איתי שגב יכול לחסום לא מעט כדורים בדרך לטבעת, בכל זאת 2.04 מטרים, אבל לא את האור שגורם לעיניים שלו ממש לנצוץ כשהשיחה מגיעה להפועל ירושלים. חיוך עמוס בשיניים מופיע מיד, ולמרות שהוא כבר לובש את הגופייה הכתומה של עירוני נס ציונה, הקבוצה החדשה שלו, והראיון נערך בחדר ההלבשה באולם "לב המושבה", בו יעביר את העונה הקרובה, משהו באווירה מרגיש שעדיין קשה לו להיפרד לא רק מהקבוצה מהבירה, אלא כנראה מהעונה הטובה ביותר שהייתה לקפטן האדומים לשעבר.
אל תתנו למספרים (4.8 נקודות ו־4.4 ריבאונדים ב־15.2 דקות) לפקפק בנכתב בפסקה הקודמת. לסנטר היה מקום חשוב בסגל של אלכסנדר דז'יקיץ', ויש גם טענה שהמאמן הסרבי הוא זה שהחיה מחדש את הקריירה של שגב, שעם סיום החוזה שלו במכבי ת"א לפני חמש שנים טייל בין מספר קבוצות, כולל גיחה לצרפת.
למעשה, ההגעה של שגב לירושלים לפני שנתיים הייתה דומה למשהו שאנחנו מכירים יותר מהכדורגל: שחקן ישראלי שהיה בסדר בקבוצת אמצע טבלה הופך ללגיונר וכעבור שנה בלבד ("עניינים רפואיים בבית גרמו לי לחזור") שב ארצה לקבוצה גדולה יותר. הוא לא דמיין שימצא בית בעיר הבירה, בטח שלא יגיע לגמר ליגת האלופות עם האות C ליד שמו, כאשר את התפקיד קיבל בהפתעה מהבעלים לשעבר אייל חומסקי בזמן מסיבת העיתונאים בה הוצג דז'יקיץ'.
אבל אותו דז'יקיץ', יחד עם הצוות המקצועי, היה זה שהחליט על סיום דרכו של הסנטר בקבוצה. גבריאל צ'אצ'אשוילי הוחתם במקומו, ושגב יצא לשוק כשהוא מחוזר על ידי מספר קבוצות. לשאלה איך לא מתאכזבים מסוף כזה הוא עונה ישר: "פרופורציות. צריך להבין שאם רע עכשיו זה לא אומר שרע כל הזמן, או אם טוב כל הזמן לא אומר שככה יישאר. אני בסוף מסתכל אחורה ואומר תודה בחיוך".
"אני יודע בכל רגע קשה, שהיה או שיבוא בעתיד, שבאמצעות עבודה קשה אפשר לפתור את זה, בעיות גלויות וסמויות. אני מאמין שדברים מצטברים. אם תוותר היום, אז כשתגיע ההזדמנות בעתיד פתאום לא ילך ולא תבין למה"
ההפתעה של חומסקי
איך היו התחושות שלך מול המציאות?
"הייתי מאוד מחובר לירושלים, אבל דברים קורים וממשיכים הלאה. היו לי שנתיים מדהימות, במיוחד השנה שעברה שהייתה עונה שאף אחד לא חלם עליה עם הזכייה בגביע והגעה לגמר ליגת האלופות. היו לי זיכרונות מדהימים וכנראה משחקים שלא יחזרו על עצמם לעולם, למשל המשחק השלישי נגד א.א.ק אתונה, שזה אירוע שלא יודע אם יהיה פה בדור הקרוב. זיכרונות שאקח איתי לכל החיים".
ראית את עצמך ממשיך שם?
"במקצוע שלנו זה לא משנה מה אתה חושב, אלא מה אתה יכול לעשות עם מה שיש. הגעתי לירושלים מצרפת במטרה להשתקע, לא במטרה לעזוב. כל קבוצה שאני מגיע אליה, אני רואה את עצמי שם הרבה זמן. יצא מצב שבמשך כמה שנים עברתי בין קבוצות, אבל זה לא היה בכוונה. כל עונה והסיטואציה שלה, דברים שלא היו קשורים בי, ואלה שכן היו קשורים בי".
מה אתה זוכר ממסיבת העיתונאים ההיא עם חומסקי? הוא הפיל עליך את תפקיד הקפטן.
"סחתיין על חומסקי, זאת הייתה חתיכת הפתעה. אני מאוד מעריך אותו וכל מה שהוא עשה בשבילי ובכללי להפועל ירושלים, זה לא מובן מאליו. אני הרבה יותר בוגר, בשל, עשיתי את התפקיד הזה בצורה די מוצלחת בעיניי. מה למדתי על השוני ממכבי? זה באמת פונקציה של זמן, של דברים שאתה מבין. בגיל 22 דפוס החשיבה שלך שונה. לא הייתי בשל לזה בתקופה שם, לא מכיר הרבה אחרים שכן. יחד עם זאת, השנים האלה הן משהו שאקח איתי לכל החיים. בגיל 27 זה מצב אחר וזה גם התבטא בפועל. אלה יותר דברים שהיו בתוכי".
אתה נמצא ברשימה מצומצמת של שחקנים שהיו קפטנים גם במכבי ת"א וגם בירושלים. יש הסבר לזה?
"קשה לי לדבר על עצמי. אני חושב שאני יודע לעבוד מאוד קשה, להיות מחויב, שיכול בעזרת השקעה והתמדה ועבודה קשה להתגבר על כל דבר. הרבה פעמים בקריירה שלי הוכחתי את זה לעצמי וכלפי חוץ. אני יודע בכל רגע קשה, שהיה או שיבוא בעתיד, שבאמצעות עבודה קשה אפשר לפתור את זה, בעיות גלויות וסמויות. אני מאמין שדברים מצטברים. אם תוותר היום, אז כשתגיע ההזדמנות בעתיד פתאום לא ילך ולא תבין למה".
איך זה להניף גביע?
"פיזית, להניף אותו בעצמי, זו חוויה מיוחדת שלא הרבה זוכים לה. תפקיד הקפטן לא מעצים את החוויה בהכרח. אם היינו זוכים בגביע אלופות זה בכלל היה אירוע רציני".
מדמיין את קבלת הפנים בארנה ב־11.11?
"מחכה לראות אנשים שאני אוהב".
עזבת בלי כעס?
"כן".
מועדון משפחתי ותומך
כשעוברים לדבר על הקבוצה החדשה שלו, שגב מציין שנחמד ללבוש שוב כתום אחרי ששיחק לפני חמש שנים אצל השכנה מכבי ראשל"צ. "אני מתרגש, דרך חדשה, מקום חדש". הקבוצה אמנם הפסידה במוקדמות ליגת האלופות אחרי סיום מותח מול שטרסבורג, כולל 11 נקודות של שגב, אבל תשוב ליורופקאפ, המפעל בו זכתה ב-2021. "אחד הדברים שהיו לי חשובים זה ללכת לקבוצה שמשחקת בשתי מסגרות. זה מאוד מוסיף לקבוצה, משהו בריא. גם להיות בפוזיציה לשחק בגביע המדינה, להיות בפלייאוף".
מה השיקולים של שחקן בן 28 בחיפוש קבוצה?
"שאלה קשה. מקום שיעריך אותי מקצועית ושיהיה לי כיף לבוא אליו. נס ציונה זה משהו ארוך טווח, לא באתי לפה כדי לקפוץ לתחנה הבאה. הכל התחיל בשיחה מאוד טובה עם אלעד חסין. הרגיש לי שאלעד מאוד מאמין בי ויודע מה הם הדברים הטובים שאני יכול לתת למגרש ולקבוצה. אני מחפש מקום שירצה שאהיה שם. זה מה שהרגיש לי, ולכן בחרתי בה".
כבר הספקת להרצות לשחקנים צעירים במועדון.
"זה מועדון משפחתי ותומך, מרגישים את זה מהיום הראשון. אם על הדרך אני יכול להשפיע ברמה הקהילתית, זו ברכה. יש לנו אחריות מאוד גדולה כשחקני כדורסל, כספורטאים שמסתכלים עליהם, לתרום לחברה חיובית יותר".
למרות שאתה תורם פחות בהתקפה, קבוצות ממשיכות לרצות אותך. למה?
"כי אני שחקן כדורסל טוב, לא כי אני בחור נחמד או כי יש לי חיוך יפה. רוצים אותי כי אני יכול להביא לקבוצה ניצחונות, זו הסיבה המרכזית".
סטודנט למנהל עסקים וחשבונאות
שגב יחגוג בתום העונה 29, והוא מודה שכבר התחילו המחשבות על היום שאחרי. במקביל לכדורסל, הוא סטודנט למנהל עסקים וחשבונאות באוניברסיטה הפתוחה. "לא האמנתי שהענף יחזור אי פעם בקורונה, זה ספורט עם מגע. זה הפיל לי את האסימון שצריך להתחיל לעבוד על כישורים אחרים. זה משהו שידעתי שאעשה אותו, פשוט דחיתי אותו ולא ידעתי מתי זה יקרה. הקורונה הייתה אחלה הזדמנות", הוא משתף. "גם אי אפשר לדעת מתי תבוא פציעה חס וחלילה או משהו שיטרוף את הקלפים. צריך לדעת להתכונן. זה יושב בראש, איפשהו באחורה של המוח, לא אשקר. אני לא יכול להתכחש לזה שככל שגדלים זה רק מתקרב".
יודע מה תרצה לעשות כשתהיה גדול?
"לא. כן יודע שאני רוצה תשתית לעבוד איתה".
חשפת בעבר שאתה נעזר בטיפול פסיכולוגי, לפני שזה נהיה טרנד.
"אני שמח שהדבר נהיה פתוח בשיח. פעם זאת הייתה נקודה רגישה, אם אתה הולך לפסיכולוג משהו בך לא בסדר. זו לא בושה להגיד שאני משקיע במשהו שאני רוצה לשפר, זה כמו אימון קליעות. הפסיכולוגית שלי מאוד עוזרת לי, אני איתה ארבע שנים, בהרבה תהליכים. אני מאוד מעריך אותה והיא יודעת לזהות, לכוון כשצריך. כל אחד צריך עזרה או אימון מנטלי, כמו שכל אחד צריך ללכת לחדר כושר או לעשות ספורט. צריך לאמן את הראש, גם הוא שריר, לא כולם נולדים חזקים מנטלית".
אתה גם אחד שלא מסתיר את הרגשות שלו במהלך משחקים, כולל בכי בהפסדים.
"זו לא חולשה להראות רגשות. מה שמיוחד בספורט זה שהוא מוציא הרבה מאוד רגשות, שולף מהשגרה ונותן סיבות להתרגש, לשמוח, להיות עצובים. להרגיש חלק ממשהו. זו זכות וזה טוב שהרגשות האלה עולים, כשרואים כמה אכפת לך וחשוב לך".
