קשה לבוא ביותר מדי טענות למכבי ת"א על ההפסד אמש (שישי) לבולוניה (100:90). היא באמת שיחקה טוב, הרבה שחקנים הציגו רמה גבוהה, קטש ניהל נכון את המשאבים, ההגנה הייתה יכולה להיות אולי קצת יותר טובה, אבל למרות כמות הנקודות הגבוהה שהקבוצה ספגה, הפעם זה קרה הרבה בגלל הכישרון של האיטלקים ורמת הביצוע הגבוהה שלהם, ופחות בגלל בעיות הגנתיות של הצהובים.
המחצית הראשונה הייתה אולי הטובה והמהנה ביותר של מכבי השנה. היא שיחקה מאוד מהר, הרבה יותר מבכל משחק אחר העונה, וזה הלם אותה מאוד. זו כנראה הייתה ההוראה, כי בולוניה קבוצה לא צעירה, אם נתבטא בעדינות. מרקו בלינלי, דניאל האקט, בראיינט דאנסטון וטוקו שנגליה, אלה אנשים שהכירו אישית את ג'יימס נייסמית'. טוב, אולי לא באמת, אבל הם כן אזרחים ותיקים ביורוליג.
אז מכבי רצה, וההתקפה שטפה בפתיחה בין היתר עקב העובדה שבולדווין הטיס את המתפרצות אבל היה לא אגואיסט ומסר לחברים. הרבע הראשון הסתיים בתוצאה 28:29 למכבי, כשבצד החיובי - בראון, בולדווין וההתקפה בכלל היו מצוינים, ובצד השלילי - מאחר שברוב המשחקים שמכבי סופגת כזאת כמות ברבע הראשון היא מפסידה, התעורר חשש מה.
ברבע השני נמשכו המגמות, והמשחק היה מאוד שוויוני ומאוד יפה. המחצית הסתיימה בשוויון והייתה נהדרת לשתי הקבוצות. הרבה שחקנים במכבי היו טובים, בראשם בראון עם 16 נקודות באחוזים גבוהים, וגם עם עבודה מאומצת בהגנה, שזה לא דבר קבוע אצלו.
ועם זאת, מה שבלט הוא הבדלי העומק בין הקבוצות. האיטלקים העלו למגרש בחמישייה השנייה שחקנים שהיו לפחות ברמה של אלה שהחלו את המשחק, אם לא יותר. גבריאל לונדברג, למשל, היה השחקן השני הכי טוב אצלם במחצית הראשונה אחרי שנגליה, והוא עלה מהספסל. גם בלינלי, שעלה כמחליף, קלע 10 נקודות במחצית.
התחושה הייתה שמכבי לא תחזיק מעמד עם הסגל הקצר יותר שלה מול העומק הזה, והיא אכן התממשה. ברבע השלישי בולוניה ברחה בגלל כמה שינויים. היא הידקה מאוד את ההגנה ושמרה יותר בקשיחות. היא גם עשתה דבר מאוד מעניין: בעוד שרוב קבוצות היורוליג מתמקדות בהגנה על בראון, בולוניה השקיעה יותר בשמירה על בולדווין ובמניעת הכדור ממנו.
בראון היה נהדר, אבל אי אפשר להתווכח עם התוצאה הסופית: לאט-לאט האיטלקים יצרו פער. בצד ההתקפי היו אחראים לכך בלינלי ושנגליה. בלינלי תופעה: האיש בן 37, מתרוצץ כמו משוגע כדי לצאת מחסימות ולקבל כדורים לזריקות מהירות, וקולע בצרורות. ההגנה עליו הייתה טובה מאוד, ולא הזיזה לו: הוא סיים עם 22 נקודות בלא המון דקות המגרש.
הרבע הסתיים בתוצאה 72:78 אחרי שהאיטלקים הובילו כבר בפער של עשר נקודות. אבל ברבע הרביעי נבואת העומק העודף של הסגל התגשמה: האיטלקים היו פחות עייפים, הם קיבלו את ההחלטות בהתקפה קצת יותר טוב, וניצחו בסיום.
אין מה להתלונן
אם צריך לקחת אלמנט אחד שהיווה את ההבדל האמיתי בין שתי הקבוצות, זה שנגליה. הוא עשה מה שהוא רוצה לאורך כל המשחק, מול כל שומר, וסיים עם 27 נקודות. פשוט שחקן כל כך טוב. אם למכבי היה אחד כזה, הוא היה משדרג אותה בכמה רמות.
וזה גם לא איזה סוד גדול. כבר כמה שנים יש חיפושים אחרי אחד כזה. איש בעמדה 4, חזק ומגוון, קולע מבפנים ומבחוץ. אלא שהתענוג הזה עולה לבולוניה 1.7 מיליון דולר בעונה. אלה סכומים שלמכבי כנראה אין. וגם אם היו, לא בטוח שהוא היה עוזב את הטורטליני והשלווה של בולוניה כדי להגיע לישראל. לא הוא ולא אחרים ברמתו.
ולכן, אי-אפשר להתלונן על מה שעשתה אתמול מכבי. היא הייתה טובה מאוד. באמת. קרובה למקסימום שלה, עם יכולת שהזכירה את החלקים היפים של העונה שעברה. לבולוניה פשוט היו את הכלים להיות טובה יותר.
