משחק האליפות בין מכבי להפועל ת"א ביום שני השבוע, ייזכר כאחד הדרבים הסוערים שידענו - בגלל הכאוס שקדם לו מחוץ להיכל והמטען האלים שזלג אל היציעים במהלכו. אבל אירוע מרגש שהתרחש בסיומה הוכיח שגם כאשר מפלס העצבים עולה לגבהים שנדמה כי הם בלתי ניתנים לשליטה והאלימות עומדת שוב להתפרץ, המציאות הישראלית שבה אנחנו חיים יכולה להיות חזקה מהכל - ולחבר גם בין יריבים מושבעים רגע לפני הפיצוץ.
שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה לשעבר, יזהר שי, סיפר בעמוד ה-X שלו (טוויטר לשעבר) על מריבה קולנית שנתקל בה בסיום המשחק, בין אוהד מכבי ת"א לבין אוהד הפועל ת"א, שהסתיימה בתפנית מרגשת במיוחד.
"הם היו קרובים למכות", שיחזר שי, ששכל בתחילת מלחמת "חרבות ברזל" את בנו, ירון, לוחם בסיירת הנח"ל. "ניגשתי אליהם והצעתי להם לקחת רגע אוויר. גם עופר (ינאי, הבעלים של הפועל ת"א) ניסה להרגיע את הרוחות. בהפוגה קצרה שהם קיבלו לקראת קרב בלתי נמנע ביניהם - האוהד באדום פתאום שם לב שהאוהד בצהוב נשען על קביים".
"'מה קרה לך, אתה פצוע', שאל האוהד האדום, 'נפצעתי בקרב בעזה', ענה הצהוב. 'תהיה בריא אחי, כמה שיותר מהר, רק בריאות', אמר האוהד האדום בקול רועד, ואחרי שנייה הם כבר התחבקו ונפרדו לשלום. ואז האוהד בצהוב פונה אליי ואומר לי: 'אני מכיר אותך מאיפשהו, אתה אולי אבא של חייל שנהרג'. עניתי שאני אבא של ירון שנהרג בכרם שלום ב-7 באוקטובר והעיניים שלו התמלאו דמעות. 'אני מכיר את הסיפור שלכם מקרוב, אפשר לחבק אותך?', שאל האוהד ושנינו התחבקנו - למרות שגם אני לובש חולצה אדומה. הוא סיפר לי שהוא לוחם ביחידה מובחרת, נפצע קשה בחאן יונס לפני כ-5 חודשים ועובר כרגע תהליך שיקום ארוך".
הפוסט של יזהר שי
להפתעתו הרבה של שי, למחרת בבוקר הוא קיבל הודעה בוואטסאפ, עם תמונה שבה אחד ממנהיגי האולטראס של הפועל בתמונת סלפי עם אותו אוהד של מכבי ת"א. מתברר שאותו אוהד מהאולטראס הוא חבר טוב של האוהד הצהוב מהתקרית שלה שי היה עד. הוא בא לבקר את א' בשיקום , שמע ממנו על המקרה, ומיד אמר לו - "אני מכיר את יזהר טוב, בוא נשלח לו תמונה".
שי סיכם: "הם בכלל חברים ותיקים, טיילו יחד בחו"ל, שניהם חזרו לארץ כדי להשתתף במלחמה. שניהם הולכים לדרבי התל-אביבי משני צדי המתרס. אבל עדיין חברים, גם לפני וגם אחרי. יש הרבה דברים שנזכור עוד שנים רבות מהערב הסוער הזה בת"א. בשבילי, זה יהיה הזיכרון החשוב ביותר".
"ה-7 באוקטובר חייב לשנות משהו"
בשיחה עם ynet סיפר שי על בנו האהוב (שאותו הוא מכנה 'נוני'), שנפל בקרב יחד עם שני לוחמים נוספים בכניסה לקיבוץ כרם שלום: "הם נלחמו בגבורה ומנעו מהמחבלים להיכנס פנימה. הם הצליחו את החיים של מאות אזרחים ואזרחיות וגם של הרבה מאוד חיילים שהיו בבסיס הסמוך. ירון נפצע קשה בקרב הזה, הוא הובא במסוק להדסה ושם קבעו את מותו. ירון היה הילד הרביעי, הצעיר בילדים שלנו, כולם אוהדי הפועל, דור שלישי של אוהדי הפועל. היום כבר יש לנו דור רביעי. האהבה שלו הייתה הפועל ת"א, הדרבי הראשון שלו היה בגיל 4, אגב הוא ישן חצי מהמשחק. בטירונות הוא כתב מכתב לכל המפקדים שלו בניסיון לשכנע אותם שהוא צריך לצאת לדרבי, הוא כתב בו: 'כל חיי לימדו אותי שהדרבי הוא מעל הכל'. קשה להגיע לאולם בלעדיו, זה קשה וגם מרגש מאוד. המשחק הראשון שהלכנו בלעדיו היה מאוד קשה וגם המשחקים שלאחר מכן. בדרבי האחרון מאות אנשים לבשו את החולצה של ירון, זה מאוד מחזק ומרגש".
שי שיחזר את האירוע עליו צייץ: "נכנסתי ביניהם ואמרתי: 'תעצרו רגע'. רק אז הבחין האוהד האדום שיש לשני קביים. מיד הריב הגדול הפך להיות התרגשות גדולה. מה שהפך את הסיפור הזה לעוד יותר מרגש, הייתה התמונה שנשלחה אליי אחרי.
"יש לי עדיין תקווה שה-7 באוקטובר ישנה משהו", ממשיך שי. "הוא חייב לשנות. בסוף לחבר'ה שנלחמו ב-7 באוקטובר לא היה אכפת מי אוהד איזו קבוצה ומי הצביע לאיזו מפלגה. אנשים באים מרקעים ומדעות פוליטיות שונות, אבל כולם מגנים על החיים של אזרחי ישראל והם גיבורים. המסר שלי לאוהדים הוא שהדרבי הוא מעל הכל, אבל זה רק ספורט. צריך לשמור עליו ספורטיבי וצריך לזכור שבצד השני חיים אנשים כמונו. בסוף באים לראות אירוע ספורט, ורוצים לייצר את החוויה הספורטיבית הנכונה".
השר לשעבר מאמין שיש עוד הרבה עבודה כדי להגיע למקום החיובי הזה: "המדינה גם צריכה לתת את חלקה, משרד התרבות והספורט, משטרת ישראל צריכה לשפר הרבה דברים וגם הנהלות הקבוצות צריכות לחזק את התודעה הספורטיבית, את הכבוד האחד לשני".
"הלב שלי התכווץ"
ב-7 באוקטובר א' בן ה-25, אותו אוהד מכבי מהסיפור של שי, היה בטיול באוסטרליה. ברגע שראה שנפתחה מלחמה הוא עלה על טיסה והתייצב למילואים. "הבחור ששלח את התמונה ליזהר טייל איתי יחד באוסטרליה", מספר א' ל-ynet. "האמת שבהתחלה לא כל כך זיהיתי אותו, אבל אחרי זה הבנתי שהוא בן דוד של חברים שלי מהמושב, איזו מדינה קטנה יש לנו. המפגש איתו היה מרגש. כשהוא סיפר לי את הסיפור של הבן שלו לא נשארו לי מילים, הלב שלי פשוט התכווץ. הייתי אחרי שעתיים במשחק ביציע, קיללתי את אדומים, ופתאום זה. הכל כל כך התגמד ברגע, היריבות הספורטיבית הופכת לשטויות בתוך רגע לעומת המציאות".
כשנשאל איך מלכתחילה התעוררה המריבה, השיב: "הייתי בדרך לאוטו עם חבר שלי, שמחים ומאושרים אחרי הזכייה. ראיתי את עופר ינאי יוצא אז עמדתי בצד בשקט, ואיזה אוהד עצבני לא אהב את זה שעמדתי שם, אז הוא הגיע עד אליי. חבר שלי התעצבן עליו והחלו חילופי דעל איך הוא מעז לדבר אליי ככה אחרי שנפצעתי בעזה - ואז הוא ישר הובך והתנצל. הפתיע אותי בכלל שהוא רב איתי כי רוב האנשים שמסתכלים עליי מבינים שנפצעתי בצבא. התחבקנו בסוף והכל עבר".
