מאיר טפירו זה לא עוד שם בכדורסל הישראלי. ווינר ענק, שחקן קלאץ' עם ראיית משחק נדירה, שניצח עשרות משחקים גדולים והעלה את הפיק־אנד־רול לדרגת אמנות. לא מעט כישרונות צמחו כאן מאז שהוא פרש, אבל אף רכז לא באמת הצליח להיכנס לנעליו הגדולות.
אלא שיכול להיות שלא צריך ללכת רחוק כדי למצוא את היורש – יש מועמד לא רע בכלל שאפילו נושא את אותו שם משפחה. "בתקופה האחרונה אור החזיר לי את החשק והאהבה לכדורסל", מתמוגג טפירו (47) כשהוא מדבר על בנו בן ה־17, המשחק בקבוצת הנוער של הפועל ת"א.
כמו כוכבי עבר אחרים דוגמת זופי אבדיה, דייויד בלאט, ג'ו דאוסן, דרק שארפ ושמעון אמסלם, גם "מאיר בעל הנס" גידל וטיפח בבית שחקן וחולם שילך בדרכו ואולי אפילו יהיה טוב ממנו. ההתחלה של אור לא הייתה מבטיחה ולקח זמן עד שהילד התפתח לכיוון הרצוי. לאורך השנים במחלקות הילדים והנוער טפירו ג'וניור לא היה בפרונט, אבל את העונה הנוכחית פתח בסערה והתחיל להראות שיש לו את הגנים הנכונים.
הצגה ראשונה
הרכז הצעיר הפך לשחקן מרכזי בהפועל ת"א, וסיפק בין היתר הצגה נגד אולימפיאקוס בטורניר נוער עם 18 נקודות, שמונה ריבאונדים וחמישה אסיסטים. הממוצע שלו בארבעה משחקים עומד 14 נקודות, 5.7 אסיסטים ו־7.7 ריבאונדים – שיפור משמעותי בהשוואה לשנים קודמות.
בראיון משותף ראשון "הטפירוס" מספרים על שגרת הכדורסל בבית מאז שאור היה קטן, החוויות המשותפות, הקשיים בדרך והחלום הגדול של האבא לראות את הילד כובש פסגות (ואולי גם להביא אליפות ראשונה למשפחה). והם גם עונים על השאלה החשובה מכל: מי מנצח באחד על אחד.
כמה אתם מדברים על כדורסל ביום?
מאיר: "אומרים בוקר־כדור במקום בוקר טוב".
אור: "הרבה מאוד, הטלוויזיה תמיד פתוחה על ערוצי הספורט, גם אם לא רואים אז שומעים ברקע".
עם אבא כזה, הייתה לך בכלל אופציה לא לשחק כדורסל?
אור: "תמיד הייתה אופציה, בסופו של דבר זו החלטה שלי. מההתחלה אהבתי את המשחק".
מאיר: "הילד הקטן שלי בכלל משחק כדורגל".
מאיר: "אני לא חי את הכדורסל דרכו, זה המסע שלו. אם ירצה, אעזור לו. אם לא, אהיה האבא שאפשר לבכות לו"
למה הפועל ת"א ולא מכבי ת"א? בטח כיוונת אותו לשם.
מאיר: "הוא לא זוכר את זה כי הוא היה קטן, אבל בהתחלה הוא לא רצה בכלל לשמוע על כדורסל, הוא שיחק טניס, ואז החבר הכי טוב שלו נרשם להפועל. זה גם היה קרוב לבית, אז הוא נרשם יחד איתו. זאת הסיבה היחידה, הוא יכול היה לבחור בכל קבוצה אחרת. הפועל ת"א זה מקום טוב, עם דרך ושאיפות".
כמה זה קשה להיות הבן של?
אור: "אני כל הזמן נעזר באבא אחרי משחקים לגבי מה לא עשיתי טוב. זה הרבה פעמים מלחיץ כל הציפייה הזאת להיות שחקן גדול כמו שהוא היה, אבל אני מתמודד עם זה".
אז מי מנצח באחד על אחד?
אור: "את זה תשאלי אותו".
מאיר (צוחק): "אני אגיד לך מה, בפעמים האחרונות רציתי לתת לו ביטחון לפני הטורניר, אז נתתי לו לנצח".
ומאיר בשיא היכולת?
אור: "הוא, בקלות".
מאיר: "היה יכול להיות מאץ' טוב".
לאן אתה חושב שהוא יכול להגיע?
מאיר: "רחוק מאוד, יותר ממני".
הוא יותר טוב ממך?
"בהרבה דברים כן. אני הייתי צריך את הכדור כדי לשחק, הוא יכול גם בלי. הוא מבין את המשחק ברמה מאוד גבוהה, אני בגילו לא הייתי ככה. ידעתי אמנם לעשות נקודות, אבל הוא מאוד בוגר".
אור: "החלום הכי גדול שלי זה לשחק בקבוצה ספרדית ביורוליג. אני מעדיף את היורוליג על ה־NBA"
אתה עושה לו אימונים אישיים?
"לא הצעתי לו, בשנה האחרונה הוא ביקש ממני. יש לו בנוסף אליי מאמן שעובד איתו וגם מאמן כושר ומאמן קליעה. זה שונה מהתקופה שלי, היום לכל שחקן כמעט יש מעטפת שלמה, אבל הכי חשוב זה שצריך לרצות. אני תמיד רציתי להיות הכי טוב שאני יכול וזה מה שהניע אותי".
אור, אתה רוצה?
"מאוד. החלום הכי גדול שלי זה לשחק ביורוליג, בספרד. האינטנסיביות שם הרבה יותר קשה לדעתי מה־NBA, אני מעדיף לשחק ביורוליג".
מאיר: "אנחנו תמיד רואים בבית את המשחקים של ריאל וברצלונה, אבל כמובן שאם תהיה לו את היכולת להגיע לליגה הטובה בעולם, אז הוא לא יגיד לא".
כמה אתה מפחד מהדרך שבה בחר?
מאיר: "ממש לא מפחד. נכון שזה עסק קשה מאוד, ויש עליות וירידות מטורפות, אבל מצד שני זה מסע שייקח אותו לכל מיני כיוונים. זה תלוי בו כמה חזק הוא יהיה בראש, כמה הוא ירצה את זה, אני מתרגש בשבילו".
הוא מההורים הצעקנים במגרש?
אור: "אני שומע אותו הרבה פעמים מהיציע צועק פתאום 'תרד להגנה' או 'תתעורר'".
מאיר: "אני בדרך כלל יושב למעלה. עד לפני שנה בכלל לא הייתי מגיע למשחקים כי זה הלחיץ אותו. הרגשתי את זה עליו".
6 צפייה בגלריה
"אני שומע אותו הרבה פעמים מהיציע צועק פתאום 'תרד להגנה' או 'תתעורר'". מאיר ואור טפירו
(צילום: עוז מועלם)
אתה חי דרכו את הכדורסל?
מאיר: "אני לא חי דרכו, אני חייתי את שלי. זה המסע שלו. אם אוכל לעזור והוא ירצה את זה, אז אהיה שם. אם לא, אז רק אהיה האבא שאפשר לבוא לבכות לו, כמו שההורים שלי היו בשבילי".
איך זה לגדול עם אבא שנמצא בשגרת כדורסל?
אור: "אני זוכר שהוא היה חוזר ממשחקים מאוד עייף, אבל מתי שהיה יכול הוא כן היה איתנו. הוא לא היה מנותק לגמרי".
מאיר: "דווקא כשאתה בכדורסל יש לך יום חופש בשבוע, אז הייתי אבא פעיל. נכון שלפני משחק לא הייתי זמין כי אתה מכין את הגוף שלך, אבל בשאר השבוע הייתי יותר פעיל מכל אבא אחר שאני מכיר. גם יש לך כושר אז אתה יכול לרדוף אחרי הילדים הקטנים".
אור צוחק: "בשנים האחרונות הכושר פחות היה שם".
לא הצלחת לזכות באליפות, יכול להיות שהבן יסגור מעגל?
מאיר: "הלוואי. לא יהיה יותר שמח ממני כי זאת תהיה הצלחת שלו. אני אדע שהוא הגשים את המסע שלו. אבל זה לא האישיו בבית, המסע יותר חשוב".
לקחת פסק זמן
מאיר טפירו נפרד מהפרקט בגיל 42 והמעבר לקווים היה כמעט מתבקש. הוא הספיק לאמן את מכבי אשדוד והפועל אילת, אבל זה לא עבד. בהמשך מונה למנכ"ל עירוני נס־ציונה, אלא שלפני שנה סיים את תפקידו והחליט לקחת פסק זמן מהכדורסל.
נעלמת לאחרונה.
"אני מתעסק בנדל"ן, דירות אייר בי אנד בי באילת. הלכתי לכיוון אחר עד שאחזור".
6 צפייה בגלריה
"ברגע שפוטרתי מאילת הייתה לי תחושת ריקנות. צריך זמן לעצמי כדי למלא את המצברים מחדש"
(צילום: ראובן שוורץ)
לפי האינסטגרם נראה שאתה בטיול אחרי צבא.
"את צודקת. היו לי הרבה דברים להשלים, הכדורסל הוא מאוד תובעני. הייתי צריך את התקופה הזאת לעצמי, לעשות טיול אחרי צבא. שאלת מה אני ממליץ לאור, אז קודם כל לעשות טיול אחרי צבא".
סיימת עם קריירת האימון?
"לא. בחודשים האחרונים, הרבה בזכות אור, חזרתי לאהוב כדורסל. מבחינתי הכל פתוח".
מה לא עבד על הקווים?
"ברגע שפוטרתי מאילת הייתה לי תחושת ריקנות. שיחקתי עד גיל 42, הרגשתי צורך להתנקות מזה. חשבתי איך אני ממלא את עצמי. זה לא משהו שלא עבד, פשוט צריך זמן לעצמי כדי למלא את המצברים מחדש".
מה אתה חושב על מה שקרה לנבחרת באליפות אירופה?
"יצרנו ציפיות מאוד גבוהות. יש לנו הרבה כישרון, אבל לא לקחו בחשבון שזו אליפות ראשונה של 90 אחוז מהשחקנים".
הצד החזק של נבחרת ישראל לאורך השנים היה חדר הלבשה מגובש.
"היה פה תהליך של הרבה חבר'ה צעירים שהגיעו בבת אחת וכל אחד רצה לתפוס את המקום שלו בנבחרת. זה התפרץ למקומות לא נכונים".
היה חסר לנבחרת מאיר טפירו כזה?
"את זה את תגידי. מה שהיה חסר לכולם זה קצת פלפל ישראלי. המרפק הישראלי, הלטרוף הישראלי".
6 צפייה בגלריה
טפירו: "יש הרבה כישרון בנבחרת, אבל לא לקחו בחשבון שזו אליפות ראשונה של 90 אחוז מהשחקנים". גודס ואבדיה
(צילום: עוז מועלם)
