חמש וחצי דקות מהפתיחה, מכבי ת"א הובילה 0:16 על פרטיזן בלגרד במשחק חוץ. אלו היו הדקות הכי מטורפות שראינו ממכבי זה שנים, אולי אי פעם. עודד קטש לוקח פסק זמן ועושה חילוף ראשון. בכל זאת, משחק שני תוך יומיים. מי שלא יחלק כוחות, יקרוס. אני מבין אותו, אבל מודאג.
ג'ון דיברתולומאו, כוכב המשחק הקודם, נכנס במקום לורנזו בראון שהיה עד אותה נקודה אגדי. מכבי חוטפת חמש ומגיבה בחמש משלה. בהפרש 16, קטש מנסה את השילוב שבעיניי פשוט אסור: תמיר בלאט ביחד עם דיברתולומאו. נמוך ונמוך. רק בונזי קולסון נשאר בפנים מהחמישייה. הגבוהים הם ג'יימס ווב וחסיאל ריברו, שהם גם קטנים מדי. ואז נכנס גם אנטוניוס קליבלנד! פוגרום? להיפך! הרבע נגמר ב-11:29 אדיר לצהובים.
אני עוד יותר מודאג. אסור להוביל בכל כך הרבה בשלב כל כך מוקדם במשחק, זה מעצבן את היריבה. זה ז'ליקו אוברדוביץ' ממול. והוא אדום-אדום. התחושה שלי היא שהכל פה זמני. ראיתי את זה קורה כל כך הרבה פעמים ב-NBA: קבוצה אחת פותחת יתרון עצום במשחק, אבל עד הרבע הרביעי כולו נמחק. כשיש פער איכותי ממשי בין שתי קבוצות, ההפרשים האלה לפעמים שורדים. כשמדובר בשתי קבוצות באותה רמה, בסוף הכל נוטה להתיישר.
המחליפים עולים גם ברבע שני, ואחרי שלוש דקות התוצאה היא כבר 15:39. כל שחקן במכבי קולע. אפילו קליבלנד צולף שלשה מהפינה עם יד בפנים. אוברדוביץ' לבנבן. תאמינו לי, עליו זה יותר מפחיד מהאדום. הוא נראה חולה. מכבי מחזירה חלק משחקני החמישייה, אבל אז פרטיזן עושה "השתדלות". בכל זאת, יום שישי. היא שומרת יותר באגרסיביות, מתחילה לתת עזרה על הגבוהים של מכבי, הצהובים יוצאים מהשטף ההתקפי, ומנגד פרטיזן משחקת בהתקפה יותר מהר, משיגה מצבי קליעה פנויים, לוקחת המון ריבאונד התקפה.
ג'יימס נאנלי, עוכר ישראל, הוא האחראי העיקרי לריצה שלהם. במשחקים האחרונים כל הלשעברים של מכבי עובדים שעות נוספות בלהוכיח לה שהיא טעתה כשוויתרה עליהם. זה כמו אקסית שיודעת שתגיע למסיבה ודופקת הופעה כדי לבאס אותך. חוץ מאנטה ז'יז'יץ' במשחק הקודם. זה חבר אמיתי. עשה ג'וגינג קליל ונמנם במגרש. אבל נאנלי? מתפרע. ההפרש כבר יורד ל-12, אבל אז מגיע בלאט. עושה כל מה שהמלצתי לו כל העונה לא לעשות: מיד אחרי שקלע שלשה אחת הוא זורק עוד שלשה. קולע גם אותה. אני מתחיל להבין למה הילדים אצלי בבית גם לא מקשיבים לי. 36:52 במחצית. מי שיחק טוב במכבי? כולם חוץ מקולסון. כן, אני עדיין פסימי. לא נותן למציאות לטשטש אותי.
כשאתה מוביל בכזה יתרון בסוף המחצית השנייה, יש משמעות עצומה לדרך שבה תפתח את השנייה: אם תאפשר ליריבה לצמק מהר, היא תיכנס לטירוף. אם תבהיר לה במשך כמה דקות שכלום לא השתנה, רמות האנרגיה יהיו נמוכות בהרבה. פרטיזן משנה סגנון. היא עולה בהרכב גבוה מאוד, עם נאנלי כרכז, מוותרת על הזריקות מבחוץ, חופרת פנימה ומצמקת במהירות. בהגנה היא לוחצת חזק את בראון, שמפסיק לתפקד. רומן סורקין יוצא עם בעיית עבירות. הקהל בטירוף. כתוצאה מכך, השיפוט מתחיל לנטות באופן בוטה לכיוון הביתי. שינוי מומנטום מוחלט.
שתיים וחצי דקות לסיום הרבע השלישי – 60:60 מסל של נאנלי, שמגיע ל-20 נקודות. משחק חדש. עכשיו מכבי צריכה להראות האם יש לה אופי חזק. השאלה אם נשאר לה גם כוח פיזי. משחק שני ביומיים, כאמור. 67:67 בסוף הרבע. לאובראדוביץ' חזר הצבע לפנים. הוא אדום, אבל בגוון אחד בהיר יותר מברבע הראשון. לא האדום הזועם. האדום הרגוע. הוא יודע למה. ברבע האחרון פרטיזן ממשיכה לשלוט. למרות שנאנלי מורחק עם שתי טכניות, היא מגיעה ליתרון תשע נקודות. בדיוק התסריט שחששתי ממנו.
דווקא בדקות האחרונות יש חריגה בעלילה: ברונו קבוקלו, ששלט מתחת לסלים, בחוץ עם חמש עבירות. פרטיזן מחטיאה ומאבדת מלא. למכבי יש המון הזדמנויות לחזור: ווייד בולדווין וקולסון זורקים פעם אחר פעם שלשות חופשיות, אבל לא נכנס. נגמר 88:79. מכבי שוברת שיא: היא מעולם לא הפסידה ביורוליג משחק שבו הובילה ב-24 הפרש.
למה זה קרה? אפשר לדבר על מעט טעויות טקטיות, כמו אולי פחות מדי ג'וש ניבו בכלל, ופחות מדי ניבו ביחד עם סורקין בפרט – שילוב שעבד נהדר בפתיחה. אפשר גם היה לחשוב על ווב לעמדה 3 מול פי.ג'יי דוזייר ביום שבו קולסון כה חלש ופרטיזן בהרכב כה גבוה. אבל בסוף לא זה מה שבאמת עשה את ההבדל.
רשימת הקלעים מספרת את הסיפור האמיתי: דוזייר עלה מהספסל והיה הקלע הבולט עם 23 אחרי שבמשחק הקודם של פרטיזן לא עשה כמעט כלום, נאנלי עלה מהספסל וקלע 20. למכבי אין שחקני ספסל מהסוג הזה. בלאט וריברו היו לא רעים אתמול. דיברתולומיאו היה מצוין במשחק הקודם. אבל זה היה שונה, גם במספרים וגם במידת הדומיננטיות: לאורך 30 דקות אחד מהשניים, דוזייר או נאנלי, היה זה שנשא את הקבוצה שלו על הגב. למכבי אין מחליפים שיכולים להשתלט על המשחק. לפרטיזן היו אתמול שניים כאלה. בשיטה של שני משחקים בשבוע, זה הבדל קריטי בין קבוצות.
זה לא סתם שמכבי תמיד מנצחת משחק אחד ומפסידה בשני. היא נמצאת מרחק שני שחקנים דומיננטיים נוספים מלהיות טובה במהלך כל המשחק וגם לשמור על אחידות ברמה בין שני משחקים ביומיים. כמו כל סטטיסטיקה, גם כאן סביר שיהיו חריגות, ובסוף יהיו שבועות שבהם היא תנצח פעמיים או תפסיד פעמיים, אבל זה הממוצע שלה. זה קורה בעיקר כי בראון מתקשה להתעלות פעמיים תוך יומיים. גם בפרטיזן, הכוכב הגדול קווין פאנתר היה אתמול גרוע. אבל ההבדל הוא ששם היה מי שיחפה עליו.
האם אפשר לשנות את התמונה הזאת? כולם מכירים את הטריק של להתחזק במהלך העונה בשחקנים אמריקאים איכותיים שמסיימים את העונה בליגות עשירות (סין למשל) ומחפשים "השלמת הכנסה", בעוד שבתחילת העונה הם היו יקרים מדי. היו שנים שבהן הפועל ירושלים, למשל, הפכה את זה למדיניות של ממש. אבל עם הנזקים הכלכליים שהמלחמה תגרום העונה למכבי, ספק אם היא תוכל אפילו להביא שחקן חיזוק סיני מהליגה הנורווגית.
וכמו שכתבתי בטור לאחר המשחק המצוין הקודם, זה רק מעצים את גודל ההערכה שיש לתת לקבוצה על מה שהיא כן משיגה עם הסגל הדי קצר שלה. וזה בלי שנכנסנו בכלל לעניין הגלות בבלגרד והיעדר הקהל הביתי. אין לי כמעט ספק שבמשחק בלי קהל פרטיזן לא הייתה מצליחה לחזור, האווירה המטורפת באולם דחפה אותה קדימה ונוכחות האוהדים גרמה לכך שהשחקנים לא יכלו להסכים להיות חלק מתבוסה מביכה.
מאחר שאני כבר צופה את התגובות שיהיו פה, הנה התשובה: זו לא חוכמה בדיעבד. אני רואה חלק מהמשחק, עוצר, כותב מה שאני רואה או מרגיש, וממשיך. המשחק הזה הריח לי מראש כמו טרגדיה יוונית, שבה הגיבור והחלש מחליפים תפקידים. במערכה הראשונה מכבי כבשה את בלגרד בסערה ויצרה הפרש מופרז, כמעט מופרך. במערכה השנייה הוביל את המרד אחד משרי הצבא המודחים של האימפריה הכובשת (סר ג'יימס אוף דה נאנליז) בדרך לשחרור ולגאולה. מבנה עלילתי של קלאסיקה.
ואם בתסריטים עסקינן, מכבי במקום השישי ביורוליג עם 12 ניצחונות כשאחריה לא פחות מארבע קבוצות שניצחו 11 פעמים. אין כמעט ספק שהעונה הזאת עומדת להסתיים באופן דרמטי. כמו כל גיבורה של מותחן טוב, גם אצל מכבי כנראה לא נדע עד השנייה האחרונה אם לסיפור יש סוף טוב.
