הפועל חולון בשלבי הסיום של עוד אימון, רגע לפני תחילתו של הבית העליון. המאסטרו שלה, ג'ו רגלנד, וחבריו לקבוצה סי־ג'יי האריס, מני האריס ומרווין ג'ונס מחויכים, למרות מצב הפציעות בקבוצה ומצבה בתקופה האחרונה באופן כללי. במיוחד אמורים הדברים לגבי ההדחה בשלב הטופ־16 בליגת האלופות של פיב"א, עם מאזן רע במיוחד - חמישה הפסדים וניצחון אחד בלבד, במשחק לפרוטוקול.
רגלנד (33, 1.82) מספר שהרגשות מעורבים, וחוזר כמה פעמים בראיון על המשפט "IT IS WHAT IT IS", זה מה יש. את שיא האסיסטים (18) בכל הזמנים, שקבע העונה במפעל, הוא אומר שאיש לא יזכור, אבל עדיין מקווה שהיא תסתיים עם תואר האליפות שעדיין שייך לחולון. "אילו היית שואלת אותי בשלב הזה בעונה שעברה אם אפשרי לזכות באליפות, הייתי כנראה עונה שלא", אומר הגארד. "הכל באוויר. ברגע שנגיע לזה, נראה מה יקרה".
אתה שומר את רגלנד של 40 הנקודות לפלייאוף?
"כן, לחלוטין. הוא עוד פה. אי־אפשר לשחק ככה כל העונה. אני לא רואה את המשחק שלי גם כמשהו אישי, אלא קבוצתי בדרך לאליפות".
אם כבר 40, לא פעם העונה שיחקת מספר דקות כזה, או קרוב לכך. זה קשה בגילך?
"גיל זה רק מספר. אני מרגיש טוב, הכי טוב בקריירה שלי. גם המשחק נהדר הודות לגיא גודס, שדואג לנו באימונים. אני מטפל בגוף שלי. סי־ג'יי ואני עובדים על הגמישות שלנו כמה פעמים בשבוע, זה משהו שדומה ליוגה. בעונה שעברה לא עשיתי את זה, ולא הצלחתי להגיע אפילו לקצות הבהונות שלי. כל עניין הדקות לא מפריע לי".
NBA זה לא הכל
על הישגיו בחולון סופר כבר רבות, הרבה פחות על ג'ו האדם, זה שגדל בספרינגפילד שבמסצ'וסטס, עיר הידועה כמולדת הכדורסל. "אחי עבד בהיכל התהילה, וכילד ביליתי שם כל יום בחופשת הקיץ", הוא מספר. "בגיל 11 הייתי שחקן טוב לגילי, כישרון לא רק בשכונה, אלא גם בעיר. אחי גרם לכך שאשחק נגד השחקנים הבוגרים יותר שעבדו איתו. את חלקם הבסתי. זה מה שהניע אותי, שהצלחתי לנצח בני 17".
מתי התחלת לשחק?
"בגיל שלוש בערך. ניסיתי ספורט אחר, למשל שחייה, אבל הייתי כל־כולי בכדורסל. בגיל שש הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות כשאהיה גדול. אמי הייתה המאמנת שלי מגיל שש עד תשע. היא אימנה בבית הספר היסודי והייתה הראשונה שהבחינה בכישרון שלי. יש לי אחות אחת וחמישה אחים חורגים מאבי החורג. ועל אף שהכדורסל היה במשפחה, אף אחד פשוט לא הלך על זה בגדול כמוני".
בטח חלמת להגיע לליגה הטובה בעולם.
"כן, אבל בגיל תשע הייתה לי שיחה עם אבי החורג, שהיה דמות חשובה. הוא אמר לי: 'אם לא תצליח להגיע ל־NBA, תמיד תוכל לשחק כדורסל מעבר לים'. האמירה הזו גרמה לי להבין שגם לא אשחק ב־NBA יכולה להיות לי קריירה, ושאני צריך להמשיך לעבוד קשה".
בסופו של דבר לא נבחרת בדראפט, וניסית את מזלך בליגת הקיץ עם גולדן סטייט, בין היתר לצד קליי תומפסון.
"לא רק איתו, היו שם עוד שמות מוכרים. שיחקתי ממש טוב והם רצו שאשאר בליגת הפיתוח. למזלי, היה לי סוכן טוב, ועברתי למורסיה בליגה הספרדית. זה היה צעד רציני עבור רוקי".
רגלנד, שהגיע לספרד בקיץ 2012, ודאי לא היה מאמין שכמעט עשר שנים אחרי הוא ישוב לאותה מדינה עם קבוצה מישראל, לפיינל־פור של ליגת האלופות בבילבאו, וייבחר לחמישיית העונה במפעל. "קיבלתי את המסע באהבה. לא באתי בגישה של 'אוי, אתגעגע לאמריקה'. זאת הייתה התחלה חדשה וקפצתי פנימה. בשכונה שלי בספרינגפילד היו כמה אנשים שדיברו ספרדית. אז התקשרתי לאחד מהם, וככה הסתדרתי בהתחלה".
"אשחק עד גיל 40"
התחנה הבאה שלו הייתה קאנטו באיטליה, תקופה שפתחה לגארד את הדלת למילאנו וליורוליג. "הייתי בן 24, מאוד צעיר", הוא מספר. "במבט לאחור, לא הייתה לי את חוכמת המשחק שיש לי היום. שיחקתי אחרת לגמרי, אבל צברתי ניסיון טוב שם. שיחקתי ביורוליג, ובעונה שאחרי המשכתי להתקדם בקרשיאקה הטורקית".
יש שאיפה לחזור ליורוליג?
"אני נהנה עכשיו בקריירה שלי ושמח בחולון. נוח לי איפה שאני. הייתי גם ביורוקאפ עם הכוכב האדום בלגרד. נפצעתי שם במניסקוס, ותהליך ההחלמה היה איטי משציפיתי. הייתי אמור לשחק בדרושפאקה, אבל לא יכולתי בגלל הפציעה. אז חזרתי לקאנטו ובשלב הזה פרצה הקורונה".
ופתאום אתה מוצא את עצמך בהפועל אילת.
"לא הייתי בכושר, הגוף שלי עדיין לא החלים, והגיעה ההצעה הזו. השנה באילת הפכה אותי לצנוע יותר. היא שינתה את הפרספקטיבה שלי. אני לא מושלם או גדול יותר מהמשחק, והכדורסל יכול להמשיך בלעדיי. אם לא העונה באילת לא חושב שהייתי היכן שאני היום. לא רק מבחינת כדורסל, אלא גם מי שאני מחוץ למגרש. הפכתי לאדם טוב יותר, וזה שינה אותי גם על הפרקט. ככה הגיעה ההזדמנות שלי בחולון".
בעבר סיפר רגלנד כי משפחתו נהגה לקרוא בתורה, וגם הפעם הוא לא פוסח על כך. "גדלתי במשפחה שקצת לימדה אותי על ישראל ועברית. אמי הרגישה שזה הכרחי לדעת, למרות שאנחנו נוצרים". לקרוא את שפת הקודש הוא לא יודע, אבל כאשר שון דאוסון עובר ליד ועולה עניין התקרית ביניהם, רגלנד מסביר: "סתם אמרנו משהו באמוציות של המשחק והתקשורת ניפחה את הסיפור. ראיתי את הכתבות בעצמי". כשנשאל אם הוא מתרגם כתבות מעיתוני ומאתרי הספורט, הוא התחמק.
"אני לומד הרבה על כדורסל, לא רק אימונים, אלא גם במוח, ומביא רעיונות לעידו לויט (עוזר המאמן), שמכין את קטעי הווידיאו", מעיד רגלנד ומוסיף בחיוך: "הוא אומר שבגללי הוא לא יכול לעבוד".
ועכשיו הפכת גם מודל לחיקוי.
"כן, כילד תמיד למדתי מהוותיקים, ועכשיו זה הזמן שלי. אני יודע שאהיה מעורב בכדורסל גם אחרי שאפרוש, אבל לא יודע אם כמאמן. מניח שאשחק עד סביבות גיל 40".
אתה לא פעיל בכלל ברשתות החברתיות, למרות שזה חלק מהמשחק.
"אני שייך לדור הקודם. פירסמתי סטורי אחד השנה. אני עובד, משחק כדורסל, חי את חיי ולא מתעניין גם בסטורי של אחרים, לא יודע למה בכלל יש לי אינסטגרם, זה לא הקטע שלי".
