עם כל הכבוד להפועל ירושלים - ומגיע לה המון כבוד על עונה נפלאה, שבה לימדה קבוצות רבות מהו כדורסל שמח, קבוצתי ונכון - דרבי תל-אביבי בגמר הפלייאוף זה פשוט וואו.
כמעט כל חובב כדורסל ותיק גדל על המאבקים בין שתי הקבוצות האלה, שאותם יזכור כרגעי קסם גם אם הוא לא אוהד של אף אחת מהן (כמוני). לכל אחד יש את השנה-שנתיים האלה שייזכרו אצלו לעד כאירוע מרגש, כמעט רומנטי.
זה קורה לך כשאתה צעיר, בשנות העשרה שלך, גג בשנות העשרים המוקדמות לחייך. התמזל מזלי ואצלי זה קרה באמצע שנות ה-80 העליזות, אז העולם נחלק סביב שאלות הרות גורל: האם הישראלי הכי מוכשר אי פעם הוא ברקוביץ' או זלוטיקמן? מי יותר גבר: קווין מגי הבלתי ניתן לעצירה, או שמעון אמסלם שבכל זאת עצר אותו? מי אשם בזה שהתחילו מכות, מייק לארגי או מוטי ארואסטי?
מי הרכז הכי מלך: עמוס פרישמן, שלימד אותנו מה זה גארד מודרני והראה שאפשר גם לנהל משחק וגם לקלוע 25 נקודות למשחק וזה בעצם שילוב מעולה, או מוטי ארואסטי, שהביא לאירופה את העזרה בשמירה של נמוך על גבוה, קילף כדורים מהידיים של כל מי שהעז לכדרר מתחת לסל של מכבי, ולא זכה מעולם להכרה על גאונותו כי שאר העולם אימץ את השיטות שלו רק עשרים שנים מאוחר יותר (אולי האמריקאים עשו את זה קודם, אבל לא היו אז שידורי טלוויזיה משם, אז מי יודע)?
הוויכוחים האלה היו כל כך מלאי רגשות, שרק הקרב האכזרי בין "מחנה עפרה" ל"מחנה ירדנה" הגיע לרמת דציבלים דומה.
אלא שבגלל הפיאסקו הניהולי של הפועל ת"א, שמעולם לא הצליחה לגדל שמעון מזרחי משלה, יש כאן שני עשורים (18 שנה, ליתר דיוק) שהחוויות הנפלאות האלה נלקחו מהם. זאת אומרת, לא מעט אוהבי כדורסל מבינים בשנאת היריב שמגיעה בעיר באופן אוטומטי, אבל לא באמת מכירים את הימים הנהדרים האלה שלפני סדרת גמר, שבהם כל צד מסתובב בת"א, מצהיר איך הוא הולך להשפיל את הצד השני, ומספק הסברים מנומקים והגיוניים למה השחקנים שלו הרבה יותר טובים.
והנה, זה הולך לקרות. נכון, מכבי עדיפה על הנייר, אבל לאורך העונה היא הפסידה מספיק פעמים ליריבות ישראליות כדי שהפועל תוכל לקוות לטוב. האדומים גם בנויים מצוין להתמודד מול מכבי של השנה, שלא משופעת בגבוהים. רק חבל שג'ייקובן בראון שוב לא מצליח להעביר עונה בלי הפציעה שתמיד מגיעה ברגע הכי מבאס. אם יחלים, זו תהיה אחלה סדרה. בלעדיו, תיאורטית, זה יהיה קשה. אבל לדרבי, כידוע, חוקים משלו.
בכל מקרה, צריך לזכור שהמעמד הזה הוא נס. הפועל ת"א לא הייתה קיימת בכלל לפני כמה שנים. אם אורי שלף ז"ל לא היה מחליט ב-2007 שהוא לוקח על כתפיו את הפרויקט הזה, משכנע את ותיקי המועדון - שרובם היו יכולים לשחק בליגות גבוהות - להתחיל איתו את המסע מליגה ב', מיישם במקצועיות את המבנה של קבוצה ששייכת לאוהדיה, בונה מורשת חדשה במקום הסיאוב שהתפורר, לא היינו כאן היום. ואפילו רק על זה - מגיע. מגיע להפועל ולאוהדיה.
מגיע גם למכבי, שראויה למעמדים ספורטיביים מרגשים גם בבית. מגיע לת"א, שאיבדה כבר מזמן את היריבות בין קבוצות הכדורגל שלה, אז לפחות הכדורסל יביא לה קצת אקשן. ומגיע לכדורסל הישראלי, שבעקבות ביטול החוק הרוסי איבד המון מקסמו, וצריך כל כך יריבויות מהסוג הזה, שיחזירו לו את הצבע ללחיים.