תגובות הפועל ירושלים לאחר ההפסד בגמר
(צילום: באדיבות ONE)
הפועל ירושלים יכולה להיות גאה בעונה אירופית מופלאה, שאמנם הסתיימה לה אתמול (ראשון) ללא גביע, אך עם הרבה מחמאות. ההפסד 77:70 לטלקום בון בגמר ליגת האלופות היה מאכזב, אך לא גרע כלל משנה חלומית. כזו שעוד יכולה להסתיים בדאבל מקומי. ועדיין, איך אפשר לסכם עונה אירופית כל כך מופלאה? אולי בסיפור המלא מבניית הסגל הקיץ ועד מדליית הכסף על הפודיום במלאגה.
הפועל ירושלים עברה קיץ מטלטל במיוחד, סגל השחקנים עבר חריש עמוק, המנכ"ל גיא הראל ומנהל הקבוצה דייויד בסן עזבו, ולעמדת המאמן הגיע אלכסנדר דז'יקיץ'. הבעלים מייקל דייויס הודיע שהוא מפסיק לתמוך בקבוצה ואייל חומסקי נשאר כבעלים יחיד, מה שהוביל לצמצום משמעותי בתקציב. לאט לאט נבנה הסגל ואפשר היה לראות בתוכו שחקנים לא נוצצים במיוחד ובלי שמות גדולים, היו כאלה שכבר הכריעו שמדובר בסגל אפור וחסר כישרון.
הניצחון ששינה את העונה
אם שואלים את אנשי הפועל ירושלים מה הרגע ששינה להם את העונה, אז הם סופרים כמה רגעים משמעותיים. הראשון הוא הניצחון מול באקן ברס בדנמרק. האדומים נכנסו לפיגור דו-ספרתי מול הקבוצה החלשה, אבל מארקס מייריס נתן להם ניצחון עם סל 2.5 שניות לסיום. לאחר מכן הקבוצה רשמה שלושה ניצחונות רצופים בשלב הבתים של ליגת האלופות. בטופ 16 היא הפסידה לדיז'ון, אבל ההפסד הזה העיר את האדומים שניצחו שש פעמים ברציפות, כולל ניצחון כפול על הפועל חולון, ועלו לרבע הגמר מהמקום הראשון למפגש מול אא"ק אתונה. אחר כך הגיע הניצחון הענק בגמר גביע המדינה מול היריבה הגדולה מכבי ת"א שנתן את הגושפנקה לכך שיש פה עונה מאוד מיוחדת, והגביר את החיבור בין האוהדים לשחקנים.
סדרת רבע הגמר מול אא"ק הייתה מטלטלת, אולי יותר נכון המאורעות שהיו במשחק השני שנגמר בניצחון של אא"ק והשווה את הסדרה ל-1:1. אוהדי המארחת התפרעו והפכו את היציעים לשדה קרב של ממש. חזיזים וזיקוקים נשלחו מהיציע של האוהדים הצהובים לכיוון היציע האדום, אבנים נזרקו ופגעו במספר אוהדי הפועל ירושלים שנזקקו לטיפול רפואי, ולצד דגל ישראל שנשרף, התנוססו ביציע המארחים דגל פלסטין. קבוצות רבות היו נשברות מאירוע כזה, אבל לא הפועל ירושלים של העונה.
הדבר הכניס את כל המערכת לשוק, והגדיל את הרצון לעזוב את ליגת האלופות ולעבור ליורוקאפ. אחרי יום-יומיים של הלם, הפועל ירושלים התאוששה והחלה להתכונן למשחק השלישי בטירוף. האוהדים מילאו את הארנה עד אפס מקום, ועל המגרש השחקנים נתנו הצגה והביסו את אא"ק ב-40 הפרש. ליוואי רנדולף חגג עם דגל ישראל, האוהדים קפצו לשמיים והייתה הרגשה שאפשר לעשות משהו מיוחד העונה ולזכות בתואר אירופי.
האוהדים החלו לרכוש כרטיסים למלאגה. מעל 3,000 איש הגיעו לחצי הגמר וראו איך הקבוצה שלהם מדיחה את אלופת המפעל לשעבר טנריפה בתום משחק דרמטי שכלל החטאה בשנייה האחרונה, אפילו המאמן הקשוח דז'יקיץ' לא הצליח לעצור את ההתרגשות ודמע. בגמר כבר הייתה חגיגה יותר גדולה עם 5,000 איש.
השחקנים האלמונים שהפכו לגיבורים
קאדין קרינגטון וליוואי רנדולף הם המצטיינים של העונה. השניים הגיעו על תקן ה-כוכבים של הקבוצה הזאת ולא איכזבו. רנדולף הגיע אחרי שנכנס לחמישיית העונה השנייה בליגת האלופות, היה מלך הסלים של המפעל ושחקן העונה בליגה הבלגית. אפשר להגיד שאף אוהד לא ישכח את המחווה של רנדולף שאחרי הניצחון מול אא"ק לקח דגל ישראל ורץ איתו לאורך כל הפרקט. "אף שחקן זר לא עשה את זה", חזרו ואמרו פעם אחר פעם האוהדים הנרגשים.
קרינגטון היה שחקן כישרוני מאוד אבל פציעות מנעו ממנו להתקדם באירופה. בעונה שעברה הוא עשה בדיז'ון את קפיצת מדרגה. בהפועל ירושלים העונה הפך לסופרסטאר אמיתי. בחצי הגמר נתן הופעה אגדית והוביל את ירושלים לניצחון עם 19 נקודות וסל מכריע בשניות הסיום.
לא מעט אנשים הרימו גבות אחרי צירופו של אור קורנליוס, ששיחק בעונה שעברה בגלבוע/גליל. העונה הוא פרץ בגדול והיה מועמד לשחקן ההגנה של העונה בליגת האלופות אחרי שאימלל כל יריב שהגיע מולו. החיבור בינו לבין דז'יקיץ' היה מדהים מהרגע הראשון, הוא עזר לקורנליוס לחדד את היתרונות שלו ונתן לו להמשיך לשחק גם כשפתח לא טוב. כתוצאה מכך קורנליוס הפך לשחקן הגנה קטלני ברמה אירופית.
אם כבר התחלנו לדבר על הגנת ברזל, מה שמאפיין את הפועל ירושלים לאורך כל העונה הזאת, אז אי אפשר שלא להתייחס למי שנכנס לחמישיית העונה בליגת האלופות - זאק הנקינס. בארץ הכירו אותו בזכות תקופתו במכבי ראשל"צ. מאז הוא עבר פציעה קשה במיוחד בסחוס בברך, ירושלים החליטה לקחת עליו סיכון וזה השתלם לה בענק כשהוא מעמיד ממוצעים של 12.8 נקודות לצד 8.2 ריבאונדים בקצת פחות מ-29 דקות
מי שהיה צריך לתפוס את המושכות בקו האחורי הוא ספידי סמית׳, שהגיע אחרי אליפות מפתיעה עם ריטאס וילנה בליטא על חשבון ז'לגיריס קובנה. ההתחלה שלו במועדון לא הייתה ממש טובה, וזאת בלשון המעטה. היו כאלה בקבוצה שחשבו שהוא לא יסיים את העונה בבירה אחרי שהעמיד ממוצעים פושרים והיה נראה לא מפוקס, אבל דז'יקיץ' האמין בו, בעיקר כי סמית' הוא שחקן מסוג שהמאמן אוהב במיוחד - מאוד קבוצתי ולא אנוכי. סמית' מוסר 5.9 אסיסטים למשחק וגם ההימור עליו השתלם.
דרך הסיפור של סמית', קורנליוס והנקינס אפשר להבין את הפועל ירושלים של העונה - שחקנים "אפורים" שלקחו את ההזדמנות שניתנה להם בשתי ידיים, והיו מרחק נגיעה מלהביא לירושלים זכייה היסטורית בליגת האלופות. משהו שבקיץ אף אחד לא האמין שיכול לקרות.
