אלבה ברלין קבוצה איומה. באמת. יש שם שני שחקנים שיכולים להשתלב בסגל של קבוצות היורוליג האחרות, ולא כמובילים, והשאר פשוט לא לרמה הזאת. היא מדורגת בתחתית ביחד עם וילרבאן, אבל אלה שני סיפורים שונים. לצרפתים יש לא מעט שחקנים טובים וזה פשוט לא מתחבר. באלבה אין מה לחבר. יש שם גארדים לא אתלטיים שלא מסוגלים למנוע חדירות, וכשעוברים אותם ממתינים מתחת לסל גבוהים שהם לא ממש גבוהים, לא אתלטיים ובעיקר לא כל-כך טובים.
ועדיין, גם הקבוצה הזאת גנבה כמה ניצחונות העונה, ולכן צריך לשמוח מהעובדה שמכבי חלפה על פני המשוכה הזאת בקלילות וללא כאבי ראש והביסה 71:106.
בסך הכל זה היה משחק שאפשר לעשות כמה דברים חשובים. ראשית, לשפשף את ג'ייק כהן, שבהיעדרו של רומן סורקין יקבל תפקיד יותר משמעותי בזמן הקרוב. כהן הוא שחקן התקפה חכם, מוסר מצוין בעיקר, אבל רוב היריבות מנצלות את הרגליים האיטיות שלו, שולחות מולו שחקנים מהירים ומקשות עליו בהגנה. אלא שלאלבה אין שחקנים מהירים, אז כהן חגג.
גם בונזי קולסון עשה מקצה שיפורים. מהשנייה הראשונה היה ברור שאין מי שישמור עליו, הוא הלך פנימה בשלל צורות, עם הגב לסל, עם הפנים לסל, חצי מרחק, שלשות, ושחקני אלבה לא יכלו לעשות כלום. השאלה הגדולה היא אם חבריו למדו שלתת לו כדורים ולבודד אותו זה רעיון טוב ככלל.
גם ג'יימס ווב, חסיאל ריברו ואנטוניוס קליבלנד עשו דברים יפים, והצטיינות של הספסל זה תמיד דבר חשוב בקבוצה עם סגל קצר. תמיר בלאט תורם ברוב המשחקים בהתקפה, אבל אצל שלושת אלה זו נדנדה, וטוב שהיא הגיעה אתמול לגובה.
אם יש משהו רע להגיד, זה ששוב היו לא מעט דקות שבהן היריבה לקחה יותר מדי כדורים חוזרים מתחת לסל של מכבי. לא המון. אבל יותר מדי.
בלי לזלזל, המשחק הזה לא אומר שוב דבר על יכולתה של מכבי להתמודד עם קבוצת יורוליג אמיתית. לא תהיה עוד יריבה שתיתן לה לקלוע ב-83 אחוזים מהשדה, או אפילו קרוב לזה. למעשה, גם בליגה הישראלית יש לא מעט קבוצות טובות יותר. אבל אחרי שראינו שחקנים רבים של מכבי מגיעים קרועים לגמרי לפגרה, עצם העובדה שכל מי ששיחק נראה כשיר ורענן - זה כבר משהו.
מול ז'לגיריס קובנה בחמישי יהיה קשה יותר. אבל גם ממנה מכבי טובה יותר. אין לה גם את הלוקסוס להפסיד. לצהובים יש כבר יותר מדי הפסדים מיותרים והם עם הגב לקיר. עכשיו, אחרי שנחו מעט והרחיבו את הסגל בעוד שחקן, אפשר יהיה לראות אם הכישלונות האלה נבעו מהנסיבות המיוחדות של העונה, או מבעיה בסיסית של לא מספיק כישרון. צריך לעלות לכל משחק כאילו מדובר בגמר, ולקוות שהיכולת תספיק, שבוע אחרי שבוע. אתגר מקצועי קשה, ואתגר מנטלי קשה לא פחות.
פורסם לראשונה: 06:00, 01.03.24
