הנסיבות המקלות ברורות: המלחמה בישראל, הריחוק מהבית, הפציעה של ווייד בולדווין, העובדה שמונאקו קבוצה עשירה ועמוקה בהרבה. אבל גם עם כל אלה, צריך להודות שהמשחק של מכבי ת"א אתמול (חמישי) היה כואב בעיניים. היה בו גארבג'-טיים כל כך ארוך שבאיזשהו שלב חששתי שעובדי מחלקת התברואה של מונאקו ייכנסו לtולם ויפנו את האשפה. מאמצע הרבע השלישי השאלה היחידה הייתה אם הצרפתים ינצחו ביותר או פחות מ-30 הפרש.
ההפסד הזה מתסכל מכמה בחינות. ראשית, בשנה שעברה למדנו שמכבי יכולה לשחק מצוין גם בלי בולדווין. למעשה, אחת התקופות הטובות שלה הייתה כשהוא ישב בחוץ בשל פציעה. בנוסף, אותה מונאקו, שהביסה אתמול את הצהובים, היא קבוצה זהה לזו שניהלה מולם קרב אדירים צמוד בשלב שמונה הגדולות בעונה שעברה. הסגל של הצרפתים אמנם טוב יותר השנה, אבל מי שיצרו את ההפרש העצום היו בדיוק אותם אלה שמכבי הצליחה לעצור בכמה משחקים רק לפני מספר חודשים.
מדוע זה קרה? קשה מאוד לספק הסברים מדויקים לגבי קבוצות כדורסל. מדובר ביצור מאוד מוזר. אותו סגל, אותו מאמן, שנה אחת זה יכול להצליח מאוד, שנה אחרי פחות, ומסובך להבין למה. זה היופי במשחק, זה גם התסכול.
מה שכן אפשר להגיד זה שבשנה שעברה גם מכבי וגם מונאקו היו קבוצות חדשות. ליריבות לקח זמן להבין מי זו מכבי ואיך בדיוק שומרים עליה. בנוסף, על הקבוצה לא היו ציפיות גדולות, אז היא שיחקה יותר משוחרר. השנה נדמה שחלק מהיריבות כבר מבינות שאם מסתערים על לורנזו בראון מכבי משותקת, בעיקר כשבולדווין פצוע. מונאקו, שפגשה את הצהובים הכי הרבה פעמים בעונה שעברה, יודעת מה לעשות מולם הכי טוב.
לצרפתים, לעומת זאת, העובדה שהם כבר שנה שנייה יחד עושה רק טוב. כל אחד למד מה מקומו, נעלם. ויש המון כישרון. זה לא שמכבי לא הבינה שלסגור את הגארדים ואת אלפא דיאלו, שמשחק בעמדה מספר 3, זו הדרך לעצור את מונאקו. פשוט יתרון הזריזות והאתלטיות של הצרפתים בעמדות האלה היה כל כך עצום, שמכבי לא הצליחה אפילו להאט אותם. צריך להודות. הם היו אתמול ביום גדול. גם את מכבי של השנה שעברה, כשהיא בשיאה, הם כנראה היו מנצחים בערב כזה. אבל לא ככה.
אז מה לא עובד במכבי, וזה נכון לשלושת המשחקים האחרונים? הרשימה די ארוכה. ראשית, ההתקפה לא מספיק מגוונת. חוץ מחסימות של ג'וש ניבו לשחקנים שמכדררים על קו השלוש, הרוב זה אחד על אחד או חדירות והוצאות כדור. כשיש מולך שומרים טובים - זה לא עובד. גם הצרפתים עושים המון אחד על אחד, אבל יש להם שלל שחקנים שעושים את זה מעולה. השחקן היחידי של מכבי שטוב בזה - פצוע.
בנוסף, למכבי יש חולשה גדולה בעמדה 4. ג'ייק כהן איטי וחלש, חסיאל ריברו איטי ולא קולע מבחוץ, ג'יימס ווב עוד לא תורם (ולא רק באשמתו, אלא בגלל מיעוט דקות), בונזי קולסון נחות פיזית לעמדה הזאת - וממילא צריך אותו בעמדה 3. זו הייתה נקודת החולשה גם בשנה שעברה, והיא לא נפתרה עדיין.
חלק מהבעיה הוא שהרוטציה לא ברורה בעמדה הזאת. משום מה, קטש מסרב ללכת על ווב כשחקן המוביל שם. אנחנו לא רואים את האימונים ולכן יכול להיות שהוא רואה מה שאנחנו לא: שווב פשוט לא מספיק טוב. אבל ווב מתאים יותר לשיטת המשחק כי הוא קלעי שלשות שמשחרר מהר את הכדור (לכהן יש יד טובה אבל הוא זורק לאט, אז שומר שהלך לעזור יכול להספיק לחזור אליו). כשההתקפה שלך בנויה על לפנות שטח לבראון וניבו, אתה רוצה סביבם שחקנים שאי אפשר לעזוב אותם כדי לתת עזרה, בדיוק ההפך מריברו.
יותר מדי הרכבים על המגרש
בעיות ההיררכיה לא נגמרות שם. קטש מחלק את הדקות באופן דמוקרטי מדי. יש יותר מדי הרכבים על המגרש, ובכל משחק הוא מבלה המון זמן בניסיון להבין מה עובד ומה לא. זה דבר שלא אמור לקרות בקבוצה מובילה, בטח לא כזאת שרוב שחקניה היו פה בשנה שעברה.
קטש צריך לקבוע חמישייה ולתת לה לרוץ יחד רוב המשחק, כמו שעושה מונאקו. וכשעולים מחליפים, לתת להם לשחק דקות יותר מוגבלות ובהרכבים ספציפיים וקבועים. כי כרגע נראה שהרבה מההרכבים מבלים את המשחק בניסיונות להכיר אחד את השני. זה ניכר לא רק בהתקפה אלא גם בהגנה, שלא מתואמת ומאפשרת המון חדירות. אז לא צריך להיות ראש קשה כמו מאמני NBA שבאים עם תוכנית משחק ולא זזים סנטימטר, אבל גם לא להמציא את הגלגל (או עשרים גלגלים) כל משחק.
לטעמי, עד שבולדווין יחזור אנטוניוס קליבלנד חייב לבלות הרבה יותר דקות במשחק בעמדה מספר 2, כי ההגנה אחרת לגמרי כשהוא שם, בעמדה 4 צריך לשים את ווב ולתת לו להשתלב כדי ליצור קבוצה קלילה ומהירה יותר. הכבדות הנוכחית פשוט לא עובדת. קולסון ובראון צריכים להישאר כמובן בחמישייה. ניבו או רומן סורקין? אני מת על סורקין, אבל חייב להודות שניבו עשה התקדמות אדירה העונה, וכאמור, ההתקפה בנויה על העבודה המשותפת שלו ושל בראון.
ובכן, בראון. הוא היה די נורא במשחקים האחרונים. המון איבודים וקבלת החלטות גרועה (יחסית לעצמו כמובן). מול פנאתינייקוס הצילו אותו ג'ון דיברתולומיאו ותמיר בלאט. הפעם גם הם לא יכלו להושיע. כבר שלושה משחקים הוא לא המנהיג החזק שאמור להוביל את הקבוצה. נעלם. האמת, אני מופתע. הוא כה חכם ומנוסה. זה לא היה אמור לקרות.
כמו שזה נראה כרגע, מכבי צריכה עוד גארד ממש טוב - ברמה של בראון ובולדווין, ועוד גבוה ממש טוב - יותר טוב מכל מה שיש שם היום. אבל למי יש כסף. רגע! אני יודע למי! למונאקו. אומרים שכסף לא מביא אושר. מצחיק. הוא מאפשר לך להביא את קמבה ווקר ולשים אותו על הספסל. זו בעיניי ההגדרה הנקייה ביותר לאושר. חוץ מלאכול תותים וקצפת במהלך חופשה אקזוטית בחו"ל. גם זה אושר.
ואם נרצה לזכור אירוע אחד מהמשחק אתמול, אז זה הרגע: קמבה ווקר שומר על עומר מאייר. סוג של היסטוריה. למסגר ולשמור.