כששחקני מכבי ת"א יעלו הערב (חמישי, 21.45) שוב לפרקט באולם "פיוניר" בבלגרד, למשחק הרביעי בסדרת רבע גמר פלייאוף היורוליג מול פנאתינייקוס (ואולי זה שיחזיר אותם לפיינל-פור אחרי עשור), הם בוודאי יחושו את משק כנפי ההיסטוריה.
לזכור הם לא ממש יכולים, אף אחד מהם לא היה בתכנון כשהצהובים זכו באותו אולם לראשונה בגביע אירופה לפני 47 שנים. אבל המורשת, איך לא, נשארה. ואם צריך, יו"ר מכבי ת"א, שמעון מזרחי, תמיד שם כדי לספר חוויות.
אפרת עמורבן, שליחת ynet ו"ידיעות אחרונות" לבלגרד, מדווחת
העיניים של מזרחי נוצצות כשמזכירים את פיוניר. הוא זוכר כל מהלך ומהלך במשחק ההוא ואת מה שקרה לפניו ואחריו. ועדיין, כהרגלו, הוא מסתכל קדימה ורוצה ניצחון נוסף, בדיוק כמו שרצה אז כשהרים את העיניים לראות את ה-77:78 המפורסם מול וארזה. הפעם ניצחון לא יהיה שווה גביע אירופה, אבל עלייה לפיינל-פור בעונה כזו - די משתווה להישג ההוא.
פרויקט בלגרד
מכבי ת"א הספיקה לשחק משחק אחד ביורוליג בהיכל מנורה מבטחים, מספר ימים לפני פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", ששינתה את מדינת ישראל וגם את המשך דרכם של הצהובים באירופה. אחרי ה-7 באוקטובר, האולם המיתולוגי הפך למעשה לבית החדש של הצהובים. בסיס האם אם תרצו. אף אחד במועדון לא תיאר לעצמו שזה יימשך לעונה שלמה, אבל זה המצב.
7 צפייה בגלריה
שיתוף פעולה ישראלי-סרבי מוצלח. קטש ושחקני מכבי על הפרקט הממותג
(צילום: אלעד גולדשטיין, מכבי תל אביב)
כן, היום כבר קוראים לאולם הזה "היכל אלכסנדר ניקוליץ'", ואחרי שעבר שיפוץ בעלות של שני מיליון אירו ב-2019 הוא כבר לא ממש מזכיר את פיוניר שבו מכבי ת"א ניצחה בגמר את וארזה. הרבה מים עברו בנהר הדנובה שחוצה את העיר מאז אותו ערב בלתי נשכח ב-1977. ועדיין, אולי גם הזיכרונות ההם הובילו לשיתוף פעולה מוצלח בין הסרבים לישראלים.
האחווה בין הצדדים הייתה מיידית. מיד לאחר אותה שבת שחורה, פרטיזן בלגרד שלחה מכתב לראשי הצהובים וסיפרה כי "למכבי יש חברה כנה בסרביה". נשיא סרביה אלכסנדר ווצ'יץ' חיבק גם הוא בזרועות פתוחות וחמות את הקבוצות הישראליות (הפועל ירושלים והפועל ת"א שיחקו גם כן במדינה) וגם ניקולה וויצ'יץ' "הוקפץ למילואים" כדי לעזור בשיתוף הפעולה הפורה. גם העובדה שהאולם בצבע צהוב-כחול מבפנים ומבחוץ, עזרה.
סורקין מוכן לפנאתינייקוס
( צילום: אפרת עמורבן)
וויצ'יץ' ערך את הסיור הראשוני, הפגישות הראשוניות, סייר בכל האולמות ודאג למצוא את הספקים הראשוניים. אחרי כל זה החליטו במכבי לתת לכל המבצע המורכב הזה שם – "פרויקט בלגרד" ולקחו שני אנשים שכבר עובדים במועדון - ניצן פררו ואופיר פרנקו - ומינו אותם כאחראיים על כל הפרויקט, שמטרתו העליונה הייתה להעתיק בצורה מושלמת את כל מה שיש בהיכל מנורה מבטחים להיכל פיוניר.
המשימה לא הייתה פשוטה בכלל, וזה בלשון המעטה. היה צריך לעשות את כל העניינים הלוגיסטיים מאפס. אם זה מדבקות פרקט, מיתוג בתוך המגרש, משרוקיות תקניות של היורוליג, לוח ראיונות, סטטיסטיקה, מזכירות, לדים, הסעות וגם לדאוג לצרכי היריבה. הרי בכל זאת מדובר במשחקים "ביתיים של מכבי, ובכל אחד כזה היא צריכה לדאוג בצורה מלאה לאירוח הקבוצה שממול. אל כל הפרויקט הזה התגייסו, כמובן בתשלום, עשרות אנשים סרביים שמכבי העסיקה, חלקם עבדו יחד עם פרטיזן בלגרד והכוכב אדום שכבר מכירים את כל העניינים השוטפים של הפקת משחק כדורסל. היו עוד כמה התקלות בדרך (למשל, ענייני השפה), אבל על רובם פררו ופרנקו התגברו במהירות.
קחו דוגמה: מכבי השיגה אישור מיוחד וצבעה באולם שבכלל לא שייך לה, במדינה זרה לחלוטין, את כל העיגולים על הפרקט. כך שלמעשה הפועל ירושלים והפועל ת"א, ששיחקו גם באותו אולם (בליגת האלופות וביורוקאפ), פשוט הדביקו על הצבע הזה של המדבקות שלהן
אגב, בשלושת המשחקים הראשונים שנערכו בפיוניר, בגלל שלמכבי עדיין לא היו ספקים מקומיים, הוחלט להביא את כל הציוד מישראל. מדובר על חצי טון ציוד! בנוסף, התקבלה החלטה להטיס מהארץ שלט פריסה ענקי שמכסה יציע שלם עם הכיתוב "bring them home now" - למען החזרת החטופים. מדובר על שלט ששוקל 150 ק"ג. רק אחרי שלושת המשחקים הראשונים, פררו ופרנקו יצרו קשר עם ספקים מקומיים ומשם כבר הכול התחיל לתקתק.
"המתנה" של נשיא סרביה
וכן, לא הכל ורוד. הפיוניר, למרות השיפוץ שעבר, לא ממש נהיה חדיש. הוא עדיין נחשב לאולם מאוד מיושן עם חדר הלבשה קטן, צפוף ומחניק. בחודשים בהם היה בחוץ מינוס 10 מעלות, שחקני מכבי נאלצו להיצמד לרדיאטורים של החימום שמפוזרים ברחבי האולם. הבדיחה הקבועה במכבי הייתה שאותם רדיאטורים כנראה נמצאים באולם הזה מאותה זכייה של מכבי ת"א ב-1977.
מעבר לכל הלוגיסטיקה בתוך האולם, במכבי נאלצו גם להתעסק בכל נושא האבטחה. נשיא סרביה, שתמך באירוח הקבוצות הישראליות, החליט שאת כל נושא השיטור המקומי הוא נותן להם "במתנה", אבל במכבי לאור המצב הביטחוני בארץ והסיכון גבוה החליטו לקחת יועץ מקומי מיוחד לענייני אבטחה. בנוסף, נשכרה חברת אבטחה פרטית. ויחידת סילוק פצצות, שבדקה בכל פעם שמכבי הגיעה לאולם את כל האוטובוסים, שטח האולם מבחוץ ומבפנים. לא הזכרנו גם את השוטרים הסמויים שבדקו בשנית שהכל כשורה.
כל הפרוצדורה הזאת לא זולה בכלל. היא מסתכמת בכ-150 אלף שקל לכל משחק - הכל כולל הכל. בחישוב מהיר ל-20 משחקים (כולל זה מול פנאתינייקוס שיתקיים הערב) מדובר על סכום של כ-3 מיליון שקל שמכבי נאלצה להוציא מהכיס על הפקות משחקים. למרות שהכל תקתק כמו שעון שווייצרי, או יותר נכון סרבי, אין ספק שבמכבי מעדיפים לשחק באולם הביתי בת"א לעיני 11,000 אוהדים ולא כמו שנאלצו לשחק במשך כל העונה הסדירה עם יציעים ריקים לחלוטין. בקבוצה מקווים שלפחות בעונה הבאה הכל יחזור לשגרה, וגם אם לא, הם כבר יודעים: יש להם בית חם בבלגרד.
פורסם לראשונה: 06:00, 02.05.24
