בפברואר 2020, רגע לפני שהקורונה קבעה את סדר היום העולמי והסגרים השתלטו על חיינו שבר ליאור אליהו את ידו באימון של מכבי אשדוד והחליט לפרוש מכדורסל. ההודעה הרשמית הגיעה כמה חודשים מאוחר יותר, אבל ההחלטה כבר התקבלה אצל הפורוורד שטרם סגר 35.
אליהו, שנהנה מקריירת בוגרים בת 17 שנה במהלכה זכה בשישה תארי אליפות בישראל, שלושה גביעי מדינה, אליפות הליגה האדריאטית, עוד אליפות בספרד עם באסקוניה (אז נקראה קאחה לבוראל ויטוריה) ותארים אישיים למכביר, ידע כבר באותם ימים מה הוא הולך לעשות - לפתוח נגריה.
התשוקה שלו לעיבוד עץ הייתה שם תמיד, מאז שהיה צעיר. חיבה לריח הנסורת, לבניית רהיטים לרגע שבו אתה ניצב מול לוחות עץ ויודע שאתה הולך לברוא מהם משהו חדש. את הריאיון הזה ערכנו באותה נגרייה קטנה במרכז תל אביב עליה חלם אליהו עוד בימים שזרק מחצי מרחק על הפרקט ביד אליהו ואי אפשר לפספס כמה הוא נהנה לשהות במקום. אליהו מרים את תריס הנגרייה ומיד מתחיל להסביר בעיניים נוצצות על שיטות חיתוך בעץ ומגוון של טכניקות עבודה.
מבחינתו מדובר עדיין בתחביב, והפרנסה העיקרית שלו היא מעסקי נדל"ן של המשפחה, אבל זה סיפק לו נחיתה רכה אחרי הקריירה מלאת הריגושים והשיאים ככדורסלן בכיר. אליהו: "אני יכול להבין למה אנשים נוטים ליפול לדיכאון לאחר הפרישה. אני לא חושב שהגעתי לנקודה הזאת, אפילו להיפך. אני מרגיש שאני נמצא במקום נפשי מאוד טוב, משפחה עם שלושה ילדים קטנים, זה ממלא אותי. והנגרייה בשילוב עם העבודה האמיתית שלי ממלאים אותי גם כן, אין לי זמן פנוי".
אז אתה אומר לספורטאים בשלהי הקריירה – תמצאו תחביב שאתם ממש אוהבים?
"הדבר הכי חשוב שאני רוצה להעביר לספורטאים שקוראים את הכתבה הזו הוא שאני מתחנן בפניהם, תדאגו ליום שאחרי, כי מאוד קל ליפול. המעבר החד ממסגרת שדואגת לך להכל, לחוסר במסגרת הזו יכול לרסק כל בנאדם".
"בירושלים שברנו תקרת זכוכית"
כשאליהו מדבר על מסגרת הכדורסל הוא מודה שכנער הוא לא העריך שיהפוך לשחקן בכיר ויזכה לקריירה מפוארת כמו זו שהייתה לו: "המודעות ליכולות שלי כשחקן הגיעה בשלב מאוד מאוחר. אולי זה בגלל שלא הייתי בנבחרת הקדטים ולא בנבחרת הנוער, אפילו בטרום ובמבחנים לא הייתי. רק כשעדה בן יעקב, מנהלת נבחרת העתודה באותה תקופה, אמרה לי שאני שחקן חמישייה חשוב, הפנמתי. ההתפתחות המקצועית שלי התפתחה בקצב מאוד מהיר, ראיתי שאני מצליח לבצע פעולות שלאחרים הן קשות".
והיום, כשאתה מתבונן לאחור, מה היו הרגעים הכי גדולים בקריירה שלך?
"האליפות בספרד היא ההישג הספורטיבי הכי גדול שלי. אבל ההישג עם השמחה הכי גדולה שחוויתי זו האליפות עם הפועל ירושלים. גם החוויה של האליפות הראשונה שלי עם מכבי ת"א היא רגע לנצור, אבל השבירה של תקרת הזכוכית שהייתה לנו בהפועל ירושלים זה משהו אחר. כל כך רצינו לזכות באליפות, ואני אמרתי לעצמי - אני רוצה שתיים-שלוש אליפויות עם ירושלים בשנים פה. הצלחתי להשיג שתיים. היינו צריכים לזכות בעוד אחת, חלק גדול מזה באחריות שלי".
נוכח היריבות הטעונה, מעבר של שחקן שכיכב במכבי ת"א להפועל ירושלים הוא אירוע נדיר יחסית והדילוג הזה של אליהו בשנת 2013 הגיע לאחר שהוא ישב מספר חודשיים בביתו ללא קבוצה. אליהו משחזר: "התקופה שקדמה לחתימה בירושלים הייתה הזויה מבחינתי, הרי עד לפני שנייה הייתי שחקן יורוליג מוביל, ופתאום אני בבית ללא קבוצה. למרות שהיו לי הצעות מארבע קבוצות יורוליג באותה תקופה, לא יכולתי לקחת אותן, החוויה שלי מוויטוריה השאירה בי איזו צלקת נפשית. לא רציתי לעזוב את הארץ שוב. את ההצעה הראשונית מירושלים ביטלתי על ההתחלה, וכך גם את השנייה. בשלישית כבר חתמתי".
"ספורטאי לא צריך לסתום את הפה"
כשאליהו מדבר על צלקת מהתקופה בוויטוריה, הוא מתייחס בין היתר למאמנו דאז דושקו איבאנוביץ' (כיום מאמן הכוכב האדום בלגרד), טיפוס קשוח ובלתי מתפשר. הישראלי אמנם עשה במועדון מספרים יפים והקבוצה זכתה באליפות מרשימה, אבל זו הייתה עבורו תקופה מורכבת.
"הדבר הכי חשוב שאני רוצה להעביר לספורטאים שקוראים את הכתבה הזו הוא שאני מתחנן בפניהם, תדאגו ליום שאחרי, כי מאוד קל ליפול. המעבר החד ממסגרת שדואגת לך להכל, לחוסר במסגרת הזו יכול לרסק כל בנאדם".
היום, כשהוא נינוח בנגריה החמימה שלו, אליהו מדבר בפתיחות על הקשיים הנפשיים שחווה: "דושקו מאמן סרבי קלאסי. דוגל באימונים אינטנסיביים, בוא נאמר שבאותם ימים חיפשתי סביבה תומכת, בעיקר ברגעים הלא פשוטים. אני זוכר שבאותה תקופה דיברתי על הלחצים הנפשיים במבוכה, לא הייתה הפנמה או אמפתיה לדיבור של ספורטאים על קושי נפשי. לא הייתה הבנה לכך שספורטאי הוא גם בן אדם. אנשים חשבו שספורטאי צריך לסתום את הפה שלו, כלומר תעשה קריירה מגיל 18 עד גיל 35 ותסתום. אני אומר - לא. שחקן כן צריך להקריב מעצמו, אבל עד ההקרבה הנפשית. זה דבר שנמשך לאורך כל הדרך, משהו שמלווה אותך עד לגיל 70, 80, 90... עד הקבר, צלקות".
אז איך בכל זאת הצלחת להפגין בספרד יכולת טובה ולהצטיין במשחק על האליפות נגד ברצלונה?
"אתה מכיר את זה שיש לך יום עבודה, ואתה הכי שמח ברבע שעה האחרונה של היום הזה? כי הוא עומד להיגמר. זו אחת הסיבות לכך שהתקופה של סוף העונה בוויטוריה, הייתה הכי טובה מבחינתי, מכל הבחינות. ידעתי שעוד מעט אני חוזר הביתה לישראל".
האמנת שתזכו באותה עונה באליפות ספרד?
"האמנו שאנחנו יכולים לנצח בחצי גמר הפלייאוף את ריאל מדריד, היינו קבוצה מעולה עם סגל איכותי ועמוק. אבל, בשיחות שהיו בינינו לבין שחקני ריאל, צחקנו מי הקבוצה שתקבל בראש מברצלונה בגמר. ברצלונה באותה עונה זכתה ביורוליג, היינו בטוחים שהיא הולכת לפרק אותנו. בסוף ניצחנו שני משחקים בחוץ, ועוד אחד בבית".
אפשר להשוות את מה שעברת בזמנו תחת איבאנוביץ' למה שים מדר חווה כרגע בפרטיזן בלגרד תחת ז'ליקו אובראדוביץ'?
"ההחלטה של ים לצאת לאירופה הייתה בעיניי מצוינת. הוא משחק, קולע, מראה את עצמו והכי חשוב - הוא מתאמן אצל המאמן הכי מעוטר באירופה. אני יודע מה זה, לפחות מסיפורים מה זה לעבוד תחת אובראדוביץ', זה לא פשוט בכלל. לפעמים צריך לאכול את המרק גם כשהוא קר ולהמשיך הלאה. ים לומד להסתדר עם סיטואציות שרוב השחקנים הישראלים לא יתמודדו איתן. הוא יגיע ל-NBA".
"ההנהלות יורות לעצמן ברגל"
על רקע המתיחות בין ארגון השחקנים למנהלת הליגה, מתקיימים דיונים רבים על מצבו של הכדורסלן הישראלי. גם בנושא הזה אליהו לא חוסך בביקורת ומפנה אצבע מאשימה אל ההנהלות של הקבוצות הבכירות: "לדעתי ההנהלות של הקבוצות הגדולות לא מקדמות מספיק את השחקן הישראלי. הן עושות, אבל לא מספיק. כבר בשלהי הקריירה שלי התחלתי להרגיש חוסר כבוד כלפי השחקן הישראלי, לאו דווקא כלפיי, אבל מספר הזרים בליגה הוא הזוי. פונים אליי הרבה אנשים מתוך הכדורסל ושואלים אותי 'למה אין עוד ישראלים על המגרש?' זה חסר לאנשים. אם ההנהלות מנסות לחסוך 'איקס' כסף, כי אולי הזרים זולים יותר, הן יורות לעצמן ברגל, כי הקהל פחות מזדהה ופחות מתעניין. לאף ענף ספורט אין זכות קיום ללא קהל. אנשים מסביבי, חברים שלי ששיחקו בקדמת הבמה, כבר פחות מעודכנים, פחות מתעניינים".
אז עם הלהט הזה יש סיכוי שנראה אותך חוזר יום אחד לכדורסל בתפקיד מקצועי כלשהו?
"אני רואה את עצמי יום אחד חוזר להתעסק בכדורסל, לא יודע עדיין בתור מה, אני אחכה להזדמנות שתקרוץ לי. אם להיות כן, אני לא דוחף לשם, אבל במידה ואמצא משהו שיעניין אותי, אני אלך על זה. עברתי לא מזמן לבית עם חצר והדבר הראשון שעשיתי זה לקנות סל, אז אחרי שאני מרדים את הילדים אני יוצא החוצה לזרוק לסל. אני נהנה מזה מאוד, אני פשוט אוהב כדורסל".
