זהו, תמו ההכנות, ניסוי הכלים של גביע ווינר מאחורינו, ועכשיו הדבר האמיתי: ליגת הכדורסל חוזרת, והיא אמורה להיות מרתקת. בצמרת צפוי ראש חץ משולש של שתי התל־אביביות והפועל ירושלים, שהתחזקו, אבל עדיין יש להן נקודות חולשה. במכבי ת"א הסגל השתפר. ג'יימס ווב מתאים לה מאוד בגלל יכולת הקליעה מבחוץ, דבר שיפנה את הצבע לפיק־אנד־רול של ג'וש ניבו עם הגארדים.
עם זאת, חסיאל ריברו עדין, ומורגש חסרונו של גבוה חזק ואתלטי בעמדות 4־5. התוספת הכי נחמדה הוא כנראה אנטוניוס קליבלנד, שמביא משהו שחסר בקבוצה: אתלטיות מטורפת, מהירות, פראיות. הבעיה: הגבוה הטוב בישראל נמצא בכלל בירושלים.
הקבוצה מהבירה, למרות הבעלות החדשה ועתירת הממון, בחרה לא לעשות שינויים גדולים, וטוב שכך. ראינו כבר בהכנה ששחקנים בשנתם השנייה בקבוצה יכולים להשתדרג – הלו ספידי סמית'! בירושלים יצרו סגל מאוד עמוק, שיוכל להתמודד עם כל פציעה, לשחק 40 דקות באותה רמה, ולנצח בשיטת ההתשה. הבעיות: אין רכז מחליף כי ברינטון למאר הוא יותר סקורר; ויש גם בעיה בקו הקדמי: עוז בלייזר וכריס ג'ונסון מצוינים לעמדה 4 ליד ג'וש הנקינס, אבל כשהוא יורד לספסל וגבי צ'אצ'אשוילי בעמדת הציר, צריך לידו מישהו יותר גבוה ומסיבי. מוריס אנדור הוא כנראה לא התשובה לכלום, ולדעתי בשלב כלשהו בעונה יתגעגעו לאיתי שגב.
הפועל ת"א הלכה על איכות. בראיין אנגולה הוא גניבה ויוכל להיות יצרן הנקודות המרכזי. קייל אלכסנדר וג'ון הולנד אמורים גם הם להוות שדרוג. ועדיין, כמו תמיד, הכל תלוי בג'ייקובן בראון, ומה יקרה כשהוא לא יהיה על המגרש? גם אין גבוה עם נוכחות חוץ מעידן זלמנסון, ולא בטוח שהצמד תומר גינת־אלכסנדר מספיק מסיבי הגנתית. מי מהשלוש הכי טובה? קשה לדעת.
אחרי המועמדות לצמרת מגיעה כמות גדולה של קבוצות שיכולות לחלום על המקום הרביעי. הפועל חולון נראית כמו קבוצה נחמדה מאוד, אבל לא אחת שתתמודד על אליפות בשל נחיתות פיזית מתחת לסל. הפועל אילת אמורה על הנייר להיות טובה עם זרים מוכחים כמו מיקייל קייזר וטיירוס מגי, סקורר נפלא ומגוון דוגמת אייזיאה סטיוארט, וגם טי־ג'יי קליין. בינתיים זה נראה לא מחובר, בעיקר בהגנה.
נס־ציונה צפויה להיות קבוצה נחמדה מאוד. איתי שגב ויאיר קרביץ הם רכש מצוין, והזרים נראים טוב. בני־הרצליה היא אחד מסימני השאלה הגדולים. יש שם שחקנים שמתאים להם משחק ריצה כמו איתן בורג וסנדי כהן, אבל גם כאלה שצריכים יותר סדר כמו ראיין בוטרייט, כריס באב והגבוהים. בהרצליה יש ציפיות מאוד גבוהות, החתמה של מאמן כמו דן שמיר תעלה אותן, אבל דרושה סבלנות. גם הפועל חיפה, עם גבוה אתלטי ומעניין כמו מרקוס בינגהאם, רכש מבוקש כמו איתי מושקוביץ ומניה בטוחה כמו עמית שמחון, אמורה להיות לפחות במרכז הטבלה.
מה נאחל לליגה? רמה גבוהה, מתח, מינימום פציעות וטעויות שופטים, וגם פחות אבוקות, פחות התפרעויות, סידורי אבטחה שיגנו על האוהדים – ומספיק אמצעים שימנעו תורי ענק. אין צורך בסוסי משטרה, וגם לא בביטולי משחקים מחאתיים
מתחת לגוש הזה יש מקבץ קבוצות שיאבקו נגד הירידה. באר־שבע־דימונה מסוגלת לתפוס את תואר המרעננת של הליגה עם שלל צעיריה. מכבי ר"ג עם הגבוהים המנוסים והמאמן החכם שמוליק ברנר תהווה אתגר לכל יריבה. גם עפולה עשויה להפתיע: הזרים טובים, כולל סנטר עם יד רכה וטובה, יאניק מוריירה. יש קלעים, יש נוכחות מתחת לסל, ישראלים חביבים - אבל הסגל מעט דל וכל פציעה עלולה לערער את הכל.
בקריית־אתא יש גבוהים קשוחים, רכז שינהיג (ג'יימס בייטמון), אבל ברור שהדבר הכי מסקרן הוא בן שרף. ייקח לו כנראה זמן להתאקלם, ויש סיכוי שגיא פלטין ינצל את זה כדי להראות שגם הוא שחקן מצוין. גליל עליון נראית בוסרית, אבל עם ברק פלג על הקווים היא כנראה שוב תפתיע, מה שאומר שהקרב על הירידה יהיה צמוד וקשה.
מה נאחל לליגה? רמה גבוהה, מתח, מינימום פציעות וטעויות שופטים, וגם פחות אבוקות, פחות התפרעויות, סידורי אבטחה שיגנו על האוהדים - אבל עם סדר, ארגון, תכנון ומספיק אמצעים שימנעו תורי ענק בכניסות. אין צורך בסוסי משטרה, וגם לא בביטולי משחקים מחאתיים.
