אם העונה שעברה הייתה אחת המורכבות בתולדות מכבי ת"א, בשל המלחמה שטרפה את הקלפים, הפעם הצהובים לפחות יכלו להיערך מראש לשלל האתגרים המצפים להם.
7 באוקטובר תפס את האלופה הישראלית ממש בתחילת העונה האירופית, אחרי משחק אחד בלבד שנערך בהיכל מנורה מבטחים, ומאז הקבוצה נאלצה לנדוד לבלגרד. אלא שאיבוד הביתיות לא מנע מהחבורה של עודד קטש להגיע שנה שנייה ברציפות למשחק חמישי ומכריע בסדרת רבע גמר הפלייאוף, וגם אם זה לא נגמר בפיינל־פור, בהתחשב בנסיבות מדובר בהישג מדהים.
ככל שהתקדמה המלחמה, כך הלכו וגברו הדיווחים על הכוכבים שמתכוונים לעזוב, אבל במכבי לא תיארו לעצמם שהם יצטרכו לבנות סגל ממש מאפס. מצד שני, הבור הכלכלי חייב ויתור על החוזים הגבוהים שנחתמו עם לא מעט שחקנים, כך שבאופן מסוים הרצון שלהם לעזוב שיחק לידיים של מכבי.
טיסה לא נעימה
כך או כך, הצהובים מוצאים את עצמם בקיץ מאוד לא פשוט ולקראת עוד עונה אירופית שתתקיים קרוב לוודאי כולה מחוץ לישראל. מעבר לאיבוד העוגנים והחידה הגדולה לגבי המחליפים, הבעיה העיקרית היא כאמור התקציב שהולך ונשחק. הוא עמד לאורך השנים על 90 מיליון שקל – שמתוכם 40 מיליון שקל מגיעים ממנויים וכרטיסים. אז אמנם הכסף על המכירה בעונה שעברה נכנס לקופה, אלא שהקיץ – במסגרת המתווה החדש – מכבי נדרשה להחזיר 11 מיליון שקל למנויים. במועדון החליטו להמשיך למכור מנויים משותפים לליגה וליורוליג, מה שהכעיס לא מעט אוהדים, מאחר שהסיכויים שיהיו כאן משחקים העונה במסגרת האירופית – קלושים. על פי ההסכם עם המנויים, על כל משחק שלא ישוחק בארץ המועדון התחייב להחזיר שלושה אחוז – כלומר החזר עונתי כולל של 51 אחוז במקסימום. בהנחה סבירה שלא יפרוץ כאן שלום בזמן הקרוב ומכבי תמשיך לארח בבלגרד, ההוצאות יעמדו על חמישה־שישה מיליון שקל – בדומה לעונה שעברה. וכך, בסוף העונה הנוכחית הגירעון צפוי להגיע ל־25־30 מיליון שקל.
כאמור, מכבי התאימה את בניית הסגל החדש למציאות הכלכלית. בכל עונה בשנים האחרונות הצהובים החזיקו בין שמונה לעשרה זרים, והפעם הסתפקו בשבעה בלבד, כשרק שישה מהם כשירים לפתיחת העונה (דריל מייקון צפוי לחזור לפעילות רק בנובמבר).
נפרדנו כך
במכבי איבדו ברגע את כל עמודי התווך שלהם, שאם לא המלחמה היו כנראה מובילים את הקבוצה בשנה־שנתיים הבאות. צריך לזכור שווייד בולדווין, לורנזו בראון ובונזי קולסון הגיעו ב"הזדמנות": על בראון מכבי שמה את היד שנייה לפני שהפך לאלוף אירופה עם ספרד, את בולדווין היא לקחה לאחר שאף קבוצה אחרת לא רצתה, וקולסון היה הימור שהתברר כבינגו. בהמשך, כשהכל התחבר והם התחילו לייצר מספרים, מכבי הבינה שהיא חייבת לפתוח את החוזים שלהם ולשדרג אותם בהרבה מאוד כסף. במושגים שלה, כן? כי אם מסתכלים על לא מעט קבוצות ביורוליג, שחקנים בקליבר הזה כזה עולים הרבה יותר, ולא במקרה פנרבחצ'ה הסכימה לשלם 2.5 מיליון דולר לעונה על בולדווין בתוספת לביי־אאוט של 800 אלף דולר.
בסיטואציה הכלכלית הנוכחית, הצהובים יצאו ממרוץ החימוש של שחקנים בסדר הגודל הזה. השחקן היקר ביותר הוא ג'ורדן לויד שמשתכר 1.1 מיליון דולר לעונה – מתחת לרף של הקיץ שעבר. במכבי בחרו לא ללכת עם הראש בקיר, לא להתעקש על שמות יקרים מדי, ואיתרו שחקנים רעבים שרוצים וצריכים עדיין להוכיח את עצמם לפני שיקבלו את הכסף הגדול.
מה שעוד מאפיין את בניית הקבוצה הקיץ הוא המאבק חסר התקדים ורווי היצרים עם שתי היריבות הגדולות, הפועל ת"א והפועל ירושלים. בזמן שעופר ינאי ומתן אדלסון עושים שרירים עם תקציבים מנופחים, מכבי הגיבה בהפגנת כוח משלה, כשהחתימה את הכוכבים של האדומות – ג'יילן הורד (הפועל ת"א) וליוואי רנדולף (ירושלים). לצידם מציגים הצהובים שחקנים בעלי ניסיון ביורוליג כמו לויד שהרשים בשנתיים האחרונות במונאקו ורוקאס יוקובאיטיס שמגיע אחרי שלוש שנים בברצלונה. אתמול הוחתם גם הגארד קובי סימונס (27, 1.96) לתקופת קדם העונה עם אופציה להאריך את חוזהו. לסימונס 42 הופעות ב־NBA בשלוש קבוצות (ממפיס, שארלוט וקליבלנד), ובעונה שעברה שיחק בליגת הפיתוח במדי ראפוטורס 905.
השקעה כחול־לבן
תקציב השחקנים של מכבי הקיץ לא ירד לעומת העונה שעברה, ועומד על 7.5 מיליון דולר (28 מיליון שקל), אבל הקבוצה איבדה שחקנים מרכזיים עם חוזים גבוהים ולא הביאה מחליפים בשכר דומה. אז לאן הכסף הלך? לישראלים. במכבי לא זוכרים בעלים של קבוצה מקומית שכל כך איתגר אותם בקרב על שחקנים. ינאי הציע לרומן סורקין ותמיר בלאט חוזים חלומיים, למרות שאף אחד מהם לא באמת יכול היה לחתום בהפועל ת"א. לראשון היה סעיף יציאה רק ל־NBA עם חוזה מובטח, ולשני סעיף יציאה לקבוצה באירופה בלבד.
במכבי הבינו שברגע שבו שחקן שומע את כל הרחשים על חוזה גבוה שרוצים להציע לו, ובפועל הוא אמור לקבל הרבה פחות, זה עלול לגרום לו למרמור מסוים. בקבוצה רואים בסורקין ובלאט חלק משמעותי בסגל, ודאגו להעניק להם את ההרגשה שהם מוערכים. ומחיר השקט? 850 אלף דולר לסורקין (במקום 500 אלף דולר) ו־650 אלף דולר לבלאט (400 אלף דולר). מי שעוד זכה לשדרוג מרשים הוא הקפטן ג'ון דיברתולומאו, ששכרו קפץ מ־450 אלף דולר ל־700 אלף דולר בחוזה לשנתיים נוספות עם הבטחה לתפקיד ניהולי/מקצועי אחרי הפרישה. בחישוב רוחבי, מדובר בתוספת של 850 אלף דולר – בדיוק הסכום שקולסון היה אמור להרוויח העונה.
פורסם לראשונה: 01:30, 04.09.24
