עד היום רק פעמיים נפגשו שתי קבוצות כדורסל גברים ישראליות בגביעי אירופה השונים. הפעם הראשונה הייתה בעונת 1991/92, כשגליל עליון והפועל חולון התמודדו בגביע המחזיקות המורחב והפעם השנייה ב־2010/11, כשאליצור נתניה שיחקה נגד מכבי חיפה ביורוצ'לנג. 13 שנה מאז הפעם האחרונה מגיע מפגש נוסף, לוהט במיוחד, בין שניים מהמועדונים הגדולים שמתחזקים יריבות ארוכה ורוויית יצרים. וכשזה קורה בטופ־16 של ליגת האלופות – במה מכובדת לכל הדעות – קיבלתם מתכון לחגיגה אמיתית. או בקיצור, הערב (19.30) בהיכל טוטו: הפועל חולון מול הפועל ירושלים במשחק של להיות או לחדול לגבי סיכוייהן להמשיך לשלב הבא.
כל חובב כדורסל ישראלי מכיר היטב את היריבות בין השתיים, שאף התגברה בשנים האחרונות עם שלל שירים והקנטות הדדיות. ב־2017, באליפות השנייה של ירושלים, האדומים חיברו את הלהיט "איפה מכבי וחולון, ת'גמר ראיתם בסלון". הקונטרה הגיעה שנה לאחר מכן במחרוזת של השיר המפורסם "יושב, סופר את הדקות", אבל עם טוויסט בעלילה "בסלון, ויש גביע לחולון".
סיבוב הפרסה של מנבר
אם רוצים לשים את האצבע על הנקודה שבה הכל התחיל צריכים ללכת אחורה, הרבה אחורה, לעונת 1993/94, כשדורון שפע – שגדל בנוער של הפועל ירושלים – עזב לחולונייה. שנה לאחר מכן הצטרף אליו הסמל הכי גדול בהיסטוריה של האדומים, עדי גורדון. האחראי על עסקת הענק היה איש העסקים נחום מנבר, אז בעלי חולון, שהגיש לכוכב הצעה כספית שאי אפשר היה לסרב לה. ואם זה לא מספיק, ב־1995 מנבר עצמו עבר לירושלים ולקח איתו את גורדון, שפע ופיני לוי – מהלך שהטריף לגמרי את אוהדי חולונייה. הרוחות עוד לא הספיקו להירגע, ואז הגיע הערב הטראומטי במלחה שהותיר כתם שחור על הענף: 1:24 דקות לסיום, אוהד חולון, יוסי מלאך, השליך חזיז לפרקט, המאבטח המקומי יואב גליצנשטיין תפס אותו – והוא התפוצץ לו ביד וריסק שלוש מאצבעותיו. על מלאך נגזרו שלוש שנות מאסר.
אחד האנשים המזוהים ביותר עם הפועל ירושלים הוא היו"ר המיתולוגי דני קליין, שאומר: "אפשר לייחס את כל היריבות למעבר של מנבר, או לשחקנים שעברו צד, או לחזיז, אבל בסופו של דבר כל מי שאוהב כדורסל לא יכול שלא ליהנות ממה שקורה בשתי הקבוצות בשנים האחרונות. משהו טוב עובר בעיקר על חולון. יש להם עונות יציבות, אולם חדש וביתי במיוחד, והם פיתחו מסורת אירופית – גם בהתנהלות. בירושלים המצב דומה, זה מועדון שתמיד שאף להיות במקומות הכי גבוהים".
מסורת חדשה
חולון אכן הפכה למעצמה במושגים המקומיים. השינוי הגדול הגיע ב־2018, כשהסגולים הניפו את גביע המדינה ומאז ממשיכים למנף את ההצלחה ולהפוך אותה למסורת, כשהשיא הוא כמובן הזכייה באליפות בעונה החולפת – השנייה בתולדות המועדון. ההתקדמות מתורגמת גם להישגים באירופה, כשבשתי העונות האחרונות רושמת חולון שתי נקודות ציון: הגעה לטופ־8 של ליגת האלופות והופעה היסטורית בפיינל־פור של המפעל.
בירושלים המגמה הפוכה. מהזכייה באליפות השנייה ב־2017 המועדון אמנם הוסיף לארון שני גביעי מדינה, אבל באירופה הנפילה הייתה גדולה במיוחד עם הדחות מוקדמות. אחרי החזרה לטופ־16 העונה, האדומים יקוו להיות שוב גורם משמעותי בכדורסל האירופי. וכשהיריבה המרה חולון עומדת בדרך – לא פלא שהאווירה בין המחנות מגיעה לנקודת רתיחה.
שלומי הרוש, ששיחק בחולון במשך תשע עונות, הפעם יחווה את היריבות מהצד: "אני בטוח שיהיה מפגש טעון ומסקרן כמו המפגשים בליגה הישראלית. בתור שחקן של חולון, אתה מרגיש את המשחק מול ירושלים כבר כמה ימים לפני. אוהדים מגיעים לאימון, מזכירים לך מה זה לשחק נגד ירושלים, מדברים על חשיבות המשחק. זה מאבק אמוציונלי מאוד, ממש כמו גמר".
ואם זה לא מספיק לכם, אז לרשימה התווסף עכשיו עוד ריב קטן בין המועדונים. ירושלים ביקשה לקבל עשרה אחוז מקיבולת האולם ובתמורה להעניק לחולון כמות בלתי מוגבלת של כרטיסים עבור אוהדיה במשחק שיתקיים בארנה. שני הצדדים עשו שרירים ו...תיראו מופתעים...לא הגיעו להסכמות. או כמו שנכתב בהודעת ירושלים: "אנחנו מצרים על ההחלטה של חולון, במיוחד לנוכח העובדה שמפגש בין שתי קבוצות ישראליות במסגרת אירופית הוא אירוע נדיר, בעל פונטציאל לחגיגת כדורסל אמיתית, וככזה היה ראוי לאפשר לכמה שיותר אוהדים, משני הצדדים, להשתתף בחוויה".
אז נכון, רק 250 אדומים יגיעו הערב להיכל ובחוץ צפוי מזג אוויר סוער וגשום, אבל תהיו בטוחים שבאולם יהיה לוהט. לא רק כבוד ויוקרה מונחים כאן על הכף, מדובר במשחק על החיים ועל המוות עבור שתי הקבוצות, שסוחבות הפסדים מהמחזור הראשון, כך שאחד נוסף יקרב אחת מהן להדחה.
