קטש: "יש לנו עוד הרבה להשתפר"
(צילום: ONE)
אם פורסט גאמפ היה שחקן כדורסל ולא רץ למרחקים ארוכים ושחקן פינג-פונג, הוא בוודאי היה אומר: "קבוצת כדורסל חדשה היא כמו קופסת שוקולדים. אתה לא יודע מה ייצא לך מתוכה".
עודד קטש - בגלל העובדה שהיורוליג התחילה ממש עם סיומה של אליפות אירופה – קיבל קופסת שוקולדים בדיוק כזאת: לא מוכרת, קבוצה חדשה לגמרי שחלק משחקניה הצטרפו לאימונים ממש ברגע האחרון, כולל לורנזו בראון - השחקן שאמור להיות הכי מרכזי במערך שלו.
לקטש אין זמן ליותר מדי אימונים בין הליגה לבין היורוליג, אז הוא עורך היכרות עם השחקנים שלו במהלך המשחקים, מבצע ניסוי אחר ניסוי בתקווה שמשהו יתפוס. אתמול מול מונאקו, אחרי כמה ניסיונות כושלים, פתאום זה קרה: אחרי שדבק בהרכב של שני גבוהים עם ג'וש ניבו ואלכס פוית'רס ואכל מהם הרבה מרורים, הוא עבר פתאום להרכבים עם שלושה גארדים, עם הרכש החדש ג'יילן אדאמס בדקות פתיחה מבטיחות, כשווייד בולדווין שומר על הסמול פורוורד של מונאקו, ולרוב עם בונזי קולסון בעמדה 4 ועם רומן סורקין כסנטר.
לכאורה, התאבדות פוטנציאלית: שני האתלטים הכי טובים שלך לא לקחו ריבאונדים, אז הגמדים האלה לא יקרסו מתחת לסל? בפועל, הברקה: למכבי היו פתאום שחקנים שכולם מהווים איום קליעה. פתאום מונאקו הייתה זו שצריכה להתאמץ, לחפש פתרונות ולחשוב בהגנה. רוח של שינוי נשבה בהיכל.
אומרים שכדורסל הוא משחק של כוכבים. אבל הוא גם הרבה משחק של מצב נפשי. מכבי יצאה מהדיכאון של המחצית הראשונה, שבמהלכה פיגרה ב-19 הפרש, והתחילה להאמין שיכול להיות טוב. זה לא היה רק הקיזוז ההדרגתי בהפרש. זו הייתה נוכחותו של סורקין (10 נקודות ו-9 ריבאונדים ב-19 דקות) והרוח שהביא איתו.
סורקין אולי קופץ פחות גבוה מניבו ופוית'רס, אבל הוא גבוה יותר, חזק, כנראה גם מבין הגנה יותר טוב, ובטוח מגוון יותר מבחינה התקפית. העזרות שנתן, הגגות, המסירות הקטנות לשחקן פנוי בהתקפה, קליעות ההמשך להחטאות של חבריו - כל אלה הדליקו את הקהל, שחזר לחיים ועזר לשנות גם את מצב הרוח של הקבוצה. גם לא הזיקה העובדה שהוא ישראלי.
במסגרת הניסויים קטש הושיב את בראון על הספסל במשך דקות די ארוכות והפקיד את הקבוצה בידיו של בולדווין. זה היה רווח כפול. בראון, שמותש מאליפות אירופה, חזר מהספסל חד יותר. בולדווין, שהבין שהאחריות עליו, לקח את המשימה בשתי ידיים והחל לייצר סל אחרי סל. ושוב, זה הכל עניין מנטלי. כשיש לצידך עוד מישהו שנחשב לכוכב בקנה מידה שלך, לפעמים אתה חושב יותר מדי: האם זה לא אגואיסטי מצדי להחזיק בכדור כל כך הרבה? האם אני צריך למסור לו יותר? האם הוא מתבאס מזה שרק אני זורק? כשבולדווין היה לבד, פתאום התנקה לו הראש והוא החל לחגוג.
חייבים להודות: השחקנים של מונאקו יותר מוכשרים על הנייר מאלה של מכבי, וגם זה מה שהופך את הניצחון הזה למשמעותי. הצמד ג'יימס ולויד קטלני. דיאלו יותר טוב, פיזי ומגוון מקולסון. בקו הקדמי של הקבוצה הצרפתית יש יותר גיוון ועומק. והם מעלים מהספסל שחקנים טובים יותר, למשל אוקובו ומוארמן. זו גם קבוצה עם תקציב גדול בהרבה מזה של הצהובים. כדי לנצח קבוצה כזו צריך לעשות דברים מיוחדים. אתמול קטש ומכבי עשו את זה. בשבוע שעבר מול פנרבחצ'ה, גם היא קבוצה עשירה ועדיפה מבחינת איכות הסגל, זה עבד פחות.
וזה בסדר. בניית קבוצה זה תהליך. אתמול קטש למד המון על השחקנים שלו, וזה ימשיך במשחקים הבאים. חלקם יהיו טובים יותר ויסתיימו בניצחונות, חלקם פחות. הדבר הכי חשוב זה לשמור על מגמת שיפור. להיות חכמים במגרש, ולהילחם. סורקין הביא את שני אלה בגדול. האם ההיררכיה בין הגבוהים השתנתה סופית? ימים יגידו. מכבי ת"א כנראה לא מספיק מוכשרת כדי להכתיב תמיד את רוח המשחק. היא תצטרך לעשות התאמות מול הקבוצות הגדולות, ומה שהתאים נגד אחת לא בהכרח יהיה נכון נגד קבוצה אחרת, כולל מספר הדקות שיקבל סורקין.
הניצחון אתמול חשוב מאוד גם באספקט הרגשי. אחרי ההפסד לטורקים כבר התחילו לדבר על כך שהקבוצה הזאת תהיה כישלון כמו זאת של העונות הקודמות. המשחק מול מונאקו קנה כנראה חודש של סבלנות ופירגון מהקהל, לא דבר שניתן לזלזל בו כשיש לך קבוצה שרק מתגבשת ולומדת את עצמה.
ומה שלא יקרה במשחקים הבאים, חייבים להודות: בזמן שמכבי של סקוטי ווילבקין שיחקה כדורסל מכוער, משעמם ואגואיסטי, הקבוצה הזאת, גם כשהיא פחות טובה מיריבותיה, עדיין מנסה לחשוב ולשחק קבוצתי. גם אם התוצאה הסופית תהיה בסוף העונה די זהה, אני מעדיף לאין שיעור את הגרסה הנוכחית, שבה שחקן ספסל יכול לעלות ולהשתלט על המשחק. קופסת השוקולדים שאתה אף פעם לא יכול לנחש מה ייצא ממנה.
