תומר גינת לאחר ההפסד וההדחה מהיורובאסקט
(באדיבות ONE)
אפשר להתאכזב מאי ההעפלה של נבחרת ישראל לשלב הבא של אליפות אירופה, אבל היו גם לא מעט דברים יפים בקמפיין הזה, וצריך גם להודות באמת: מבחינת חומר השחקנים, הנבחרת שלנו הייתה הכי גרועה בבית שלה, למעט אולי הולנד.
שלא תהיה טעות. באופן אישי היו לא מעט שחקנים שנתנו דווקא מעל המצופה. אבדיה הוכיח שהוא באמת עשה התקדמות יפה בשנה האחרונה. הוא חיבר את הנבחרת, מסר אסיסטים, קלע לא רע בכלל, ריכז, חדר, ובעיקר שמר נפלא על שחקנים בכל העמדות. זה אומר המון דברים טובים עליו, ופחות על הנבחרת. כי כששחקן ההתקפה הכי טוב בקבוצה שלך הוא גם שחקן ההגנה הכי טוב שלך - יש בעיה. בטורניר שבו משחקים כמעט כל יום, אין בן אדם שיכול להחזיק מעמד פיזית כשהוא נותן הכול, בשני הצדדים, לאורך הרבה דקות.
גם ים מדר הלך ופרח ככל שהתקדם הטורניר. הוא החל אותו כמחליף של תמיר בלאט, אבל כבש לו מקום בחמישייה במשחקים האחרונים בזכות ההגנה והיכולת לייצר נקודות באחד על אחד, מה שאף אחד אחר לא הצליח לעשות חוץ ממנו ומאבדיה.
גם לגיא פניני היו דקות יפות, רפי מנקו היה לא רע בכלל, תומר גינת ונמרוד לוי לא היו יציבים, אבל הייתה להם תרומה גם בניצחונות וגם בדקות טובות של ישראל במשחקים שהפסידה.
איפה ההגנה?
מה שלא פעל בכמעט כל ההרכבים - למעט הרכב של ארבעה פורוורדים ומדר - זו ההגנה. בכל פעם שתמיר בלאט, רומן סורקין או ג'ייק כהן היו במגרש, היריבות קלעו מולנו בלי הפרעה. בחלק מהמקרים זה נבע מנחיתות פיזית (בלאט קטן, כהן איטי) ובחלק מהמקרים מחוסר ניסיון (סורקין מוכשר, אבל צריך ללמוד איך ומתי עוזרים בהגנה). האם גיא גודס היה צריך לוותר עליהם יותר מוקדם ולשחק עם הרכב הפורוורדים שיחסית הצליח במשחקים הראשונים? זו חוכמת הבדיעבד. הרי ההרכב הזה שיחק את כל המחצית השנייה מול הצ'כים, הגיע מולם להפרש מזערי כשהיה עוד המון זמן לסיום, ובסוף הפסיד. זאת אומרת שגם כשאנחנו בשיאנו, עם ההרכב הכי טוב שיש לנו, אנחנו כנראה לא מספיק טובים.
אם נעבור משחק משחק, מול פינלנד היינו מעל לרמתנו והשגנו ניצחון לא צפוי. מול הולנד היינו לא טובים, אבל זה הספיק. המשחק מול פולין היה הפחות טוב שלנו, אבל יש נסיבה מקלה: אבדיה היה גמור מהמאמץ האדיר בשני המשחקים הקודמים. נכון, אין הצדקה להגנה ששיחקנו, אבל נפילה מנטאלית אחרי שני ניצחונות זה מובן, ולמאמן קשה להילחם בזה. גם בעייפות. ומבחינת חומר השחקנים – לדעתי פולין מראש עדיפה למרות שאין לה שמות מוכרים.
מול סרביה ישראל נתנה הצגה גדולה, עם ניהול משחק אדיר של גודס. למרות נחיתות פיזית בכל עמדה, והניסיון הגדול בהרבה של השחקנים הסרבים, ישראל הייתה תחרותית. לפעמים יש יריבות שאי אפשר לנצח, אבל זה היה משחק נהדר.
ואז הגיעו הצ'כים, עם הביתיות, עם יותר שחקנים מובילים, וניצחו. האם זו הפתעה? לא. גם על הנייר הם היו יותר טובים. יש להם שחקן NBA שהוא בערך ברמה של אבדיה (תומאס סטורנסקי) אבל יש גם אגדת יורוליג, יאן וסלי, שטוב בכמה רמות מכל גבוה ישראלי, בהווה וכנראה גם בעבר. והצוות המסייע? שם בכלל יש הבדלים עצומים, ראו וייטק הרובאן, שני מטר של כוח מתפרץ עם יד קטלנית משלוש, שקלע 25 נקודות וחיסל אותנו. גם כזה אין לנו.
יותר מדי שחקנים משלימים
עכשיו בואו נפרוט את זה לפרטים. הכוכב שלנו הוא שחקן שביעי-שמיני בקבוצת NBA לא טובה, והשחקן השני הכי טוב שלנו הוא רכז מחליף בקבוצה אירופאית שלא הייתה ביורוליג בשנה שעברה. ושניהם רק בני 21. עם הרבה הרבה עתיד, אבל בוסריים. ובואו, אבדיה הוא לא דונצ'יץ', גובר, בוגדנוביץ', יוקיץ', נורקיץ', יאניס, ולצ'יונאס או אפילו מרקאנן.
ואם נתמקד בבית שלנו, שלא היה מהחזקים, אין לנו סנטר גבוה וחזק כמו בלווין, או גבוה וטכני כמו בלצ'רובסקי הפולני. אין לנו פאוור פורוורדים כמו וסלי או מרקאנן. אין לנו רכז מתאזרח שמייצר נקודות כמו סלוטר, או רכז מנהיג כמו סטורנסקי. אין לנו קומבו גארד שעושה הכל כמו פוניטקה הפולני.
אבל הבעיות האמיתיות מתגלות מעבר לכוכבים. לכל הקבוצות שהתמודדו מולנו יש יותר שחקנים משלימים שהם יצרני נקודות מגוונים, וגם יותר שחקנים משלימים מהזן המודרני: שני מטר פלוס, חזקים, אתלטים, אולי לא עם הטכניקה הטובה בעולם – ולכן הם לא מנהיגים, אבל שומרים חזק ואגרסיבי וצולפים שלשות עם שחרור כדור מהיר, מה שמגביל את האפשרות לתת עזרה מול הנבחרות שלהם. אצלנו יש מחסור בשחקנים האלה, ה"מענישים", ועם פרישתו של פניני זה רק יחמיר.
וכאן אנחנו מגיעים לשאלה פילוסופית: עניין המתאזרח. מצד אחד, כשחסרות לך כל כך הרבה פיסות בפאזל, מה כבר יעזור שחקן אחד? מצד שני, אם היה לישראל עוד יצרן נקודות, מהז'אנר של סקוטי ווילבקין למשל, כזה שמושך הרבה תשומת לב, הכל היה יכול להיות קל יותר לאבדיה וחבריו. מצד שלישי, אם זה לא סופרסטאר שבאמת מהווה שובר שוויון, אני אישית מעדיף את המתכונת הנוכחית. ומעל הכל: אם לא נחזור לחוק הרוסי, האם מצבנו לא יחמיר בעתיד? שאלה גדולה. כי בעיה מרכזית של שחקנינו היא שיש להם מנטליות של שחקנים משלימים מאחר שהם לרוב "משרתים" את הזרים לידם, שאחראים על ייצור הנקודות. קשה לשנות פאזה ולהפוך למנהיג יוצר כשאתה מגיע מפעם לפעם לנבחרת.
לסיכום: האם הקמפיין הזה הוא כישלון? לאור הפוטנציאל האמיתי שלנו, אם נעזוב לרגע את הפטריוטיות - לא בהכרח.
האם יש מקום לפסימיות? אולי, כי לא צומחים אצלנו מספיק שחקנים גבוהים, חזקים, עם יכולות של גארדים ויד מושלמת, וברוב המדינות האחרות דווקא כן. הטורניר הזה הוכיח שמדינות שבעבר נחשבו ל"קטנות" לעומתנו עשו התקדמות גדולה וכבר יותר טובות מאיתנו.
האם יש מקום לאופטימיות? אולי, כי אבדיה ומדר נתנו טורניר טוב והם ילכו ויבשילו, גם לוי וגינת כנראה עוד ישתפרו, נועם דוברת ייתן לנו ממש בקרוב גארד יוצר עם גוף גדול, גלעד לוי יכול אולי להפוך לשחקן גבוה מיוחד שיוכל לתרום, ובעתיד הרחוק יותר ממתינים למפרט, יעקב, דולינסקי ושרף למלא את השורות. אם רק יתנו להם להוביל קבוצות ולהיות על המגרש מספיק דקות, אולי עוד יצמח פה משהו. נקווה רק שעד שזה יקרה, אירופה לא תברח לנו עוד יותר.
