים על כך שארבעת השחקנים המרכזיים - ווייד בולדווין, ג'וש ניבו, לורנזו בראון ובונזי קולסון - כבר מצאו להם קבוצות אחרות באירופה, לא ממש תורמים לאווירה הכללית. בולדווין יחזור הערב לסגל אחרי היעדרות ארוכה בגלל פציעה, אבל השאלה היא מה מידת כשירותו והאם הוא בכושר משחק.
אבל הלחץ נמצא גם בצד של הפועל ת"א. אם בשנים קודמות הקבוצה הסתפקה במחמאות על כל הישג קטן, הפעם רף הציפיות עלה. ינאי העמיד את התקציב הגבוה ביותר בתולדות המועדון וגם הצהיר בפברואר בריאיון ל"ידיעות אחרונות" ו-ynet כי רכש שעונים ב-40 אלף אירו כל אחד שיוענקו לכל איש צוות ושחקן אם הקבוצה תזכה באליפות.
גם האדומים עברו עונה לא פשוטה בכלל עם אירוח משחקי היורוקאפ בבלגרד, הפציעה של הכוכב הגדול ג'ייקובן בראון, עזיבת שחקנים בעקבות המצב הביטחוני והחלפת מאמן רגע לפני הישורת האחרונה של העונה. סיום העונה שעברה יושב בראש של לא מעט שחקנים שנשארו בסגל. גם אז הם היו במרחק נגיעה מהתואר כשהצליחו להחזיר את הסדרה למשחק שלישי עם ניצחון ביתי ב-38 הפרש. ההפסד הדרמטי במשחק המכריע יצר תחושה שאפשר לשנות את יחסי הכוחות בעיר ללא הפסקה, וגם זה העלה את מפלס הלחץ - כי הפעם יש גם מה להפסיד.
"הלחץ הזה עושה אותך מוכן למשימה", אומר כוכב העבר האדום, שמעון אמסלם. "אם מישהו לא יודע להתמודד עם לחץ אין לו מה להגיע למשחקים כאלה בכלל. להפועל יש כמה שחקנים מנותקי לחץ כמו טיילר אניס וג'יילן הורד, והם אלה שיכולים לעשות את ההבדל. לעומת זאת, אצל השחקנים שיותר מחוברים רגשית למועדון, האובר מוטיבציה יכולה לפגוע בהם".
בסופו של דבר, בשתי הקבוצות מודעים לכך שהלחץ ישחק תפקיד, ומי שתדע לנטרל אותו ברגעים המכריעים גם תנצח.
המורשת מול ההווה
חמש פעמים בעבר נפגשו שתי התל-אביביות בסדרות גמר הפלייאוף וכולן הגיעו למשחק מכריע, שהסתיים בניצחון צהוב. ארבע מהסדרות היו כמו הנוכחית, של הטוב מ-3, והחמישית של הטוב מ-5. ואולם, לפני המפגש בעונה שעברה הפעם הקודמת הייתה ב-1992. הרבה מים עברו מאז בירקון, ההנהלה בהפועל ת"א התחלפה, האולם השתנה, ישנם לא מעט אוהדים צעירים שלא מכירים את ההיסטוריה, שלא לדבר על דור השחקנים החדש - והשאלה היא איזה משקל יש למשחקי העבר וכמה הם משפיעים על ההווה.
"הכל חדש", אומר אמסלם. "השחקנים של עכשיו צריכים לנשום את המורשת של עכשיו ולא להסתכל אחורה. כמה שחקנים יכולים להגיד שהם הגיעו למרחק של משחק אחד מתואר? לא צריך להסתכל על ההיסטוריה ולא על כלום, אלא רק על כאן ועכשיו".
קטש: "בולדווין רוצה לשחק ולסיים עם תואר"
(באדיבות ONE)
0:5 לצהובים: כל סדרות הדרבי שהלכו למשחק מכריע בגמר
1984/85 | 1:2 למכבי
הפועל של מרסר, סימס ולארגי ניצחה במשחק הראשון ביד־אליהו, אבל מסיבות כלכליות ויתרה על אירוח באוסישקין במשחק ,2שזכור בגלל קרב האגרופים בין לארגי וארואסטי. שניהם הורחקו והושעו גם ממשחק 3. האדומים סבלו מזה יותר והפסידו פעמיים ברציפות. אין אליפות.
1986/87 | 1:2 למכבי
הפועל שוב גנבה את הביתיות עם ניצחון חוץ בנקודה, אבל קווין מגי התפוצץ עם 30 נקודות במשחק השני ו־24 בשלישי והוביל את מכבי לצלחת מספר 18 ברציפות. זמן קצר לאחר מכן היא ניסתה להשלים טרבל, אבל הפסידה לטרסר מילאנו בגמר גביע אירופה.
1987/88 | 1:2 למכבי
אחרי הפסד במשחק הראשון, חיים זלוטיקמן קלע מעל מגי סל ניצחון עם הבאזר (95:96) בסיום ההארכה של משחק 2, וחלום האליפות האדומה נשאר בחיים. הוא התאדה במשחק 3 כשבארלו (31) הוביל את מכבי לעוד צלחת, לפני עוד הפסד למילאנו בגמר האירופי.
1991/92 | 2:3 למכבי
סדרה שהיה בה הכל, ובעיקר אגרוף אחד של לבאן מרסר לפרצופו של תומר שטיינהאור. זו סדרת הגמר היחידה בהיסטוריה שנמשכה חמישה משחקים, אבל הקרב המכריע היה חד-צדדי ונגמר באליפות 23 ברציפות של מכבי. בעונה שאחרי הגיעו גליל-עליון ופיני גרשון, והשאר היסטוריה.
2022/23 | 1:2 למכבי
כנראה הכי קרוב שהפועל הצליחה להגיע לצלחת, בסדרה טעונה ורוויית עצבים. האדומים פירקו את מכבי במשחק השני 74:112 (התבוסה הגדולה בישראל בתולדות הצהובים), וחזרו ממינוס 15 במשחק המכריע – אבל זה ברח להם מהידיים בסיום דרמטי במיוחד (94:90).
פורסם לראשונה: 01:30, 17.06.24
