שש שנים מאז הפעם האחרונה שנפגשו במעמד, מכבי ת"א והפועל ירושלים יתמודדו אחת נגד השנייה בגמר גביע המדינה הערב (חמישי, 21:00) בארנה. זו תהיה הפעם ה-12 שהשתיים ייפגשו בקרב על התואר השני בחשיבותו בכדורסל המקומי, כאשר המאזן עומד על 3:8 לזכות הצהובים.
במשך 39 דקות וקצת פיגרה הקבוצה של אלכסנדר דז'יקיץ' מול הפועל חיפה בחצי הגמר, אך התעלות של נועם יעקב הצעיר ומהפך דרמטי סידר לאוהדי הקבוצות, חובבי הפיקנטריה - ובמידה לא מועטה לעסקני איגוד הכדורסל - את הגמר הרצוי מבחינתם, מה שבהחלט אפשר להבין. הרי מדובר בשתי הקבוצות שהניבו כמה מהגמרים הגדולים ביותר בתולדות המפעל, כאלה שהולידו את המונח המיובא, אך לא בלתי ראוי - קלאסיקו.
נכון, חמישה מתוך שמונת הניצחונות של מכבי ת"א הסתיימו בפער דו-ספרתי, כאשר הצהובים הגיעו כמעט בכל המקרים מעמדת הפייבוריטים הברורים מבחינת התקציבים, הסגל ומאזן הניצחונות בזירה המקומית. ובכלל, כמות הזכיות של מכבי ת"א במפעל לאורך ההיסטוריה (45) לא באמת עומדת לתחרות. עם זאת, מאז הזכייה ההיסטורית של הירושלמים ב-1996, בפעם הראשונה שלהם אי פעם בגמר - מרחפת מעין הילה מעל המפגשים בין השתיים בקרב הישיר על התואר שמוענק על ידי הנשיא. כזו שיכולה לייצר קלאסיקות שידברו עליהן עוד שנים קדימה. להלן שש כאלה.
הרגע הקסום של עדי גורדון
1996: 65:67 להפועל ירושלים
אולי הרגע המכונן של הירושלמים, שהחלו את שנות ה-90 כקבוצת תחתית וסיימו אותן כקבוצה השנייה בטיבה בישראל - ללא מתחרות באותם ימים (למרות הצקות מצד מכבי רעננה והפועל גליל-עליון). זו הייתה ההופעה הראשונה אי פעם של ירושלים בגמר, ואוהדיה (שהיוו רוב ביציעים באותו משחק) קיבלו את התסריט הכי משוגע שיכול להיות, שאותו הכריע כוכב אחד ענק.
עדי גורדון שבה את ליבם של האוהדים בבירה עוד הרבה לפני אותו גמר וסל אייקוני, אבל מאותו ערב בלתי נשכח הועלה הגארד בעל 180 הסנטימטרים לדרגה של אל, שרק התחזקה עונה לאחר מכן עם זכייה שנייה ברציפות והצגה נוספת שלו באותו מעמד מול הצהובים.
שתי שניות לסיום סיים גורדון חדירה לטבעת בסל ניצחון מעל טום צ'יימברס, זאת לאחר פסק זמן מכריע בו ערער על החלטת המאמן פיני גרשון, קיבל את מה שרצה - והחזיר בריבית דריבית. גורדון הניף תואר ראשון בקריירה, פיני גרשון שחרר את אחד מציטוטיו הזכורים ביותר מיני כה רבים ("אמא, הבאתי גביע!") והפועל ירושלים? היא עשתה צעד ענק קדימה בדרך להתבססותה כמועדון מספר 2 בכדורסל הישראלי.
העבירה שהייתה או לא הייתה
1999: 67:68 למכבי ת"א
עשור בינוני מבחינת האלופה הנצחית באותן שנים (זכתה ב-37 מתוך 38 אליפויות בין 1970 ל-2007) הסתיים בעונה לא פשוטה בכלל, אך כזו שזרעה את הזרע הראשון לקראת השושלת הראשונה של שנות ה-2000. מדובר במינויו של פיני גרשון - שנחשב אז לאופוזיציונר הכי גדול של מכבי ת"א - למאמן הקבוצה במקום יורם חרוש.
לא מעט גבות הורמו בעקבות המהלך, כאשר אוהדי הפועל ירושלים הפכו מאוהביו של המאמן לשונאיו הגדולים ביותר. גרשון לא הצליח להצעיד את מכבי ת"א מעבר לשלב ההצלבה הראשון בליגה האירופית, אך כן הצליח להוביל את הצהובים לזכייה שנייה ברציפות בדאבל, כשממול עמדה אחת הקבוצות הטובות ביותר של הפועל ירושלים בכל הזמנים.
האדומים סיימו את העונה הסדירה בליגה במקום הראשון, כאשר שני הפסדיהם היחידים היו למכבי ת"א. היו כאלה שהעזו להגיד שהקבוצה שאומנה אז בידי אפי בירנבוים היא הפייבוריטית במשחק, שהלך והתפתח לאחד הדרמטיים והזכורים בתולדות המפעל - בעיקר בגלל המהלך האחרון.
שלוש שניות לסיום, כשירושלים הוליכה 66:67, ניסה כוכב היריבה עודד קטש ללכת עד הטבעת, ופגש את אייץ' וולדמן. טוד וורניק, השופט שעמד מתחת לסל, פסק על עבירה לזכות קטש, שדייק פעמיים מהקו. הירושלמים לא הצליחו לעשות כלום בשלוש השניות שנותרו, ובאו בטענות קשות לשיפוט של וורניק לאורך המשחק, כשעיקר הביקורת הופנתה כלפי השריקה לזכות קטש.
שמונה שנים לאחר מכן, במקרה מעט דומה במשחק האליפות, הגיע מקרה סמי בכר ומאיר טפירו - כאשר הזעם הירושלמי היה כה גדול, עד שכמעט השכיח את הטענות כלפי וורניק. בסיום אותה עונה מכבי ת"א השלימה גם זכייה בדאבל עם ניצחון 1:3 בגמר הפלייאוף, למרות שהייתה ללא יתרון ביתיות, כל זה כשברקע מפגש בין כוכב הפועל ירושלים דאז רדיסאב צ'ורצ'יץ' עם מוני פנאן במה שנודע כ"פרשת הפיצה". עונה לאחר מכן כבר העמידה מכבי ת"א את הקבוצה הגדולה שנעצרה רק בגמר גביע האלופות על ידי פנאתינייקוס ואחד עודד קטש.
קאמבק לפנתיאון
2008: 89:93 להפועל ירושלים
הקאמבק הגדול בתולדות גמר הגביע. ארבע דקות לסיום הרבע השלישי הוליכה מכבי ת"א 45:67 ונראתה משייטת לעבר התואר. הצהובים החלו את העונה בצורה רעה, מה שגרר את פיטוריו של עודד קטש בקדנציה הראשונה שלו במועדון והחלפתו בצביקה שרף - שנחל כבר שני הפסדים לירושלמים בגמר. עם זאת, בשלהי הרבע השלישי זה היה נראה כמו ניצחון צהוב בהתאם לציפיות, לאור העובדה שמכבי ת"א תחת שרף הצליחה להתייצב והגיעה בסופו של דבר עד גמר היורוליג, בעוד הירושלמים היו בעונת בלהות בליגה ואפילו לא עלו לפלייאוף.
ואז, ברבע רביעי בלתי נשכח, החלה הפועל ירושלים לנגוס אט-אט בהפרש בחסות ג'יימי ארנולד, שהיה בלתי ניתן לעצירה וסיים עם 29 נקודות. דרור חג'ג' שיחק החל מהרבע השני עם ארבע עבירות, אך הצליח להניע את הקאמבק הירושלמי. טימי באוורס, שהיה רדום לאורך רוב המשחק, התעורר בזמן וסיפק הצגה גם הוא. עוד אחד - גיא פניני - היה שם ברגעי המאני טיים וסייע לחבריו לסגור רבע מדהים של 15:37 בדרך ל-89:93 וגביע רביעי של ירושלים (וראשון של פניני מתוך רצף של 11 זכיות במפעל עם שלוש קבוצות שונות).
הצהובים זעמו על השיפוט בסיום. על פי כמות שריקות העבירות שנשרקו לכל צד, נראה שאכן השופטים החמירו עם השחקנים של צביקה שרף, לפחות ברבע הרביעי. בצעד חסר תקדים שעורר לא מעט ביקורות, החליטו במכבי ת"א לא להישאר לטקס הנפת הגביע.
ירושלים מצדה סגרה זכייה שנייה ברציפות בגביע, בדיוק כפי שעשתה 11 שנים קודם לכן, עם ניצחון שלישי ואחרון בגמר הגביע על מכבי ת"א. זה לא הספיק עבור מאמנה דאז דן שמיר, שפוטר במהלך העונה וסגר עונה וחצי בירושלים עם שני גביעים. מכבי ת"א? היא הגיעה לשלושה גמרים באותה עונה, אך סיימה לראשונה מאז 1993 ללא אף תואר.
"מה זה יול"ב קאפ?"
2004: 85:108 למכבי ת"א
אחת העונות המוצלחות ביותר של הכדורסל הישראלי באירופה, בטח בעשור שבו היו אלה בעיקר מכבי ת"א והפועל ירושלים שנטלו חלק במפעלים האירופיים. עירוני נהריה הגיעה עד רבע גמר היורופליג, הפועל ת"א עשתה פיינל-פור באותו מפעל, וכמובן הזכייה ההיסטורית של הפועל ירושלים ביול"ב קאפ והזכייה של הצהובים ביורוליג.
בפעם היחידה בהיסטוריה ששתי קבוצות מישראל זכו בשני המפעלים הבכירים ביבשת, נפגשו אלופת היורוליג ואלופת היול"ב קאפ (כיום היורוקאפ) הטריות בגמר גביע המדינה למעין סופר-קאפ אירופי.
המשחק עצמו התנהל במעמד צד אחד, כאשר ירושלים של וויל סולומון, דורון שפר, קלי מקארת'י, טונג'י אווג'ובי, עידו קוז'יקרו וארז כץ - שכבר הביסה ב-15 הפרש את החבורה של פיני גרשון באותה עונה - לא הצליחה להתקרב לצהובים, שהעמידו את אחת השושלות המפוארות בתולדות הכדורסל האירופי. זה נגמר בניצחון גדול למכבי ת"א, ובעקיצה של גרשון - שהוביל את הפועל ירושלים לגביע הראשון בתולדותיה - שסיפק את ציטוט ה"יול"ב שמולב" וממנו נולד השיר העוקצני של אוהדי הצהובים: "מה זה יול"ב קאפ?".
פעם שנייה גורדון
1997: 82:89 להפועל ירושלים
עונה לאחר הזכייה ההיסטורית, שוב עלתה ירושלים לגמר הגביע, והפעם הצהובים התכוננו לנקמה. בניגוד לגמר בשנה הקודמת, הפעם המאזן בין מחנות האוהדים ביציעים היה שווה, אך הירושלמים התנהלו כאילו מדובר במשחק ביתי שלהם והוליכו לאורך כל המשחק.
גיבור הגמר משנה שעברה, עדי גורדון, התעלה על עצמו וסיפק עוד משחק לספרי ההיסטוריה כשקלע לא פחות מ-32 נקודות. דן בינגנהיימר (17), דורון שפע (13) ופפי תורג'מן (12) היו מצוינים גם הם, וגם כשהצהובים חזרו מפיגור דו-ספרתי (כולל סל מהחצי של ברד ליף על הבאזר של המחצית הראשונה) - השחקנים של גדי קידר לא איבדו את הראש והלכו לעדי גורדון - ששוב הביא אותם לארץ המובטחת. מכבי ת"א? היא נקמה עם 0:3 בסדרת גמר הפלייאוף ואליפות מספר 38 בתולדותיה.
מי בעל הבית בארנה?
2017: 68:82 למכבי ת"א
שתי הקבוצות עברו כל אחת בדרכה עונה משוגעת. באירופה נחלו הירושלמים הצלחה והגיעו עד חצי גמר היורוקאפ, אך בליגה סבלו מעליות וירידות וסיימו במקום השלישי עם מאזן 14:19 בלבד. בסדרת רבע גמר הפלייאוף מול נהריה הם כבר היו בפיגור 2:0 ועל סף הדחה משפילה, אך התעשתות מרשימה של החבורה של סימונה פיאניג'אני הובילה למהפך בסדרה ולחמישה ניצחונות רצופים (כולל הפיינל-פור) בדרך לאליפות שנייה בתולדות המועדון.
מנגד, הצהובים חוו עונת שפל שבה עברו לא פחות מחמישה מאמנים ראשיים, סיימו במקום ה-14 ביורוליג, חטפו מספר תבוסות משפילות, ולקינוח סגרו את העונה הגרועה בתולדותיהם בליגה המקומית, עם מאזן 14:19 ומקום רביעי - הנמוך בהיסטוריה של המועדון.
עם המטען הזה נפגשו שתי הקבוצות לגמר הגביע שנערך באותה שנה בארנה, כאשר ירושלים הגיעה כפייבוריטית. השחקנים של פיאניג'אני אכן הובילו בסיום המחצית הראשונה, אך במחצית השנייה פשוט לא הצליחו לתפקד וקלעו במהלכה 21 נקודות בלבד.
למשך מחצית שלמה, שמו הצהובים בצד את העונה המסויטת שעברה עליהם, ומאמנה המושמץ איינארס בגאצקיס הצליח לחגוג תואר לא צפוי עם שחקניו המושמצים לא פחות. אנדרו גאודלוק וגל מקל קלעו 15 נקודות כל אחד והוליכו את קלעי המנצחת, כאשר דווין סמית' הוסיף 13 נקודות ו-8 ריבאונדים - וגם שלשה אדירה בסיום הרבע השלישי, שלימדה על הלך הרוח במשחק, שהסתיים בהנפה צהובה.