גיא גודס פותח הכל
(צילום: עוז מועלם)
רצה הגורל, ודווקא רגע לפני שאני פוגשת את גיא גודס לראיון בבוקר יום שישי, איגוד הכדורסל מודיע על מינויו של אריאל בית הלחמי למאמן נבחרת ישראל, התפקיד שממנו התפטר גודס לפני ארבעה חודשים בסיומה של קדנציה סוערת.
עד עכשיו נותרו אצל גודס (52) משקעים מהתקופה הזאת, ששיאה בכישלון באליפות אירופה ובלא מעט טענות שצצו על מחנאות בתוך הנבחרת ועל חוסר שליטה של המאמן בנעשה בחדר ההלבשה. כשאני שואלת אותו על השינויים בנבחרת, אפשר לראות על גודס שהוא עדיין מרגיש פגוע מאירועי היורובאסקט בקיץ האחרון וממה שהוא מכנה חוסר גיבוי מצד איגוד הכדורסל.
מה אתה חושב על המינוי של בית הלחמי?
"אה, מינו אותו? לא ראיתי", מופתע גודס. "חלק מאוד גדול באיגוד רצה את אריאל מההתחלה. יש שם המון כוחות, כאלה שרצו אותו ויהיו איתו, ויש כאלה שאולי לא התנגדו למינוי שלו, אבל יהיו אחרת איתו".
כמו שהיה איתך.
"אני מסכים במאה אחוז. בסופו של דבר צריך לאגד כוחות כדי לעזור למאמן ולנבחרת להצליח".
אתה מאמין שזה יקרה הפעם?
"אני רוצה להאמין, אבל אני תמיד אומר שבתוך עמי אני חי. אני יודע שדברים משתנים, ואני מאוד מקווה שככה זה יהיה, שלא אחרי שני הפסדים יתחילו עם הניתוחים. אני מאחל לנבחרת בהצלחה, זו הנבחרת שלנו".
מרגיש הקלה שאתה כבר לא שם?
"אני מרגיש הקלה קודם כל בגלל שיש לי יותר חופש. הייתה לי שנה מאוד אינטנסיבית, לטוב ולרע. אני צריך את החופש לעצמי".
אם יציעו לך לאמן את הנבחרת בעתיד, היית עושה את זה שוב?
"בגלל שראיתי איך זה מתנהל, אז לא. אם אתה לא מגיע להישג שהם רוצים, אתה כבר לא בסדר, אתה לא מספיק טוב. אז למה לנסות?"
אני יודע מי אני ומה אני
לא במקרה גודס מדבר על "שנה אינטנסיבית". מספיק להסתכל על רשימת האירועים שעברו עליו בזמן קצר כדי להבין איזו תקופה הפכפכה זו. פיטורים ממכבי ראשל"צ בנובמבר 2021; זכייה באליפות עם הפועל חולון ביוני 2022 (וגם השתתפות היסטורית בפיינל־פור של ליגת האלופות של פיב"א); נפילה כואבת עם הנבחרת ביורובאסקט בספטמבר והתפטרות ממנה כעבור חודשיים; ורק בחודש הזה הדחה כואבת ומאזן 5:0 עם חולון בטופ־16, באותו מפעל אירופי שבו נחלה הצלחה מסחררת בעונה שעברה. חתיכת מסע, והוא לא הסתיים: חולון עוד מנסה להגן על תואר האליפות, ובינתיים מדורגת שלישית בליגה עם מאזן 6:14.
"ההדחה מאירופה מבאסת ומעצבנת", אומר גודס. "משחק אחד משנה את כל הדינמיקה. ישבתי לראות את המשחק מול שטרסבורג והיה לי מאוד קשה, זו הייתה מכה קשה בבטן. אין לי ספק שאם היה לנו עוד גארד היינו יכולים לשחזר את מה שעשינו בעונה שעברה, אבל לפעמים המציאות היא לחוד".
קרה לכם מה שקורה להרבה קבוצות, שמצליחות עונה אחת ואז נופלות?
"אם ינתחו למה זה קרה לכל קבוצה בעבר, יראו שזה קשור ליכולת הכלכלית. קשה לשמר שחקנים שעזרו למועדון להגיע להישגים. אחד הדברים ששמנו עליהם דגש הוא להשאיר את ג'ו רגלנד. היום הוא עולה פי שניים ממה שעלה בעונה שעברה. זה סכום שחולון מעולם לא שילמה לאף שחקן. שמו הרבה כסף כדי לשמור על הבסיס ולא נשאר הרבה כסף לשחקנים אחרים".
איך אתה מגיב לשמועות ששחקנים ישראלים לא רצו להגיע לחולון בגלל מה שקרה בנבחרת?
"זו שטות שמישהו הצליח להפיץ, והצליח טוב. הרבה רצו להגיע, אבל דברים נפלו בגלל כסף. נמרוד לוי, למשל. אם הוא היה מגיע זה היה רק בגללי. הוא לא היה בא בגלל חולון. הקשר שנוצר בינינו בנבחרת היה טוב מאוד".
מפריע לך שאומרים את זה?
"ממש לא, אני יודע מי אני ומה אני. נתתי למספיק צעירים הזדמנויות, אף מאמן אחר לא היה עושה את זה. למשל לתת כל כך הרבה דקות ביורוקאפ לנועם דוברת, הוא היה ילד. אני לא יודע איך זה קשור לנבחרת. היינו בקשר טוב כולם. אולי לאחד או שניים פחות התאים התפקיד שלהם בנבחרת. זה טבעי. אנחנו חיים במקום של אגו".
עברת רכבת הרים בשנה האחרונה.
"למדתי מדייויד בלאט משפט אחד: 'מה שמאפיין שחקן טוב זה לא הנקודות שהוא עושה, אלא ההצלחות של הקבוצה שלו'. אפשר להגיד את זה גם על מאמן. הכל קרה בשנה אחת. הרבה קיצוניות. מדאון גדול לאפ גדול. אבל אם בשנים האחרונות עשיתי דברים טובים, סימן שהדרך שלי טובה".
אז איך אתה מגדיר את השנה הזאת?
"יש גם הצלחה וגם אכזבה. קשה לי להגדיר, כי בשנה אחת יש גם אליפות ופיינל־פור היסטורי, ומצד שני יש פיטורים והאשמות של נבחרת. זה מיקס".
התחיל בלגן כל הזמן
ההתחלה ביורובאסקט לא בישרה על העתיד לבוא. הרבה ציפיות היו מהנבחרת, שהייתה מצוידת בשגריר שלנו ב־NBA דני אבדיה ובשלושה שחקני יורוליג בדמות ים מדר, תמיר בלאט ויובל זוסמן. הפתיחה, עם ניצחון גדול על פינלנד ועוד אחד מול הולנד, הציבה אותם מרחק ניצחון אחד מעלייה לשלב הבא. ואז הכל קרס: שלושה הפסדים רצופים פתחו תיבת פנדורה על היחסים בתוך הנבחרת, ואף אחד כבר לא היה מופתע כשהמפולת נמשכה במשחקי מוקדמות גביע העולם. חלק משמעותי מהאש הופנתה לעבר גודס.
אתה מרגיש שזה השאיר כתם על הקריירה שלך?
"אני אישית לא מרגיש את זה, למרות שכל מי שאימן בנבחרת קיבל כתם. זה קורה גם בכדורגל".
לא משנה מה קורה מסביב, המאמן סופג את כל האשמה?
"נכון, ככה זה תמיד".
7 צפייה בגלריה
"כל מי שאימן בנבחרת קיבל כתם. זה קורה גם בכדורגל". גיא גודס ותומר גינת
(צילום: עוז מועלם)
אז משהו לא בסדר בהתנהלות?
"אני מסכים. צריך לתת את הזמן, לא להסתכל רק מעבר לאף. 40 שנה לא עלינו לאליפות העולם בכדורסל. פתאום כולם רוצים לעלות במיידי, וכשלא עולים - מחפשים אשמים. לא נפלנו על 20 הפרש בכל משחק, אלא על שטויות. עם קצת יותר ריכוז היינו שם, אז אני לא יכול להגדיר את זה ככישלון או חוסר הצלחה. השרשרת הזאת של חילופי מאמנים - לא הצלחת, מיד שואלים מי הבא בתור - זה ייגמר בסוף. כמה מועמדים יש לאימון הנבחרת?"
אתה מרגיש שהפריעו לך לעבוד?
"כל מה שקרה מסביב, בעיקר באליפות אירופה, הם דברים לא טובים. זו התנהלות אסורה. כל דבר מוציאים לתקשורת. כשאתה נכנס לאליפות אתה משחק ברמה הכי גבוהה, ויש לחץ. זאת גם הייתה האליפות הכי גדולה שלנו כי הגיעו שלושה־ארבעה סופרסטארים. כל אחד נתן את הכי טוב שלו. להפוך את הכל לשלילי זה ממש לא נכון, אבל אי־אפשר היה לעצור את זה.
"התחיל בלגן כל הזמן. לפעמים זה גם אינטרסים. הייתי בנבחרת כשחקן. אם נגיד שחקן פחות מעורב, אז הוא אומר משהו כדי לפגוע באחר. יש המון שחור מתחת לשולחן שאף אחד לא יודע. אבל עליי אי־אפשר לעבוד. אני יודע בדיוק מה כל אחד עושה, ואני ממש לא מופתע, כי לכל אחד יש את האינטרס שלו. אסור שזה יקרה, כל הסביבה הזאת שהייתה שם. זה עם אבא שלו, וזה עם אמא שלו, כל אחד זרק משהו. זה לא עשה טוב".
השיחות שלי עם דני
גודס מכוון מן הסתם לזופר אבדיה, אביו של דני, שפתח את הפה עוד במהלך היורובאסקט ועורר סערה גדולה. "לדני אין תמיכה מהמאמן ומהחברים שלו בנבחרת", זעם אבדיה האב. "שמו את כל האחריות על הכתפיים של ילד בן 21 והשחקנים הוותיקים לא עוזרים לו. חבל שהוא לא בנבחרת סרביה, שם משחקים כדורסל. הוא היה יכול לזכות במדליות ולשחק באולימפיאדה".
כמה נזק הוא עשה עם האמירות האלה?
"אני לא יודע להגיד כמה נזק הוא עשה באחוזים, אבל אסור שזה יקרה. זה לא קרה בשום נבחרת אחרת. גם כשלא מצליחים בנבחרות אחרות, לא זורקים שם בוץ. תראי את סבטיסלב פשיץ' בנבחרת סרביה: הוא לא הצליח עם נבחרת מדהימה, ולא ראיתי שמישהו עמד וזרק עליו בוץ כל היום. זה פרופורציות שאצלנו אין".
המצב בנבחרת היה נפיץ דווקא בגלל איכות הסגל וכמות הכוכבים?
"לא יודע אם נפיץ. אני יכול להגיד שלפני האליפות הייתה לי מחשבה לנפות את ים מדר, אבל הוא הגיע בכושר מדהים, יותר מכולם ובפער גדול. ראו את זה גם באליפות עצמה".
אולי היה עדיף לנפות אותו כדי להוריד מהאגו בנבחרת?
"אני לא חושב. הנבחרת קיבלה מאוד את 'חוצפת הכדורסל' שלו, ראינו אותו משחק בקצב שלו עם טירוף, וזה היה לטוב ולרע. במשחקי הכנה מול גיאורגיה ראיתי אותו ואמרתי לעצמי, 'וואו, זה הכדורסל הכי מושלם שראיתי שנים'. זה היה כמו טיקי־טקה, רק בכדורסל. לצערנו, באותם משחקים דני אבדיה חלה בקורונה ולא שיחק, ולפני כן הוא לא היה חלק מהנבחרת במשך שנתיים. המשחקים האלו היו ההזדמנות שלנו להכניס אותו לשטף. גם דני אמר לי, 'כבר שכחתי איך משחקים באירופה'. זה גרם לחוסר איזון בנבחרת, וברור שכל אחד עם האגו שלו".
אחרי ההפסד לפולין מדר אמר: "כל אחד עושה את מה שהוא טוב בו ואנחנו מאלתרים. זה לא יעבוד". הרבה ראו בזה ביקורת כלפיך. הדברים העידו על חוסר שליטה בנבחרת.
"באליפות עצמה השתדלתי לא לקרוא מה אומרים, אבל שמעתי מה היה שם וגם עשו מזה עניין גדול. מנהל הנבחרת מוטי דניאל ואני לקחנו את ים לשיחה. הוא אמר שהוא לא התכוון. אמרתי לו, 'תקשיב, זה לא משנה מה התכוונת ומה אמרת, אם אתה לא יודע להתראיין אז עדיף לא להתראיין'. אבל זה כבר היה אבוד, כי זה כבר נעשה".
בזמן אמת, ההדלפות מהנבחרות דיברו על בעיה חברתית.
"אני לא הרגשתי שום בעיה חברתית. היו יחסים מצוינים. אני לא יודע מי אמר ומה אמר. יכול להיות שים מדר ודני אבדיה רוצים לשחק כל הזמן ביחד: זה לא שבץ־נא במשחקים של חוג כדורסל בקאנטרי של ימית 2000. שחקן יכול להגיד 'אני רוצה לשחק איתו ולא איתו, כי אנחנו חברים טובים'? זה לא עובד ככה. אני לא משתף עם זה פעולה. אני עושה את הדברים הכי מקצועי, לא מתעסק בנושאים החברתיים. יכול להיות שיש מאמנים שעושים את זה. גם אם אפסיד 200 משחקים, יש לי את הדרך שלי".
יש שחקנים שחשבו שהנבחרת שייכת להם?
"יכול להיות. בסופו של דבר הנבחרת היא לא שלהם ולא של אבא שלהם, אלא של מדינת ישראל. אני גם לא יודע אם זה מה שהם באמת חשבו. אני הרגשתי שיש נבחרת שרוצה לתת את כולה. היו אג'נדות קצת שונות, כל אחד רוצה למשוך לכיוון שלו. זה אגו וזה טבעי. כשאתה מביא 12 סופרסטארים, כל אחד חושב שהוא צריך להיות על המגרש או שהוא הכוכב".
ההצטרפות של אבדיה שינתה את ההיררכיה?
"אין ספק שהוא הזיז קצת את הקלפים, אבל כולם הבינו את זה. לגל מקל היו הרבה שיחות איתו, וגם לי. יום לפני המשחק נגד פינלנד לקחתי אותו אליי לחדר כדי להרגיע אותו. אמרתי לו שאני סומך עליו ושהכל בסדר, ואז הוא נתן משחק אדיר. כל העיניים היו עליו, שמו את כל מדינת ישראל על הכתפיים שלו, וזה לא הכי בסדר לעשות את זה לבחור כזה צעיר. אם היה לנו יותר זמן היינו צריכים לחבר אותו יותר לגרעין המרכזי של הנבחרת, שכבר רץ ביחד הרבה שנים. אם אני אשם בזה שלא הצלחתי לעשות את החיבור הזה? באמת שעשיתי את המקסימום".
אז זאת הייתה הבעיה?
"על זה ניגנו וכל אחד פירש את זה אחרת. כמו גן ילדים עם הורים שכל הזמן יש להם מה להגיד לגננות. וזה מה שפגע לצערי. אם רוצים לזרוק את הכל עליי, סבבה, יש לי גב רחב, תזרקו, אני ממשיך קדימה. יבוא המאמן הבא ונראה מה יהיה, אולי יהיה לו יותר מזל".
ממי הכי התאכזבת?
"רק מראשי הנבחרת, כי הם נתנו יד לכל הדבר הזה תוך כדי האליפות, וזה לא מתאים ולא מכובד. אני לא מדבר על האנשים שהיו מסביבי בנבחרת, אלא רק על מי שעומד בראש המערכת. אגב, אני מאוד מעריך אותם, הם נתנו הכל, אבל יש דברים שעליהם אני יכול לבקר אותם, כי זה משהו שאסור לעשות. בזמן שהנבחרת משחקת צריך להיות ממלכתי. בסוף הקדנציה עושים שיחה ואז מקבלים החלטות".
הרגשת שם לבד?
"כמאמן, כשאתה מקבל את כל הריקושטים, ברור שאתה מרגיש שאתה לבד. זה קשה. אבל כל הג'וב הזה קשה. אם אתה לא מסוגל לקבל ולהכיל סיטואציות קשות, אל תהיה במקצוע הזה. זה מקצוע למזוכיסטים בלבד, מחסלים אותך מנטלית".
כבר הרבה שנים אתה רוצה לאמן באירופה, מתי זה יקרה?
"אולי בעתיד הקרוב, בשנה הבאה. זאת המחשבה והכיוון שלי כרגע".
פורסם לראשונה: 11:12, 19.03.23
