עם כל הכבוד למכבי ת"א, ואחרי הדרך שבה עברה את השבוע הקשה הזה בהחלט יש כבוד, בואו נדבר רגע על ריאל מדריד. עד השנה זאת הייתה קבוצה שכמעט אי אפשר לנצח. בכל פעם שהיא נתקלה בבעיה במהלך משחק היו לה שחקנים לשלוף כדי להגביר את הקצב או לשנות את הסגנון בצורה שהיריבות התקשו להגיב. אבל תאמינו או לא, גם ריאל הגדולה איבדה כמה שחקני מפתח ולא הביאה תחליפים ראויים, והצהובים ניצלו את זה אתמול (חמישי) עד תום.
מכבי היא קבוצה נטולת סנטר. זאת אומרת, רומן סורקין היה פעם אחד כזה, אבל הוא הפך לפורוורד שבעיקר זורק שלשות. במשחקים רבים זו בעיה כי מכבי צריכה אותו יותר פיזי. אבל אתמול? נהדר.
באמצע הצבע של ריאל עומד כבר שנים אדי טבארס. ב-90 אחוז ממשחקי היורוליג הוא מאמלל שם את הגבוהים של היריבות, ובעצם מנטרל כלי התקפי חשוב שלהן. מאחר שרוב הקבוצות באירופה ובארה"ב משחקות הרבה פיק-אנד-רול, הוא אפילו למד לצאת בחילוף ולחזור מהר לשחקן שלו.
אבל מכבי הציגה בפניו אתגר מיוחד: אין לה ממילא אף גבוה שאוהב לחפור קרוב לסל. כשסורקין, חסיאל ריברו וג'יילן הורד כבר מגיעים לשם, וזה לא קורה המון, זה לרוב יהיה בתנועה מהירה מבחוץ, פעמים רבות כדי לקחת ריבאונד התקפה.
אז סורקין עמד על קשת השלוש, טבארס הביט בו מרחוק בעניין, ורומן, שמתקשה לקלוע מבחוץ תחת לחץ אבל עושה זאת מצוין כשהוא לבד, חגג עליו. בעולם מתוקן, המאמן היה מורה לשחקן שלו לצאת על הקולע. אבל מתברר שיש מאמנים שקשה להם לצאת מהרגלים. ויכול להיות שצ'וס מתאו עדיין תקוע בעבר. כשזה קרה לו בעונות קודמות, גרשון יבוסלה היה פותר את הבעיה. עובר לשחק כשחקן ציר, מחסל בהגנה את הסנטר היריב, כותש אותו גם בהתקפה, מבחוץ ומבפנים. עכשיו, בלי יבוסלה, הוא נראה חסר אונים באספקט הזה. אם הוא מוריד את טבארס עולות מהספסל אופציות די איומות.
רכיב משמעותי נוסף שהלך מריאל הוא סרחיו רודריגס. בעבר, כשהקבוצה הייתה עוברת להרכב השני שלה, במקרים רבים רמת ניהול המשחק הייתה רק משתפרת בזכותו. אתמול, יול התקשה מאוד. יול הוא קומבו-גארד אגדי אבל לא רכז טהור וגם המהירות לא מה שהייתה. היד דווקא כן. עדיין קטלנית. כשהוא החליף את פקונדו קמפאסו, ריאל הפכה הרבה פחות חכמה. כשעוזב אותך שחקן מחליף זה נראה לפעמים דבר שולי. אבל ביורוליג, שם מנצחים גם הודות לרמה אחידה לאורך כל המשחק, זה דבר קריטי. בלי נאצ'ו הם הרבה פחות מאצ'ו.
למכבי גם היה מזל. בעיניי, הציר המרכזי שעדיין הופך את ריאל לקבוצה מפחידה הוא השילוב בין מריו הזוניה ודג'נאן מוסה, שני פורוורדים מגוונים, אתלטיים, מהירים, עם יד טובה, שקשה מאוד לעצור, בעיקר כשקמפאסו מניע אותם וטבארס מספק להם מטריה אווירית. אתמול, בלי מוסה, ריאל נראתה לאורך דקות רבות חיוורת, לא מבריקה כמו פעם. עדיין טובה, עדיין יעילה, אבל לא מושלמת. קבוצה שאפשר לנצח.
וכמובן שקטש ניצל את חסרונותיה. כלקח מהמשחק הקודם הוא התחיל עם הרכב גבוה, כשוויל ריימן בחמישייה בעמדה מספר 3, ליוואי רנדולף בעמדה 2 וג'ון דיברתולומיאו בחוץ. כתבתי כבר כמה פעמים שעם הסגל הנוכחי הוא חייב לדבוק בהרכבים גבוהים ולהמעיט בסמול בול, והנה זה קורה. וכתגובה לתגובות שבוודאי יגיעו: לא, אני לא חושב שקטש בהכרח קורא את הטורים שלי (אגב, יש במכבי מי שקוראים) ולא שהוא מתעניין בדעתי ושאר הערות ציניות שלפעמים עולות פה. אבל תמיד נעים לראות שמשהו שכתבת מתממש. זה סימן שאתה בכיוון הנכון לפחות.
אם נחזור לחמישייה, סורקין הועדף הפעם על ריברו בשל היד הטובה יותר משלוש. זאת אומרת שההתעללות בטבארס הייתה בבירור חלק מרכזי בתוכנית המשחק.
שאלה אסטרטגית גדולה הייתה מה עושים עם קמפאסו. המאצ'אפ שלו ברוב המשחק היה רוקאס יוקובאיטיס. לרוקאס יש יתרון גובה על הרכז הארגנטינאי, ולאורך דקות לא מעטות הוא קלע מעליו בהצלחה רבה מחצי מרחק. אבל היו גם הרבה דקות שבהן קמפאסו רקד במגרש ועבר אותו כמו מים. למרבה הצער, ניסיון להצמיד אליו את דיברתולומיאו הצליח עוד פחות. בדקות האחרונות הורד שמר עליו בהצלחה. הפעם שימוש מדויק של קטש בכלי הזה, גם לאור הנסיבות וגם בפרק הזמן שהוא "בזבז" גבוה על רכז, שהיה לא ארוך מדי.
פייר, תמיד כשתמיר בלאט נעדר אני מתגעגע למנהיגות שלו, לחוכמה ולמסירות היפות. הפעם, לראשונה, התגעגעתי גם להגנה. נשבע! דווקא וויינן גבריאל היה הפעם פחות חסר לדעתי. לא בטוח שהיה לו מה לתרום מול טבארס.
קראתי לאחרונה שמכבי עומדת להחתים עוד גארד נמוך, הפעם בגובה 1.83 מ'. בהתחלה אמרתי לעצמי: נו באמת, הדבר האחרון שהם צריכים זה עוד גארד עם נחיתות פיזית שכנראה יהיה חור בהגנה. אחרי אתמול אני מתחיל לחשוב שזה אולי נובע מההבנה שצריך מחליף לדיברתולומיאו, מישהו שיוכל לייצר לעצמו מצבי קליעה, ואולי יצליח לשמור יותר טוב על שחקנים מהירים מסוג קמפאסו, מייק ג'יימס, מרכוס הווארד ודומיהם.
מאז תחילת העונה הדקות שבהן דיברתולומיאו במגרש פשוט רעות. כל הקבוצות רואות אותו ומיד יוצאת "לציד". הן עושות חסימות כדי שהוא יישאר מול שחקן גבוה יותר (שזה כל אחד שאינו קמפאסו למעשה), ואז לוקחות אותו לטיול מתחת לסל. זה מפרק את ההגנה הטובה של מכבי. המצב חזר על עצמו גם אתמול. כמובן שבעיניי עדיף למכבי גארד מעולה בגובה 1.96, והכי חשוב עוד פורווד 3-4 שיעזור להורד ורנדולף, אבל יש גם אילוצים של המציאות. יצרני נקודות זה מוצר שאף פעם אין יותר מדי ממנו.
על מה עוד צריך לדבר? על זה שברבע השני מכבי פתחה יתרון נאה, אבל נתנה לריאל לעשות ריצה של 0:14. זה קרה לא מעט בעונה שעברה, וקטש חייב ללמוד להגיב מהר יותר.
וגם על ריימן. לאיש יש איכויות של קורס רמביס בואכה דניס רודמן. מש"ק אנרגיה והגנה אגרסיבית. מהבחינה הזאת הוא יושב על הנישה של אנטוניוס קליבלנד. אבל להבדיל, זה לא מלווה בזריקות מטומטמות שמקצרות את חיי המאמן. יודע מה הוא לא יודע.
אפשר לדבר גם על ג'ייק כהן שחזר לרוטציה. לכאורה, לא עשה המון. בפועל, 11 הדקות ששיחק איפשרו לגבוהים של מכבי להגיע יותר רעננים לסוף המשחק. מי שקרסה יותר ברבע הרביעי הייתה דווקא ריאל. זאת הייתה תסמונת שליוותה את מכבי במשחקים קודמים, וקטש טיפל בזה.
אפשר גם לדבר על 17 הנקודות של יוקובאיטיס, שכבר כתבתי כי הוא ראוי להיות רכז ראשון גם כשבלאט יחזור. תמיר מאוד השתפר מאז שהוא עולה בחמישייה, אבל הוא גם יודע לעלות מהספסל ולהכניס רוח חדשה למשחק. זו לא בושה להיות מחליף מעולה – ראו סיפור רודריגס.
וכמובן, סייבן ליייייי. פייר, האיש עדיין לא מבין לחלוטין מי נגד מי. אין לו מושג ירוק מה כל שחקן במכבי יודע לעשות ואיך צריך למסור לו או לשחק איתו פיק אנד רול. הוא גם לא שחקן אחד על אחד אגדי כמו שחשבנו אחרי המשחק הראשון שלו, אבל הוא יודע את העבודה. 19 נקודות היו לו אתמול. ולמרות שיוקובאיטיס היה מצוין, קטש שם בידיים שלו את הכדור האחרון. נכנס. 78:79 למכבי.
פייר, אם השבוע הזה היה נגמר בשני הפסדים של מכבי על חודו של מהלך, זה היה פשוט לא הוגן. באמת שיחקה יפה וחכם. ואחרי שהפועל ירושלים גם השיגה ניצחון הירואי באירופה בתנאים מאוד מסובכים - בלי שלושת הגבוהים הבכירים שלה; הפועל ת"א המשיכה לטייל ביורוקאפ; ואפילו דני אבדיה עשה דאבל-דאבל וקבוצתו ניצחה; אפשר לצטט את טל ברודי: למרות הכל, אנחנו עדיין על המפה.
