שמעו, לא כיף להפסיד, בטח במשחק שבו הובלת ברוב המוחלט של הדקות, אבל מכבי ת"א יכולה להיות מרוצה מאיך שהיא שיחקה אתמול (שלישי). זו הייתה לטעמי ההופעה הכי טובה שלה העונה, והיא נותנת תקווה להמשך.
כמה דברים חיוביים בלטו במשחק. ראשית, ההשפעה שיש לתמיר בלאט על ההתקפה. בלעדיו, מכבי משחקת כדורסל קצת שבלוני ומשעמם. איתו ההתקפה זזה בהרמוניה, שחקנים שנעים מקבלים כדורים כשהם פנויים לעשות סל קל, הוא מפעיל את הגבוהים באופן אגדי, יש קצב, ובקיצור – כדורסל חכם ושמח.
שנית, היו דקות רבות שבהן מכבי שיחקה טוב לא רק בהתקפה, דבר שהיא עושה לא מעט בשנים האחרונות תחת קטש, אלא גם בהגנה - וזה כבר יוצא דופן אצלה. שני שחקנים אחראים על השינוי. הראשון הוא וויינן גבריאל. עדיין לא בכושר משחק, עדיין לא מחובר, עוד לא הבין שהוא במעמד שונה מאשר ב-NBA ואסור לו לעשות עבירות מיותרות, אבל האיש חזק, שומר, ריבאונדר וגם יש לו ידיים לא רעות בכלל שמאפשרות לו לחטוף כדורים. הוא התמודד בהצלחה עם מתיאס לסור, שחקן שחוגג מול רוב גבוהי היבשת בגלל העוצמה הפיזית שלו. זה מבטיח הרבה לבאות.
האחראי השני לשינוי הוא וויל ריימן, ובעצם השימוש שקטש עושה בו. ריימן משחק בעמדות הפורוורד לצד ג'יילן הורד, כשלידם יש שחקן ציר. זה הופך את החמישייה של מכבי לגבוהה ופיזית. נכון, ריימן מוגבל התקפית, אבל כשהוא במגרש למכבי יש יתרון בריבאונד, היא חזקה, אגרסיבית, שומרת טוב – דברים שלא ראינו ממנה מזמן. ריימן משנה לגמרי את ההגנה גם כי הוא מנטרל הרבה ממהלכי הפיק אנד רול. הוא מתחיל את ההתקפות כשומר של שחקנים לא גבוהים, מקבל בחילוף שחקני פנים ומצליח פעמים רבות לעצור אותם. לפעמים זה פשוט עם הגנה טובה, לפעמים עם הוצאת עבירות תוקף. בכל מקרה, זה מעניק לקבוצה צביון קצת שונה ופותח אפשרויות נוספות למאמן.
והיה גם דייויד דג'וליוס. הוא לא שיחק המון, אבל ראו היטב את היתרונות שלו. אתמול הוא קיבל בעצם את התפקיד של ג'ון דיברתולומיאו, עלה מהספסל בצוותא עם סייבן לי, וההבדל היה תהומי. הצמד לי ודיברתולומיאו הוא קטסטרופה הגנתית. גארדים יריבים חוגגים מולם כל הזמן. דג'וליוס אומנם נמוך, אבל להבדיל מהקפטן הוא חזק ומסיבי וקשה לעבור אותו. אתמול הוא שמר טוב על קנדריק נאן, אולי המאצ'אפ הכי קשה ביבשת. נכון, עוד לא ראינו ממנו יכולת התקפית יוצאת דופן, מה שיכול להעיד על הפערים בין הרמה בליגה היוונית לבין מה שקורה ביורוליג, ואולי הוא פשוט צריך זמן התאקלמות. לאור תקדים לי, סביר שהסיבה הראשונה היא המשמעותית יותר, ועדיין, מדובר בשחקן שמשדרג את מכבי.
הנה וידוי: אחד מתחביביי הוא שידוכים. יש לי כבר שלושה מקומות בגן עדן (שמתקזזים בטח עם כמות הקוראים שרוצים לשלוח אותי לגיהנום). אחת העצות המרכזיות שלי לנשים היא להתפשר על גובה. כולן רוצות 1.83 מטר ומעלה, אני מסביר להן שגם 1.70 יכול לגרום להן אושר, ואפילו יותר (גברים גבוהים פשוט נורא מתים על עצמם, סטטיסטית כמובן, ונמוכים רואים גם את הזולת, תרתי משמע). אז גם מכבי עשתה את הפשרה הזאת עם דג'וליוס, ויכול להיות שזה יתברר כהחלטה שהיא בסדר גמור. באהבה ובגארדים אין חוקים!
ולא, זה לא אומר שהחיפוש אחרי חיזוק נגמר. ההפסד, 93:87, הגיע בסוף כנראה בגלל ההבדלים התהומיים בעומק הסגל. נכון, היו בדקות האחרונות טעויות של מכבי, החטאות וקבלת החלטות לא מושלמת, כשבצד השני היוונים דווקא התעלו והשתפרו באספקטים האלה, אבל זו כנראה תוצאה של חלוקת דקות שונה. מכבי, למשל, סחטה לגמרי את הורד עד אותה נקודה כי אין לו תחליף. פנאתינייקוס העלתה את דינוס מיטוגלו, שחקן שאני מעריץ, מקצה הספסל, קוסטאס סלוקאס לא ראה מגרש ברבע הראשון וברבע האחרון ארגין עתמאן שלף את ג'די אוסמן, שחקן שהיה טוב גם ב-NBA, כשהוא רענן לגמרי, כי כמעט לא שיחק עד אז. אוסמן דפק כמה שלשות וגמר את המשחק. אחד כזה לא היה יורד מהמגרש במכבי. הבדל תהומי.
בנוסף, גם חסיאל ריברו היה חסר אתמול למכבי. למרות שרומן סורקין היה מעולה וכאילו חיפה על זה, בסוף מדובר בעוד חמש עבירות, ערימת ריבאונדים, כמה נקודות ואפשרות לשמור אגרסיבי יותר דקות - שחסרו לצהובים. זה בלט במיוחד כי גבריאל היה עם ארבע עבירות די מוקדם ברבע השלישי. וכמובן שחסר עדיין שחקן בעמדה מספר 3-4 או 2-3 שיוריד עומס מליוואי רנדולף והורד. בלי זה יהיה קשה לנצח משחקים מול הקבוצות הבאמת בכירות ועמוקות.
אגב סורקין, משמח לראות שהוא חזר להיות שחקן פנים שגם זורק שלשות במקום שחקן חוץ שבמקרה גם גבוה. הקרבה לסל, כשהוא לא נתקע שם במאבקי כוח של אחד על אחד אלא כשהוא נייד, טובה לו מאוד. נקווה שגם עם שובו של ריברו קטש ימשיך להשתמש בו שם ולא ישלח אותו לקו השלוש כדי לדלל את הצבע.
מה עוד היה אתמול? קבלו כמה קטנות:
סורקין התראיין במחצית למראיינת איטלקיה. לא הבנתי מה היא שאלה ולא מה הוא ענה, שזה לגמרי תיקו!
לורנזו בראון הוכיח שהוא לא עשה למכבי בכוונה: הוא לא שומר גם כשחקן פנאתינייקוס.
ג'ריאן גרנט הראה שוב שהוא הרנדולף של פנאתינייקוס. המבוגר האחראי. הכי אמין שיש בתוך ערימת המשוגעים.
הכי משוגע, עתמאן: אחרי 45 שניות קיבל את הג'ננה, לקח פסק זמן והחליף מלא שחקנים. האמת, מלך.
הרבע השלישי היה קרנבל. היוונים חזרו למשחק אחרי פיגור גדול במחצית, הקהל עודד בטירוף, היו עצבים, מתח, אנשים משתטחים על הרצפה, אווירה של פלייאוף. אז קודם כל, מחמאות למכבי שגררה את פנאתינייקוס למשחק שכזה. היא פתאום נראתה כמו אחת הגדולות. זה גם הוכיח כמה יד אליהו חסר. אני לא מת על התירוץ של אובדן הביתיות, אני חושב שמקצוענים צריכים לשחק טוב בכל מקום, אבל אתמול קיבלנו הוכחה ניצחת איך קהל יכול לדחוף קבוצה. אין מה לעשות. זה משפיע.
מה עוד? לפעמים צריך גם מזל, ופעולה מאוד נכונה יכולה להסתיים בחוסר הצלחה. הנה דוגמה: דקה לסיום, לסור לקח ריבאונד בהגנה. בלאט החכם מיד תפס לו יד. מדובר בקלעי עונשין נוראי, ודווקא אז הוא קלע פעמיים. לא תמיד התוצאה הסופית של אירוע היא חזות הכל. ואנשי מכבי צריכים לזכור את זה בעיקר אחרי ההפסד הנוכחי. היה אחלה משחק.
