מיקי יקירי,
היה זה בקיץ 1969 כאשר זכיתי להכירך על מרצפות המגרש המיתולוגי ברחוב מכבי, כאשר אתה והעזר שכנגדך מוטי ארואסטי שיחקתם בקבוצת הנוער של מכבי ת"א. כבר אז למדנו להכיר את כישוריך הרבים ובעיקר את רוח הווינריות שבה ניחנת והשתלבה נהדר עם הרוח המכבית שאותה הצלחת להנחיל לבאים אחריך.
לימים עלית לקבוצה הראשונה של המועדון כאשר מוטי ואתה משלבים יד ביד, וכל זאת תחת שרביטו של המאמן יהושע רוזין ז"ל, שבמהלך השנים היה המורה לספורט שלך בבית הספר "שבח" בת"א.
לדאבון ליבנו השנים חולפות מהר, אך הזיכרונות המרשימים מטביעים את זיכרונם לעד. למשל, יום ההולדת שלך בווירטון ערב המשחק ההיסטורי מול צסק"א מוסקבה, וכמובן הניצחונות הגדולים והנאומים מעוררי ההשראה של המאמן רלף קליין ז"ל שהובילו אותנו למשחק הגמר בגביע אירופה במגרש פיוניר בבלגרד ולזכייה הגדולה בשנת 1977.
אכן חלפו כמעט יובל שנים, ומצויים אנו בסגירת מעגל כאשר בעקבות מלחמת "חרבות ברזל" נגזר עלינו לשחק את משחקי הבית שלנו באותו מגרש פיוניר האגדי בבלגרד.
קצרה היריעה מלפרט את הישיגך במכבי שלנו. נזכיר רק שזכית ב-16 אליפויות, 13 גביעי מדינה, פעמיים בגביע אירופה לאלופות ופעם אחת בגביע הבין-יבשתי. כל זאת כאשר אתה קולע אינספור סלי ניצחון ומתייצב בפסגת הרשימה של מלכי הסלים של מכבי ת"א בכל הזמנים הן באירופה והן בליגה הישראלית עם כמעט 10,000(!) נקודות במצטבר בשתי המסגרות.
בימים אלו, כאשר מלאו לך 70 שנה, התבשרת על אודות ההחלטה להעניק לך את פרס ישראל - אין ראוי ממך לקבלו! אכן הוקרה מוצדקת ממדינתנו היקרה, אשר אין לנו אחרת מלבדה, על תרומתך להעלאת חשיבותו ויוקרתו של הספורט בכלל ושל ענף הכדורסל בפרט, וזאת אומר לך אני כמי שזכה אף הוא לכבוד גדול זה.
מיקי, מי ייתן ותזכה לשנים רבות, טובות ונעימות עם רעייתך היקרה שלי, ילדיך שהלכו בעקבותיך וכן נכדיך היקרים. בהוקרה ובאהבה עד אין קץ.
