שבוע לפני 7 באוקטובר געש הכדורסל הישראלי סביב הדרבי בחצי גמר גביע ווינר, שלא נערך בגלל ההחלטה של הפועל ת"א לא לעלות לשחק במחאה על התנהלות המשטרה. עכשיו נראה שהאירועים האלה התרחשו בזמן אחר על פלנטה מרוחקת. הרבה דברים קרו מאז, ובשבת האחרונה התייצבו שתי הקבוצות לדרבי הראשון של העונה, שהסתיים בניצחון אדום דרמטי אחרי קאמבק אדיר בדקות הסיום.
"אני בהלם שזה קרה העונה, כל מה שהיה לפני השבת הארורה מרגיש לפני ארבע שנים, זה מטורף", אומר תומר גינת, שהעביר עם הפועל ת"א את בסיס האם לבלגרד ונמצא כבר שלושה חודשים וחצי על המזוודות. לו"ז המשחקים המטורף בארץ ובאירופה יצר עייפות מצטברת ובעיקר הרגשה של ניתוק מהבית ומהמשפחה. ההורים שלו גרים ארבעה וחצי קילומטרים מגבול לבנון, והדאגה אליהם בתוך שגרת הכדורסל אף פעם לא נפסקת.
"את האזעקה הראשונה ב-7 באוקטובר לא שמעתי, אבל בשש וחצי בבוקר היה לי טלפון וראיתי על המסך שזה אקסבייר מנפורד", מספר גינת. "אמרתי לעצמי, 'מה הוא רוצה ממני בשעה כזאת?' השתקתי את הטלפון וחזרתי לישון. נועה אשתי התעוררה וראתה על הטלפון שלה מלא הודעות, ופתאום הייתה עוד אזעקה. ישר חזרתי לאקסבייר והוא שאל אותי, 'מה זה הרעש הזה'. אמרתי לו, 'חמאס יורים, תהיה בממ"ד, בטח שטויות, ניפגש בערב באימון'. ואז התחילו להגיע כל הסרטונים והתמונות, והתחלנו להבין את גודל המצב. פשוט הלם מוחלט. מובן שבאיזשהו שלב הודיעו לנו שהאימון והמשחק מבוטלים".
היו לך חששות או דאגות בעקבות המצב?
"אני במקור מקיבוץ גשר הזיו, שזה ארבעה וחצי ק"מ מגבול לבנון. אמנם מה שקרה היה בעזה עם חמאס, אבל יש גם חיזבאללה בעולם וגם לא הבנו לאן זה יתפתח. ישר דיברתי עם ההורים, לא היה כלום באותו זמן בצפון, אבל הייתה כוננות מאוד גבוהה. תמיד יש חשש שזה יקרה גם בצפון. כילד אני זוכר שתמיד אמרנו לנו שהתסריט שמפחדים ממנו זה חדירת מחבלים של חיזבאללה והשתלטות על קיבוצים בצפון. ופתאום זה קורה בדרום. אז היה לי חשש. חבר הכי טוב שלי עומד להתחתן עם מישהי מניר יצחק, הם גרים בניין מולנו בת"א וב-7 באוקטובר הם הגיעו אלינו מוקדם בבוקר. המשפחה שלה הייתה בממ"ד בזמן שבקיבוץ הסתובבו מחבלים, אז כל הסיטואציה באותו יום הייתה הזיה מוחלטת. אני לא אשכח את היום הזה אף פעם. חודשיים אחר כך נהרג אייל אוזן מטיל נ"ט ליד מתת, הוא מגשר הזיו וחבר של ההורים שלי, עצוב מאוד".
מה עם המשפחה?
"את גשר הזיו לא פינו כי הוא 200 מטר מעבר לקו שהממשלה הגדירה. ההורים שלי בבית, הם שמעו כל הזמן בומים, אזעקות, הם בכוננות מאוד גבוהה למקרה שיצטרכו להיכנס לממ"ד. לא קל בכלל, אבל לפחות הם בבית ובפינה שלהם. מי יודע מה יהיה שם בצפון. אני זוכר ממלחמת לבנון השנייה שאין דקה וחצי לרוץ לממ"ד כמו בת"א, יש בום ורק אז אתה שומע אזעקה. עצוב להגיד את זה, אבל התרגלנו, למרות שהפעם יש סוג של לחץ שונה קצת מהפעמים הקודמות".
"עמדתי שם בזמן הטקס והסתכלתי על האמא של אחד ההרוגים, על המבט שלה בעיניים. היא לא הבינה מה קורה ונהיה לי רע, צרב לי, התביישתי. אני לא בא לחנך את האוהדים, זה לא התפקיד שלי, אבל יש דברים שהם קצת יותר גדולים בעיניי מהתפקיד שלנו, היה לי חשוב להגיד את דעתי"
כבר שלושה חודשים הקבוצה על מזוודות, רחוק מהבית ומהמשפחה.
"זה קשה מאוד, אבל אני מזכיר לעצמי שיש אנשים שעוברים עכשיו דברים הרבה יותר קשים. החיים של כולם השתנו מקצה לקצה, כל אחד עם העבודה שלו והדברים שהוא עובר. אנחנו צריכים להגיד תודה שאנחנו עדיין יכולים לשחק כדורסל ויש לנו את הזכות לשמח אנשים, להילחם בשביל האוהדים ולתת כמה שעות של אקספיזם לאנשים שרואים את המשחק מול הטלוויזיה".
ובכל זאת, אם אתה שם בצד את מה שאנשים אחרים עוברים ומסתכל רק על עצמך.
"קשה מאוד לחיות על מזוודות ולטוס כל כך הרבה. להיות רחוק מהבית והמדינה במצב הזה, במיוחד כשיש לי לא מעט חברים במילואים בעזה ובצפון. בהתחלה זה הרגיש לי קצת עקום, בטח בטיסה הראשונה למשחק בוונציה, לנסוע ולשחק כדורסל באיטליה בזמן שאנשים נלחמים פה על המדינה. הראש והגוף לא בדיוק שם. משחקים כדורסל כי צריך, אבל המצב הזה מאוד משפיע על כולם".
"הייתי כמו רובוט"
מה עבר לך בראש בזמן המשחק בוונציה?
"זה משחק שאזכור עוד הרבה זמן. אני חושב שאף אחד מאיתנו לא באמת רצה לשחק. אני זוכר שישבנו בחדר וידיאו, דיברנו על כל מיני עניינים מקצועיים על היריבה, ושאלתי את עצמי 'למי אכפת?' הייתי מנותק לחלוטין מכל ההכנות למשחק, כמו רובוט, מחובר לחדשות, דיברתי עם המשפחה והחברים. בחימום הייתי לא מרוכז ובלי חשק לשחק, ואז המשחק התחיל. בתור ספורטאי תחרותי, כשיש ג'אמפ בול אתה רוצה לנצח, העולם עוצר ויש שעה וחצי של כדורסל. פתאום הבנתי כמה זה חשוב עבור אנשים אחרים, שיכולים לא לראות חדשות אלא את הפועל ת"א. אני חושב שזה אחד הניצחונות הכי גדולים שלי בקריירה, בלי קשר בכלל לכדורסל, זה היה חשוב מאוד בשביל המדינה, הפועל ת"א והאוהדים".
3 צפייה בגלריה
"קשה מאוד לחיות על מזוודות, אבל אני מזכיר לעצמי שיש אנשים שעוברים עכשיו דברים הרבה יותר קשים"
(צילום: מועדון הפועל ת"א)
בסיום הייתה התפרקות כללית.
"לגמרי. בשתי דקות האחרונות כבר הבנו שניצחנו ואני זוכר שהוצאתי אוויר, שיחררתי. זאת הייתה תחושת גאווה גדולה. קיבלנו המון הודעות מאוהדים עד כמה זה היה חשוב להם, וזה עשה לי טוב על הלב".
כולם בקבוצה מדברים על האופי. במה זה מתבטא?
"אנחנו אוהבים אחד את השני מאוד. האופי שלנו הוא האמונה שתמיד אנחנו יכולים לנצח. אין פה שחקן אחד בחדר ההלבשה שלא יגיד, 'ברור שאנחנו מנצחים' גם אם אנחנו בהרכב חסר ומול הקבוצה הכי טובה שאפשר. כולנו מאמינים בזה שאנחנו יותר טובים מכולם, ושזה בעיקר תלוי בנו. יש לנו חדר הלבשה פשוט מדהים, אני מאוד נהנה, כיף לבוא לעבודה כל יום, וזה ממש לא מובן מאליו, הייתי בכמה קבוצות שזה פחות היה ככה".
ראו את זה בעיקר בדרבי. הייתם כבר בפיגור 12 ופתאום עשיתם סוויץ' בראש.
"כולנו מבינים בשנה וחצי האחרונות שאנחנו קבוצה לא פחות טובה ממכבי, והוכחנו את זה מספיק פעמים. היינו במשחק לא טוב מבחינת כדורסל, אבל בגלל שיש לנו כל כך הרבה כלים הצלחנו להרים את עצמנו ולתת את הפוש עד לניצחון הגדול".
עד הרבע האחרון עמדת על אפס נקודות וסיימת עם שלשה קריטית.
"לא הלך לי מההתחלה, זה לא היה היום שלי, אבל למזלי הקבוצה המשיכה להאמין בי. אני מאוד שמח על השלשה הזאת, שעזרה להפוך את המשחק. האווירה באולם הייתה מדהימה, התגעגענו בטירוף לתחושה הזאת של לשחק באולם מלא. זה חד-משמעית שווה את הניצחון הזה, יש לזה כוח ענק".
"צרב לי, התביישתי"
בתחילת חודש דצמבר גינת יצא בפומבי נגד אוהדי הקבוצה, שביזו את הטקס שקיימה הפועל באר-שבע לזכר שני שוטרים שנפלו במילוי תפקידם. "עמדתי שם בזמן הטקס והסתכלתי על האמא של אחד ההרוגים, על המבט שלה בעיניים. היא לא הבינה מה קורה ונהיה לי רע, צרב לי, התביישתי. אני לא בא לחנך את האוהדים, זה לא התפקיד שלי, אבל יש דברים שהם קצת יותר גדולים בעיניי מהתפקיד שלנו, היה לי חשוב להגיד את דעתי".
אתה מרגיש את השינוי שהפועל ת"א עשתה בשנתיים האחרונות, ניהולית ומקצועית?
"כשחזרתי המטרה הייתה לקחת את המועדון הזה כמה צעדים קדימה. כשהייתי פה בפעם הקודמת המועדון לא התנהל כמו שחשבתי שהוא צריך. הפוטנציאל היה ברור לכולם, לא צריך להיות גאון כדי להבין מה הפועל ת"א יכולה להיות עם הקהל, האולם, הבסיס, השם וההיסטוריה. אני חושב שבעונה שעברה, לראשונה המטרות היו ברורות מההתחלה, אף אחד לא התבייש להגיד מהן. היינו רחוקים דקה וחצי מלעשות היסטוריה".
והעונה זה כבר לא יתפספס?
"אין שום סיבה בעולם שלא נגיע עד הסוף ונילחם על כל תואר אפשרי. אנחנו רוצים לזכות בכל התארים, ואנחנו גם יכולים לעשות את זה. אני חושב שהגיע הזמן שנזכה בתואר. הפועל ת"א נמצאת בתוך תהליך להפוך לקבוצה הכי טובה בארץ, ואין לי ספק שבשנים הקרובות המועדון הזה יזכה ביותר מתואר אחד".
אז הפועל תזכה באליפות כבר השנה?
"כן, אין שום סיבה שלא. הפועל ת"א חד-משמעית הקבוצה הכי טובה שיכולה להיות בשביל המשימה הזאת".
פורסם לראשונה: 01:30, 26.01.24
