היורוליג זה מקום שאין בו שום דבר מובן מאליו. זה לא מובן מאליו שאתה פותח עונה עם ניצחון, בטח על קבוצה עם סגל מצוין ועם המאמן הכי מעוטר באירופה; זה לא מובן מאליו שההתקפה שלך שוטפת כאילו לא הייתה פגרה, ועוד בלי יצרן הנקודות המרכזי בקבוצה; זה ממש לא מובן מאליו שכל שחקני הרכש שלך, אבל כולם, נותנים תרומה יפה, משחקים קבוצתי להפליא ועושים אפס טעויות מנטליות. כל הדברים האלה ראויים להרבה הערכה. שום דבר פה לא מקרי. הכל תוצאה של הכנה מצוינת וניהול משחק חכם. נכון, זה לא מבטיח כלום למשחק הבא. הרי שום דבר לא מובן מאליו ביורוליג, כבר אמרנו, כן? אבל בואו נגיד שזה פותח את התיאבון.
אז מה היה שם? קטש עלה בחמישייה עם קליבלנד במקום בולדווין, החלטה טובה בכמה מישורים: גם כדי לשמור על הגודל והאתלטיות בהגנה, וגם כדי להכניס את קליבלנד לקצב. במשחקי ההכנה הוא קיבל מעט מאוד דקות בעמדה 3 כמחליף של קולסון, אבל בשביל שילוב מהיר צריך להיות במגרש. להוסיף לו נתח ברוטציה של עמדה מספר 2 זה הדבר הכי חכם שאפשר היה לעשות.
בכלל, כל ההגדרה הזאת של "עמדות" היא דבר שאסור שיכבול אותך, וקטש עשה אתמול כל כך הרבה "ערבובים" בתפקודי השחקנים, עד שאוברדוביץ' כבר לא הבין מול מה הוא מתמודד בכל רגע נתון. זה גרם לו להיות עצבני במיוחד, ומדובר באדם שהרגוע שלו זה מראש די עצבני, אז המראות היו לא קלים.
כבר מהפתיחה ראו כמה זה כיף כשיש קבוצה שרצה יחד כבר שנה שנייה. השנה ניבו מבין היטב מההתחלה את תפקידו. הוא הסתובב קבוע על קשת השלוש, עשה חסימות וחיפש להתגלגל לסל. הוא לא ניסה אפילו ליצור לעצמו מצבים עם הגב לסל. הכדור זז יפה בין כולם, ומי שכמובן חגג במשחק הקבוצתי היה לורנזו בראון, עם עשר נקודות בארבע דקות, קצב די מטורף שהראה מה ההבדל בין בראון שחוק שמגיע אחרי טורניר קיץ בינלאומי לבראון רענן וטרי. מצד שני, בדקות הפתיחה התגלו בעיות לא קלות בהגנה, גם בסגירת הגבוהים של פרטיזן מתחת לסל וגם בעצירת חודרים.
עם הכניסה של סורקין ודיברתולומיאו במקום ניבו וקליבלנד מכבי ברחה להפרש דו ספרתי. ג'ון די נדבק לגופייה של פאנתר, סורקין סגר את הצבע, פרטיזן לא הצליחה לקלוע. ומכבי אפילו רצה למתפרצות, דבר שהיה די נדיר בעונה שעברה. פייר, הקבוצה נראתה כאילו לא הייתה פגרה.
לקראת סוף הרבע קטש ניסה הרכב מעניין: ווב בעמדה 3 לצד ריברו וסורקין, קו קדמי מאוד גבוה. זה עבד מצוין הגנתית, מה שגרם לכך שקטש שיחק גם בהמשך עם ווב באותה עמדה ולא כסטרץ' 4, התפקיד שייעדו לו במקור. מה נגיד? אתמול זו הייתה הברקה, וזה גם סימן טוב לבאות: הוורסטיליות הזאת פותחת המון אפשרויות להרכבים שונים.
קטש: ״התגעגענו לאווירה הזאת״
(קטש: ״התגעגענו לאווירה הזאת״)
ברבע השני פרטיזן החלה לחזור בניצוחו של אלכסה אברמוביץ', שחקן נבחרת סרביה שהיה אחד ממצטייני אליפות העולם האחרונה והופך לכוכב על. מצד שני, מכבי הצליחה לעצור מצוין את פאנתר, לידיי, קמינסקי - שחקן האנ.בי.איי שבתל-אביב חיזרו אחריו בקיץ, ושחקנים מוכשרים אחרים שיש בפרטיזן. מי שרואה את תוצאת הסיום, 96-81, יכול לחשוב שההתקפה היא שניצחה את המשחק. זה לא נכון. מכבי הובילה 24 הפרש שמונה דקות לסיום, המשחק היה כבר גמור, ובגארבג' טיים הזה פרטיזן קלעה לא מעט סלים. בפועל, הניצחון הושג כי מכבי הצליחה לנטרל את כל שחקני המפתח של פרטיזן למעט אברמוביץ', והציגה משחק הגנה מרהיב. באספקט הזה, התוספת של קליבלנד נהדרת. הוא שומר אישי אדיר, אבל גם שחקן שקורא מסירות ומיירט אותן בדרך, מה שהפך אתמול ללא מעט סלים קלים. ליד קולסון ודיברתולומיאו נוצר מערך הגנתי מאוד תוקפני ואקטיבי, שטימטם את פרטיזן. קליבלנד היה גם זה שחיסל את פאנתר, ה-כוכב של היריבה, לאורך דקות ארוכות.
הדבר הכי יפה קרה בסוף הרבע השלישי ותחילת הרביעי. דווקא עם בראון על הספסל, מכבי פתחה את ההפרש שסגר את הסיפור. זה קרה הודות לדקות גדולות של בלאט. מנהל משחק מצוין שעולה מהספסל זה לוקסוס שלא היה בשנה שעברה. העובדה שרמת קבלת ההחלטות ההתקפית נשארה גבוהה כשבראון היה על הספסל, זה דבר סופר משמעותי. את זה שבולדווין לא היה יכול לתת גם אם היה כשיר.
גם ריברו היה הפתעה נעימה. נכון, מכבי לא התמודדה מול גבוהים ממש מסיביים במשחק, אבל הוא היה נייד, קלע עם הגב לסל, קלע מחצי מרחק, ובעיקר הניע כדור כאילו הוא מכיר את החברים מזמן. בכלל, כל השחקנים החדשים התגלו ככאלה שמאוד אוהבים לתת את ה"אקסטרה פס", המסירה הנוספת, זו שגורמת להגנה לקרוס, במקום לקחת זריקה קשה. רמה כזו של חוכמה ופירגון, בשלב כה מוקדם בעונה, זה וואו.
מה נגיד? שרק יימשך. מכבי צריכה לנצל את הגיבוש שיש לה כדי לנצח בשלבים המוקדמים את כל הקבוצות שמגבשות זהות בתחילת העונה כי הסגלים שלהן השתנו. אין שום סיבה שהעונה הזאת לא תהיה טובה יותר מקודמתה, ועדיף להתחיל את זה כמה שיותר מוקדם.
