קטש: "שיחקנו בדרך הנכונה"
(באדיבות ONE)
אי אפשר להמעיט מגודל ההישג של הניצחון על פרטיזן בלגרד. האוהדים אולי לא ישמחו לשמוע את זה, הנהלת הקבוצה בטח לא, אבל מכבי ת"א של היום היא קבוצת מרכז טבלה ביורוליג, שנאבקת על כניסה לשמינייה הראשונה, ואלה בדיוק הניצחונות שהיא חייבת להשיג. לא נגד קבוצה כמו ריאל מדריד, שעדיפה על מכבי מבחינת הסגל, הגיבוש, המסה, ההגנה והתקציב, ותתמודד כנראה על התואר גם השנה, אלא מול קבוצות כמו פרטיזן, הכוכב האדום, ז'לגיריס קובנה, אלבה ברלין ודומותיהן, שלהן בערך אותה כמות כישרון כמו למכבי, ולפעמים גם פחות.
וזה ממש לא נורא. כי בעידן יאניס ספרופולוס, ונבן ספאחיה לפניו, לא רק שההישגים היו דלים, אלא גם הכדורסל היה איום ונורא. ואילו מכבי הנוכחית היא, ובכן, קבוצה חמודה. לא מדהימה, לא עקבית לאורך 40 דקות, לא מרושעת בהגנה, לא קטלנית בהתקפה, אבל בשבועות האחרונים, מאז פציעתו של אלכס פוית'רס, היא די בסדר בכל התחומים, וזה אחלה.
זו התמונה הגדולה. אבל אם נרד לפרטים הקטנים, קרה אתמול משהו חשוב: בונזי קולסון הבין סוף סוף שהתפקיד שלו זה להיות הכוכב השני של הקבוצה. לא רק השומר המצוין, לא רק זה שמחבר בין כולם, לא רק זה עם הפלוס-מינוס הטוב, לא רק האיש הקבוצתי, אלא יצרן נקודות בכיר.
כמי שראה את קולסון בשנים קודמות - נכון, במפעלים פחות קשים, ובכל זאת - היה ברור שהאיש מכונת קליעה. הוא מאוד מטעה כי התנועה שלו קצת איטית, אבל הוא נורא חזק ושחקן גב לסל מדהים. למעשה, כשהוא בעמדה מספר 3, אם נותנים לו כדורים במקומות הנכונים ומפנים לו שטח, הוא די בלתי עציר. וגם קשה לעזור מולו כי הוא קולע לרוב מחצי מרחק, תוך סיבוב, אחרי שהיה עם הגב לסל, להבדיל ממי שחודר במהירות עד הקרש וקל לחסום אותו בניתור גבוה.
ולכן, באמת התקשיתי לקלוט מדוע הוא כל כך "פרווה" בהתקפה. סביר להניח שזו האישיות שלו: יש אגו-מניאקים שמשתלטים ועושים יותר מדי, יש כאלה שעושים פחות מדי עד שמכריחים אותם. קולסון כנראה הסוג השני. ואתמול נראה היה שהוא סוף-סוף השתחרר והבין שאם הוא ייזום יותר מהלכי אחד על אחד ויזרוק שלשות בלי לחשוב – זה נהדר. ואם זו מגמה שתימשך ואף תתגבר, ולמכבי יהיו פתאום שני כוכבים ולא אחד, מצבה יהיה טוב בהרבה מעכשיו.
ואגב כאלה שמנסים יותר מדי: המשחק אתמול הסתיים באופן מורט עצבים בגלל שווייד בולדווין לא הפסיק לזרוק. נכון, הוא חזר מפציעה. נכון, הוא רוצה להראות שהתאושש. אבל באיזה שהוא שלב המאמן צריך להגיד: "די". וזה לא קרה.
למזלה של מכבי הוא יצא בחמש עבירות ולא השלים את החורבן. אבל אני תוהה מדוע הוא לא היה בסגל נגד הפועל חיפה: לא עדיף ששם הוא יוריד חלודה ויחטיא? גם אם זה היה עולה בהפסד, יש לזה בכלל משמעות? מדוע היה צריך לאפשר לו לעשות את הניסויים האלה ביורוליג? מתמיה.
ונסיים באיש שכבר אמרו עליו הכול. לורנזו בראון פשוט אגדה. למכבי גם היה מזל: אם היו מנסים להחתים אותו אחרי אליפות אירופה הנפלאה שלו במדי ספרד, הוא כבר היה משתכר כפול. וזה מה שיקרה גם בעונה הבאה. למכבי יהיה לא קל להשאירו, אבל היא חייבת. כוכב מהסוג הזה לא היה לה כבר הרבה זמן. היו לה יצרני נקודות גדולים, אבל זה תמיד בא על חשבון שאר השחקנים. ואילו בראון לא פוגע בשטף ולא "מייבש" את חבריו גם כשהוא מאוד דומיננטי.
ואולי לכן קשה להסתפק בבינוניות של מכבי. כי עם שחקן כזה היא לא תגיע לפיינל-פור, מתי כן?
