על פניו, לשני אנשים מגיע הקרדיט על הניצחון 85:93 של מכבי תל אביב בחוץ מול וילרבאן אמש (חמישי) - ג'יימס נאנלי, שקלע 25 נקודות, ויאניס ספרופולוס, שהצליח להרים את שחקניו אחרי שני ההפסדים הרצופים ביורוליג. אבל בצד די נשכח לו סקוטי ווילבקין.
אז איך שחקן שרשם 0 מ-8 לשלוש יכול להיות ממצטייני המשחק? בכל יום נתון זה לא הגיוני, אבל ווילבקין הראה בצרפת שהגישה שלו השתנתה לחלוטין העונה.
אם בעבר הוא התרכז בעיקר בקליעת נקודות, כאשר שום דבר אחר לא עניין אותו, ממשחק למשחק העונה רואים שני דברים עיקריים שמכבי לא קיבלה ממנו לפני - קודם כל מנהיגות, ולא פחות חשוב מכך - הגנה. לווילבקין היו אתמול שלוש חטיפות, שתיים בחצי הראשון במהלך רוטציה כשזיהה שהכדור הולך להגיע לשחקן עליו הוא עומד לשמור, והשלישית במאני טיים ברבע הרביעי.
כששאר השחקנים במכבי ת"א רואים שהכוכב הגדול "נותן את התחת" בהגנה למרות יום זוועתי מחוץ לקשת, זה מדבק - ולמרות שספגה 85 נקודות, הסקור הזה משקר כי החבורה של ספרופולוס שמרה טוב מאוד לאורך רוב המשחק.
המנהיגות של ווילבקין היא גם דבר שחייבים להתייחס אליו. פעם אחר פעם ראו אותו מכוון את קינן אוואנס, מתיאס לסור ובעיקר מרגיע את ג'יילן ריינולדס. לפורוורד/סנטר של מכבי יש פוטנציאל אדיר, ואתמול גם ראו אותו. הבעיה איתו היא שריינולדס נוטה לאבד את הראש אחרי שריקה נגדו, ואמש ברגעים הללו ווילבקין היה שם כדי להרגיע אותו. תוסיפו לזה גם את הסל הגדול ברגעי ההכרעה, שכבר היה נראה שווילרבאן חוזרת לעניינים, ותקבלו משחק נהדר של מספר 1 בצהוב.
הרגיש את הלחץ
נחזור לספרופולוס, שהראה שינוי מחשבתי לעומת שלושת המחזורים הראשונים ביורוליג. הדבר הראשון שבלט לעין הוא כמובן קיצור הרוטציה לשמונה שחקנים בלבד. למאמן היווני נמאס, והוא הבין שכדי להכניס את השחקנים המרכזיים שהביא בקיץ (דרק וויליאמס, נאנלי וריינולדס) לעניינים הם צריכים לקבל זמן מסך, ורצוי שגם יהיה רצוף. כדי לעשות זאת הוא צריך סוף סוף שתהיה לו היררכיה ברורה.
מי שסבלו מכך הם כל השחקנים הישראלים, שקיבלו יחד 6 שניות בלבד (יפתח זיו בחצי הראשון). זה מסר מדאיג מאוד עבור רומן סורקין, שכלל לא נספר לאחרונה, ג'ייק כהן (שלא נרשם למשחק), ג'ון דיברתולומאו, שדווקא היה בסדר כשקיבל דקות העונה, ובעיקר זיו, שנראה לפחות כרגע שאיבד את מקומו ביורוליג.
למה לקבוע כל כך מהר שזיו איבד את מקומו? כי יאניס החליט שהוא הולך עם אוואנס בכל הכוח בעמדת הרכז, והעובדה שאתמול זה עבד מצוין (13 נקודות והגנה לא רעה) תיתן לאמריקאי קרדיט גדול אצל היווני בשבועות הקרובים. תוסיפו לזה כמובן את הדקות הרבות שקיבל קמרון טיילור (שוב, הגנה), ותבינו שלזיו לא בטוח שיהיו יותר מדי דקות באירופה.
אפשר לבכות מכאן ועד מחר בנוגע למצב הישראלים במכבי, שמזכיר מאוד ימים חשוכים קודמים טרום עידן ספרופולוס, אבל בסוף המאמן הרגיש טוב מאוד את הלחץ והעובדה שעוד הפסד-שניים ביורוליג והחרב תהיה על צווארו, ולכן הלך כביכול על הבטוח. אי אפשר להאשים אותו, בטח שבסוף גם הגיע ניצחון מרשים.
מבחינה מקצועית ספרופולוס סוף סוף גרם לנאנלי, וויליאמס ובעיקר לריינולדס להיות משמעותיים במשחק ההתקפה. פעם אחר פעם הכדורים נכנסו לגבוה של הצהובים, כשגם נאנלי ו-וויליאמס מנצלים את הפיזיות שלהם למשחק פוסט-אפ. לצרפתים הסחוטים, שחזרו יומיים קודם לכן מפיגור 19 נגד אנאדולו לניצחון אדיר, לא היו כוחות להתמודד איתם, בטח כשהם בהרכב חסר.
ספרופולוס גם הכניס במהירות את לסור לעניינים. הוא פתח איתו בחמישייה, מה שנתן לו ביטחון בהתחלה. לקראת סיום המחצית הצרפתי קצת ירד ביכולותיו, אבל היווני המשיך להאמין בו ועלה איתו בחמישייה גם בחצי השני. לסור ענה לו עם 6 נקודות והגדיל כמעט לבדו את הפער ל-44:57. אין ספק שהיתרון של לסור הוא בהגנה, בכל מה שקשור לאתלטיות והפיזיות שלו, אבל אם ספרופולוס יצליח לקבל ממנו גם יכולת בהתקפה, אל תתפלאו אם החוזה הקצר שלו לאור פציעת אנטה ז'יז'יץ' יהפוך לחוזה עד סיום העונה.
נאנלי הגיע
את זה שג'יימס נאנלי שחקן נהדר אפשר היה לראות לאורך כל הקריירה שלו. אבל דברים לא התחברו לו בפתיחת עונת היורוליג במכבי ת"א. אתמול נראה שהסכר נפרץ עם תצוגה אדירה בדרך ל-25 נקודות באחוזים פנטסטיים (6 מ-6 ל-2, 4 מ-7 לשלוש). מי זוכר בכלל שהוא לא פתח את המשחק בחמישייה?
כשנאנלי נכנס ל"זון" קשה לעצור אותו, ומול וילרבאן זה קרה בענק. הרגעים הגדולים שלו היו ברבע השלישי בו קלע 12 מתוך 25 הנקודות שלו, וכמובן השלשה האדירה, דקה וחצי לסיום, שהעלתה את מכבי ל-80:93 וסגרה סיפור. כבר מול מילאנו (16 נקודות, 7 ריבאונדים ו-5 אסיסטים) הייתה הרגשה שמשהו השתחרר אצל נאנלי, ונגד הצרפתים זה בא לידי ביטוי בצורה מושלמת.
יש רגעים במהלך עונה שמסעות יחד למשחקי חוץ באירופה מחברים קבוצה יחד. הדוגמה הכי טובה היא עירוני נס ציונה בעונה הקודמת, שנכנסה ל'בועות' ביורופקאפ, ושינתה את פניה אחרי התחלה גרועה, כל הדרך לזכייה במפעל האירופי.
לא מעט אנשים זלזלו במחצית השנייה של מכבי ת"א מול מילאנו ביום שלישי, וטענו כי התוצאה הסופית (83:72) משקרת, שכן האיטלקים חגגו כל הדרך, והורידו את הרגל מהגז בחצי השני. אבל את הצהובים זה לא צריך לעניין, והעובדה שוויליאמס, נאנלי ואחרים הצליחו לחבר כמה סלים, והקבוצה חזרה מפיגור של 22 נקודות במחצית הראשונה, הראו סימנים מעודדים ראשונים.
מכבי ת"א עדיין לא יכולה לחגוג. היא בסך הכל במאזן 2:2, ולפניה שני משחקי בית קריטיים שהיא חייבת לקחת מול יריבות סבירות, אפילו נוחות, פנאתינייקוס וז'לגיריס, לפני שהיא פוגשת שלוש קבוצות סופר קשות: ברצלונה בבית, באסקוניה בחוץ וצסק"א בחוץ. במידה שתגיע למחזור העשירי במאזן חיובי, היא תהיה על הגל, גם מאזן שלילי של 5:4 יהיה סביר, כל דבר פחות מזה והצהובים בבעיה.
