אור קורנליוס לא היה מספיק גבוה ופיזי כנער שרצה לשחק כדורסל, הוא אפילו לא נבחר לנבחרת של התיכון שלו, אף שהיה חלק ממגמת הספורט. בעצם, אור לא זומן לאף אחת מהנבחרות הצעירות. אבל השינוי המיוחל הגיע. בגיל 18 הוא תפס גובה, הוסיף לעצמו 20 ס"מ (כיום מתנשא לגובה 1.99), אבל עדיין לא מספיק שמו לב לכישרון הגדול שלו.
קורנליוס בן ה־26 נאלץ לנדוד בין לא מעט קבוצות: ממכבי ראשל"צ ועד עירוני נס־ציונה, מליגת העל ועד לקבוצות בלאומית כמו מכבי קריית־גת ואליצור אשקלון. ואז בשנה שעברה הגיע הרגע המכונן – מהפועל ירושלים התקשרו להחתימו, ואור לקח את ההזדמנות בשתי ידיים. הוא התפוצץ על הפרקט, והפך לשחקן חמישייה ואחד המובילים של הקבוצה בהגנה. רגע לפני המפגש הערב (21.00) מול היריבה המושבעת מכבי ת"א וההמראה למלאגה לקראת ההכנות לפיינל־פור בליגת האלופות, הגארד מספר בראיון בלעדי ל"ידיעות אחרונות" על המסע שעבר.
יש את שתי הספרדיות בפיינל־פור, מלאגה וטנריפה, שמולה אתם משחקים בחצי הגמר ועוד אצלה במדינה. הלך הפיינל־פור?
"אני יותר מתרכז בעובדה שאנחנו רחוקים שני משחקים מהתואר. רק שנגיע מפוקסים, שכל אחד יעשה את העבודה שלו ושנביא גביע אירופי לירושלים".
מה כל כך מיוחד בהפועל ירושלים העונה? הרי אין סגל נוצץ.
"כל אחד מבין מה הוא צריך להביא, זה מה שמיוחד בנו. צריך את ההקרבה הזאת כדי להבין מה הקבוצה צריכה בכל שלב, כיף לנו לעבוד ביחד".
אז זה הסוד, כיף?
"איך המאמן אלכסנדר דז'יקיץ' אומר: 'שלא יהיה פה לה־לה לנד'. בסופו של דבר אנחנו ספורטאים ועושים את מה שאנחנו אוהבים, אבל גם נותנים עבודה".
"שמעתי עליי המון דיבורים"
כשאלכסנדר דז'יקיץ' חתם בהפועל ירושלים והבין שהוא צריך לבנות סגל שיש בו ישראלים משמעותיים הוא ביקש לראות כמה שיותר סרטוני ביצוע. אחרי שצפה בהם שעות הוא בחר בקורנליוס.
הופתעת כשפנו אליך מהפועל ירושלים?
"בספורט הזה אני אף פעם לא מופתע, חוויתי המון עליות וירידות, עברתי כמעט בכל הקבוצות. על ירושלים התייעצתי עם גיא קפלן שאימן אותי בגלבוע/גליל, הוא אמר 'מה יש לך להפסיד? זה או שתשבור את תקרת הזכוכית שלך או שתחזור לאיפה שאתה נמצא'. בכל מקצוע צריך לפעמים לקפוץ למים העמוקים".
מה הפתיע אותך בירושלים?
"החיבור שנהיה לי עם הקהל והמאמן. בחיים לא היה לי דבר כזה. אהבתי מאוד את האנשים בגלבוע, אבל מבחינת כמות הקהל והאנרגיה שאני שואב בירושלים – כזה דבר לא היה לי. במשחק הראשון בארנה ממש הייתה לי צמרמורת".
הקריירה שלך התחילה ממש לא טוב. האמנת בכלל שתגיע עד הלום, להניף את גביע המדינה, להצליח באירופה?
"זה היה בגדר חלום, מטרה, וזה קרה בגיל 26, וזה בסדר. זו הדרך והנתיב שלי בחיים".
הפכת לבורג משמעותי בחמישייה.
"אני בתוך מרתון של שחייה, תמיד משאיר את הפנים מתחת למים, רק מדי פעם מרשה לעצמי להציץ. אחרי גביע המדינה הצצתי מעל המים".
אבל היו גם אנשים שלא האמינו בך.
"מגיל צעיר הייתי השחקן הזה שבצד, שלא מסתכלים עליו, השחקן שעוד לא גבה מספיק. אבל היה את אבא שלי, שתמיד האמין בי. חוויתי כישלונות לאורך כל הדרך, ניסיתי ליגת העל, ירדתי חזרה ללאומית. אבל אז הבנתי שאני צריך לעשות את הקפיצה קדימה ואם אכשל אז אכשל, וזה מסר לכל דבר בחיים – כל כישלון זה למידה".
למי שפיספס, קורנליוס הוא הבן של שחקן העבר והמתאזרח גרג קורנליוס, ששיחק בין היתר במכבי ת"א והפועל ירושלים, והאח של רום, שחקן מכבי רחובות מהלאומית.
"הייתי הבן של... האח של... המון שנים. אבא ואחי הגדול מלווים אותי תמיד ודוחפים אותי, בלעדיהם לא הייתי איפה שאני נמצא היום. בגיל 20 אתה תמיד חושב שאתה צודק, אבל לא מסתכל על התמונה הגדולה. הייתי מגיע הביתה והיו נותנים לי בראש. בזכות העצות האלה אני מי שאני היום".
העצה הכי טובה שאבא נתן לך?
"בכיתה י"ב הייתה לי איזו טעות והמאמן הוציא אותי, לקחתי את התיק ופשוט הלכתי, אבא שלי ירד מהיציע והתחיל לצרוח עליי 'מהר תחזור לספסל'. הוא תמיד אמר לי את האמת, גם כשהוא אימן אותי. אבא מאוד מזכיר לי את דז'יקיץ', נותן לך להבין את מה שאתה צריך".
אתה מרגיש שפיספסת זמן חשוב בקריירה?
"עדיין לא הוכחתי את עצמי מספיק. מפוספס? לא. אבל אני כאן בגלל המאמנים שלא האמינו בי, ההזדמנויות שלא הגיעו, הכישלונות. שמעתי המון דיבורים עליי: לא מתאים, לא ברמה, בעיקר בתחילת העונה, אבל אני אוהב את זה, לשמוע את ה־לא ואת חוסר האמונה בי. הזימון הראשון שלי לנבחרות היה בבוגרים, בחלון האחרון, אפילו בנבחרת בית הספר לא רצו אותי כי הייתי נמוך ולא הייתי ברמה. אבל פשוט המשכתי להאמין בעצמי".
אוהב להציק לסקוררים
לקורנליוס יש מערכת יחסים מיוחדת עם המאמן הסרבי. ניתן היה לראות את זה במשחק הראשון מול א.א.ק אתונה ברבע גמר ליגת האלופות. קורנליוס לא נכנס טוב למשחק עם אפס משש מחוץ לקשת, אבל דז'יקיץ' השאיר אותו בכל זאת על הפרקט. אחרי שראה שממש לא הולך לו, הוא קרא לשחקן לשיחה באמצע המשחק, הניח את הידיים שלו על כתפיו ודיבר איתו ארוכות. היה שם משהו אחר.
"דז'יקיץ' קורא אותי מהיום הראשון כמו ספר פתוח, ולא הרבה מצליחים לעשות את זה", מסביר קורנליוס. "לא אגלה מה הוא אמר לי באותה סיטואציה – אפילו להוריי לא אמרתי – אבל הוא תמיד יודע להגיד לי את המילים הנכונות. מבחינתי הוא כמו האבא של הקבוצה. אנחנו מאוד אוהבים אחד את השני. הוא מרוכז רק במטרה, עם הרגל על הגז כל הזמן. דז'יקיץ' הוא גאון כדורסל וצריך לאמן ביורוליג".
למה הוא קורא לך "הסרבי"?
"אחרי כמה אימונים הוא אמר לי 'אתה חד־משמעית סרבי'. שאלתי אותו למה הוא קורא לי ככה, והוא ענה שהסרבים קשוחים, תמיד רוצים לנצח, לא פראיירים, ועוד כמה מילים שאני לא יכול להגיד כאן. זה החמיא לי מאוד".
אתה מועמד לפרס שחקן ההגנה המצטיין בליגת האלופות. מרשים.
"אומרים שאני מכסח שחקנים. אני חושב שהעונה זה הגיע מתוך הבנה שאני בתוך קבוצה גדולה וצריך להביא לה מה שהיא צריכה. לכל אחד יש תפקיד".
"מניח תפילין כל יום"
מה מניע אותך?
"תחרותית בשבילי היא לעצור את הסקורר הכי טוב – זה מאתגר אותי. לרוב זה מול שחקנים שהם דומיננטיים ואני אוהב לגרום להם להרגיש לא בנוח. המטרה שלי היא פשוט להציק להם".
מה אנחנו לא יודעים עליך?
"יש לי אמא מרוקאית שגדלה כדתייה, ואבא אמריקאי שהתגייר אחרי שהם התחתנו. זה סוג של שני עולמות, אבל הדת היא משהו שגדלתי עליו. אני מניח תפילין כל יום, מאמין בבורא, באהבת חינם".
החוזה שלך מסתיים הקיץ, מה הלאה?
"הרצון שלי הוא להישאר בירושלים, אבל יש דברים שלא בשליטתי. נראה מה יהיה, אין לדעת".
