זה כבר נראה גמור. כמה דקות אחרי פתיחת המחצית השנייה באסקוניה הובילה ב-11 הפרש, מכבי ת"א נראתה כמי שלא מסוגלת לעשות סל, וההגנה שלה הייתה לא קיימת.
זו הייתה תמונה אומללה בעיקר נוכח העובדה שברוב המחצית הראשונה הצהובים שלטו במשחק. נכון, גם בשלב זה אף אחד משחקני הקבוצה לא היה טוב מדי, היא סבלה מבעיית עבירות, ההגנה לא הייתה במיטבה, אבל שום דבר לא רמז על הקטסטרופה הצפויה.
קטש הגיב לקריסה עם פסק זמן שבו דיבר ברוגע וחזר עם הרכב נמוך במיוחד, עם קולסון בעמדה 4 ליד בראון, בולדווין, דיברתולומאו וניבו. לכאורה, טירוף. באסקוניה קבוצה לא אתלטית כל כך, אבל גבוהה מאוד, ועוד קודם לכן היא חגגה בצבע.
בפועל, החלטה נפלאה: מכבי התחילה לשמור, בראון התחיל לקלוע בצרורות, ההפרש נעלם תוך שניות. באמת, אם מישהו הלך להכין לעצמו כריך מרוב עצבים וחזר אחרי שתי דקות, הוא לא היה מבין מה קרה. ועד סוף הרבע מכבי כבר פתחה פער, שנשמר עד סיום המשחק.
לטעמי, זה היה ניצחון מכונן. מכבי כבר גברה העונה על קבוצות יותר מוכשרות, אבל זה קרה כשהיא שיחקה טוב ברוב שלבי המשחק.
הפעם היה מדובר במשחק פושר ברוב דקותיו, הכוכבים היו אנמיים לאורך פרקי זמן לא מבוטלים, ההגנה הייתה זוועתית בשלבים רבים - גם מתחת לסל וגם בשמירה על קלעי השלוש, ועדיין הוא הסתיים עם ניצחון. מכבי יצאה במהלכו בקלילות ממשבר, והוכיחה שהיא יכולה לנמנם, להעביר פתאום הילוך, ולחסל יריבה בכלל לא רעה. אלה כבר תכונות של קבוצה טובה, אפילו קצת מפחידה.
ועם זאת, אסור שהניצחון הזה יעלה לשחקנים לראש. עם כל הכבוד, זו רמה שלא הייתה מספיקה נגד הגדולות ביותר. אבל אם מכבי תצליח להיות אינטנסיבית לאורך דקות יותר ארוכות, היא כבר יכולה להתחיל לחלום על הפיינל-פור. ואלה מילים שלא אמרנו עליה ממש מזמן.
