וואו, איזה הפסד מעצבן וכואב. מכבי ת"א הייתה כל כך קרובה להשיג ניצחון יוקרתי, שתהיה לו משמעות רבה בהיבט המנטלי כי ברצלונה באמת אחת הקבוצות הגדולות של היבשת, אבל היא נפלה על כמה דברים קטנים.
הצהובים פתחו עם החמישייה הרגילה, כולל ג'ייק כהן - פלוס שפם. הם התחילו את המשחק טוב מאוד כשג'וש ניבו עושה חגיגות מתחת לסל אחרי פיק-אנד-רולים ומנצל את היעדרותו של יאן וסלי. באותן דקות לא יכולתי שלא לחשוב עד כמה חכמה הייתה ההתנהלות של מכבי, כמועדון, עם ניבו.
שחקני ציר זה מוצר שמאוד קשה להשיג. מכבי היא לא הקבוצה הכי עשירה באירופה, והיא גם מגיעה ממדינה שלא כולם רוצים להגיע אליה. בהתחשב במגבלות, במועדון החליטו להמר על שחקן שיש לו חסרונות גדולים לצד יתרונותיו, כנראה מתוך אמונה שיצליחו לשפר אותו. אני מעריך שניבו יכול היה לקבל אותה משכורת במקום אחר, אבל לא מקום בחמישייה. הוא גם ידע שדי כיף בישראל למרות מה שרואים בתקשורת הזרה. זו הייתה הבעת אמון הדדית.
ואכן, העונה הוא מאוד התקדם. למעשה, הוא טוב משחשבתי שיהיה. בשנה שעברה ירדתי עליו המון. טוב שבמכבי יש אנשים שמבינים כדורסל יותר ממני, וגם יש להם סבלנות לתהליכים.
נחזור למשחק. מי ששמר את ברצלונה בתמונה היה ניקו לפרוביטולה. מכבי הצליחה לייצר מהלכי התקפה נאים גם כשהיה לחץ כבד על לורנזו בראון, שנועד למנוע ממנו לגעת בכדור, וזה נראה מעודד. היא קלעה לא פחות מ-31 נקודות ברבע ראשון מהנה. גם בהגנה היא הייתה לא רעה יחסית לרבעים הראשונים הנוראים במשחקים קודמים, אבל אז עלה מהספסל של ברצלונה ג'בארי פארקר, מכבי התקשתה עם הפיזיות שלו והמשחק היה שקול.
עד אמצע הרבע השני משחק ההתקפה של ברצלונה פחות שטף, אבל אז קרה משהו שנראה כמו סצנה מקרב החרבות בסרט "הנסיכה הקסומה": אלכס אברינס נכנס, והתברר שעד עכשיו ברצלונה "הסתייפה" ביד שמאל למרות שהיא ימנית. ביחד איתו הכל נהיה הרמוני ושוטף. למזלה של מכבי, רוג'ר גרימאו משום מה בחר להוציא במקביל את פארקר, אז הספרדים לא ברחו.
המחצית הסתיימה בשוויון 51:51, כשהבעיה הגדולה המסתמנת היא שבראון ו-ווייד בולדווין שיחקו המון, בין היתר בגלל חסרונם של תמיר בלאט וג'ון דיברתולומיאו. לעומת זאת, בברצלונה כולם זכו להרבה מנוחה והספסל תרם הרבה יותר.
את החצי השני אברינס ופארקר התחילו יחד, וברצלונה קלעה עשר נקודות ברציפות. כמו במשחק הקודם, אנטוניוס קליבלנד הוזעק, לא ממש היה ברור מה הוא עושה, אבל זה פעל: משני הצדדים התפתח בונקר הגנתי והרבע השלישי הסתיים ביתרון שתיים בלבד לבארסה עם נתון חשוב: הגבוהים של ברצלונה מלאים בעבירות, וכאמור, וסלי איננו.
זה היה השלב שבו היה ברור שניבו, שכבר ברבע הראשון שלט מתחת לסלים, יחזור וימעך את הגבוהים של הקטאלנים. אבל קטש עלה עם רומן סורקין וחסיאל ריברו. מאחר שגם בראון התחיל את הרבע על הספסל, סברתי שאולי הם ישובו יחד, אבל הזמן חלף, בראון חזר, וניבו - התייבש.
חמש וחצי דקות לסיום מכבי חטפה מהלומה: בולדווין הורחק עם טכנית שנייה. בצד ההגנתי התברר שזו מתנה: קליבלנד חזר, שמר כמו מטורף, עשה שלל גגות והוציא עבירות תוקף קריטיות כאילו היה שלושה בני אדם.
אולם בהתקפה נוצר ואקום. למרות שהוא עדיין לא מאופס בזריקה מבחוץ, בולדווין ניצל את יתרון האתלטיות שלו על כל שומריו כדי לייצר הרבה מהלכים יפים. בהיעדרו, בראון החליט שהוא כבר לא מנהל משחק אלא זה שצריך לקלוע הכל. הוא זרק וזרק, בפעמים הראשונות הגבוהים של מכבי ניצלו את העובדה שאלה של ברצלונה כבר היו בחוץ, לקחו כדורים חוזרים ועשו סלים, אבל בסוף זה כבר לא קרה. בדקות האלה זעק החיסרון של ניבו מאחר שהפיק-אנד-רול איתו הוא הדבר שבדרך כלל מפנה את לורנזו הכי טוב. עם סורקין זה הרבה פחות יעיל. אבל סורקין נשאר, ומכבי הפסידה 92:90. חבל. עם זאת, צריך לזכור כמובן שאף אחד לא מבטיח שגם עם ניבו במגרש הסוף היה שונה.
למרות ההפסד, מכבי צריכה לקחת מהמשחק הזה את הדברים הטובים הרבים. היא שיחקה מצוין נגד קבוצה נהדרת; זה קרה במגרש שהוא כאילו ביתי, אבל זה בעצם מקום מדכא בלי קהל כך שלא בטוח שזו תפאורה נוחה יותר ממשחק חוץ; רוב השחקנים הציגו רמה טובה. בשורה התחתונה מה שבעיקר הבדיל בין הקבוצות זה העומק: הספסל של ברצלונה תרם הרבה יותר ונתן לכוכבים יותר מנוחה. הסגל הקצר הוא עניין מוכר במכבי וזו נקודה שמצריכה חשיבה אסטרטגית קדימה. אבל ברמת הלקחים מהמשחק הספציפי: כמעט הכל היה נהדר.
מה שצריך לעשות בעיקר זו עבודה על הראש של בראון ובולדווין - שלא יעשו כמעשה ווילבקין ויחשבו שהם חייבים להציל לבד את הקבוצה בסוף המשחקים, גם אם הם כבר מותשים והחמצן לא מגיע למוח, אלא ימשיכו לשחק חכם גם בדקות הלחץ, ואז יגיעו הניצחונות גם במשחקים כאלה.
פורסם לראשונה: 08:29, 24.11.23
