הניצחון של מכבי ת"א אתמול (שלישי) על וילרבאן עשוי להתברר כציון דרך חשוב. הוא נראה כמו מהפכה בתפיסה של עודד קטש לגבי איך יגיעו הניצחונות ומי האנשים שיביאו אותם, והמהפכה הזאת צריכה להימשך גם בעתיד כדי שיהיה אפשר להוציא משהו מהעונה הלא פשוטה הזאת.
בניגוד למה שאפשר היה לחשוב ממשחק שהסתיים בתוצאה 90:98, לא ההתקפה ניצחה אותו עבור הצהובים, אלא ההגנה. כמות הנקודות הגבוהה נובעת מהעובדה שמכבי לא שמרה בערך 25 דקות. היא חיפתה על זה בהגנה חלומית בשאר הדקות.
בניגוד למה שאפשר היה לחשוב בשל הסטטיסטיקה, לא ווייד בולדווין הוא שגרם לניצחון, למרות שהיה ביום אדיר עם 30 נקודות, עשרה אסיסטים ויותר שלווה מכרגיל. גם לא בונזי קולסון עם ה-23 שלו, אפילו לא ג'וש ניבו שקלע 18. השלושה האלה היו במגרש גם בדקות שמכבי הייתה בפיגור משמעותי. מי שחוללו את השינוי היו ג'ון דיברתולומיאו ואנטוניוס קליבלנד. בדקות שהם היו במגרש לצד השלושה שמניתי קודם, מכבי שמרה בטירוף. זו הייתה החמישייה שניצחה את המשחק. והיא החלה לשחק ביחד רק בדקה ה-25.
במחצית הראשונה נדמה היה שתוכנית המשחק של קטש היא לנצח דרך ההתקפה. הוא בנה על יתרון האתלטיות של ניבו לעומת הגבוהים של וילרבאן, מכבי רצה בכל הזדמנות, השיגה סלים קלים ובאמת עשתה דברים יפים. הבעיה הייתה שווילרבאן קלעה יותר ממנה, ובכל דרך אפשרית: בחדירות, בקליעות מבחוץ וגם קרוב לסל כשניבו לא היה שם. נזכיר שמכבי בלי רומן סורקין, וחסיאל ריברו פשוט קטן מדי כדי לשמור על שני הענקים האלה, מה שהופך את הניצחון למרשים אף יותר.
אחרי שהצרפתים קלעו 49 נקודות במחצית הראשונה, קטש עלה בשנייה עם קליבלנד בעמדה מספר 3 ועם קולסון בעמדה מספר 4 ממניעי הגנה. זה לא עצר את וילרבאן, שעלתה לעשר הפרש באמצע הרבע. בשלב זה קטש הוציא את לורנזו בראון והכניס את דיברתולומאו.
בראון היה בעוד יום קליעה מזעזע, אבל זו לא הייתה הבעיה איתו. גם כשהוא מחטיא, הוא עדיין מוסר נהדר ותורם להתקפה. העניין הוא שמכבי נמצאת בשלב בעונה שבו ההגנה הרבה יותר משמעותית מההתקפה. ועם קליבלנד ודיברתולומיאו, שני תזזיתיים שכל הזמן לוחצים ומנסים לחטוף כדורים, ההגנה נראית פי מאה יותר טוב מאשר עם בראון, בלאט וכהן. ההרכב הזה צימק לשלוש הפרש בסוף הרבע השלישי. קטש פתח עם בראון את הרבע האחרון, ראה מהר מאוד שזה לא עובד, חזר לחמישיית הבנדיטים המתאבדים - ונשאר איתה עד סוף המשחק, בלי בראון, אירוע נדיר שמראה אולי על שינוי סדרי עולם.
בעיקר במשחק הזה, להגנה של החמישייה הזאת היה חלק קריטי בניצחון. עד שהם שיחקו יחד לא היה בכלל לחץ על הגארדים של וילרבאן. מעבר לכך שזה איפשר להם לקלוע, הם יכלו די בקלות להכניס כדורים לגבוהים שלהם, שנהנו מיתרון פיזי עצום לעומת השומרים של מכבי. החמישייה ההגנתית בקושי נתנה להם לכדרר, הפריעה לכל מסירה וחטפה המון. זה שיבש את המשחק הצרפתי והוביל לניצחון.
קטש צריך להבין שזה לא אירוע נקודתי. אלה שני השחקנים שהוציאו אותו מהבור גם מול הכוכב האדום עם ההגנה שלהם. עכשיו הוא צריך לראות איך הם מונעים מהקבוצה בכלל להיכנס לבורות.
גם בזכות ההגרלה הנוחה, מכבי בטווח נגיעה מהשישייה הראשונה ומעלייה אוטומטית לשלב ההצלבה הודות לרצף הניצחונות שלה. קטש מנהל היטב את המשאבים המוגבלים שיש לו, אבל גם הוא יצטרך להיות בשיאו כדי שהמטרה תושג. המשחק אתמול היה התחלה מצוינת בפרידה מהשבלונה והכרה במציאות העכשווית שנדרשת ממכבי. אין שום סיבה לא להמשיך בקו האמיץ הזה.
